מה השעה? 6:00? יואו, אמצע הלילה, נחזור לישון לעוד כמה דקות.

"אולי בכל זאת כדאי לקום? אתה יודע, בסוף אתה מתבאס שאתה לא מספיק כלום".

"יאללה, סתום ת'פה, תן לו לישון. זה לא מוסרי הקטע הזה של להעיר מישהו ככה".

"מישהו דיבר איתך? דיברתי איתו. להקשיב לך לא מפסיק לגמור אותו".

"בסדר בסדר, תן לי לדבר איתו ואל תתערב. אתה שומע מתוק שלי? אל תקשיב לשותף המעצבן שמנסה לפתות אותך. הלכת לישון מאוחר וממש מגיעות לך עוד כמה שעות שינה, איך תלמד אחר כך אם לא תישן עכשיו? חוץ מזה שממש קר בחוץ וכאן מתחת הפוך ממש חמים ונעים. ורק להזכיר לך שיש עוד מלא בקרים לקום כמו פנתר, מי אמר שצריך להתחיל היום? מחר אתה קם אפילו ב-5:30, מילה".

"רגע! אל תחזור לישון! הוא עובד עליך! אוף, הוא כבר ישן".

"כן סבאל'ה, אתה שייך לאולד-פאשן, מה יש לך להציע לו, עבודה קשה? תקשיב למקצוען, היום הם רק מחפשים נוחות. תתחיל להגיש קורות חיים למוצגים במוזיאון".

*

טוב, זה הזמן לשבת קצת על מתמטיקה, מחר המבחן ואני עוד לא יודע כלום.

"שניה, שניה, מה מתמטיקה עכשיו? תסתכל על הפלאפון, יש יופי של בדיחות בקבוצה של הכיתה. לא צריך לעבוד קשה עכשיו, בוא נתחיל עוד כמה דקות, בלי לחץ".

"שוב אתה? לא נגמר לך? הוא באמת רוצה להצליח, בסוף אם הוא לא עובד קשה הוא נהיה כל כך מתוסכל ומפסיק להאמין בעצמו. מה זה יקדם אותו להתעסק עם השטויות האלה עכשיו"?

"מה אתה קשור? אל תפריע. כל הזמן נופל כבד כזה. תשחרר".

"רד ממנו, תן לי להסביר לו. אתה שומע יהודי יקר? אם לא מתאמצים לא מצליחים ובסוף גם יוצאים מבואסים. ההוא שיושב כאן לידי משקר לך, כאילו שההנאות הקטנות והסתמיות שלו יכולות לספק לך משהו אמיתי".

"מי אמר שלא צריך להתאמץ? בטח להתאמץ! אבל לא עכשיו, עוד מעט. יופי, מצוין, טוב שלקחת את הפלאפון, תהנה. בינתיים אני תופס שנ"צ, קמתי לפנות בוקר כדי להחזיר אותך לישון".

*

אבא קורא לי לחברותא איתו, אבל בדיוק כל החבר'ה יוצאים עכשיו.

"החבר'ה לא יברחו לשום מקום, ואתה כל כך נהנה בחברותא עם אבא, זה נותן לך כל הרבה. ותזכור שכבר מלא זמן לא למדתם, כמה אתה מתגעגע ללימוד ולשיחות איתו שאתה מאוד אוהב. נכון, כולם קבעו, אבל בינינו, לא יקרה כלום אם תאחר בחצי שעה-שלושת רבעי שעה".

"איזה שנ"צ מטורף. רגע, מה קורה כאן? אתה מבצע מחטפים כשאני לא באזור? הלו, תקשיב לי ילד, חברותא עם אבא תהיה עוד מספיק פעמים, אלה השנים היפות שלך להיות עם חברים, לא כדאי לוותר על זה".

"אל תעבוד עליו, הפעם אני לא מוותר. אתה שומע יקירי? לימוד תורה וקשר עם אבא שווים פי מיליון מכמה דקות עם חברים. זה לא במקום, גם לזה יש זמן, אבל לא עכשיו כשיש משהו משמעותי כמו החברותא הזו על הפרק. יופי! איזה תותח אתה! כבר פתחת גמרא, גיבור אמיתי".

*

אז מה היה לי היום?

בסופו של דבר היה יום די מבאס. קמתי מאוחר והיום התחיל במריחה, וחוץ מזה הייתי מלא בפלאפון ולא למדתי כמו שצריך למבחן מחר. באמת שבאותו רגע זה היה נראה לא כזה חשוב, בטח לא כשיש דברים יותר מעניינים או אטרקטיביים באזור, אבל לא באמת הייתי רוצה שהחיים שלי יראו ככה, יש לי עוד לאן להגיע.

מצד שני, כשאני תופס את עצמי ומוכן לעבוד קשה, אני ממש שמח בסופו של דבר ומרגיש תחושת מלאות וסיפוק. כמו בחברותא עם אבא, שלא ויתרתי עליה למרות שכל החבר'ה יצאו. וזו גם ההוכחה שאני באמת יכול כשאני רוצה.

"זהו בדיוק, אתה בכיוון הנכון, אל תתייאש. תגיד תודה לה' על מה שהצלחת, תבקש סליחה על מה שלא הצלחת, ובעיקר תבקש להיות מחר טוב יותר מהיום. עכשיו בוא נהיה בשקט לפני שאנחנו מעירים את המעצבן מהחדר ליד.

רק תזכור שמי שעובד קשה בסוף שמח".