למה מי הוא חושב את עצמו?
מדמיין שהוא יחליט לכולם מה לעשות.
חי בסרט.
אז מה אם הוא הראש ואני היד?
*
זה לא כיף להיות יד, אה?
יותר שווה להיות הראש – להוביל, להנהיג.
אבל נראה לי שיש כאן קצת, ממש טיפה, טיפונת, בלבול.
הראש ממש לא עף על עצמו ולא חי בסרט, הוא מפוקס וענייני להחריד. מי שעף על עצמו בכל הסיפור הזה היא דווקא היד.
*
כן כן, מה ששמעתם.
תדמיינו שניה סיטואציה: טוראי שהרגע סיים טירונות מסביר למח"ט למה הוא צריך להוביל את הכוח, ולמה המח"ט בכלל טועה.
קבלו עוד אחת: חמשוש פעור ניגש לראש הישיבה ומסביר לו שהוא חי בסרט, והוא בכלל לא יודע לנהל את הישיבה.
בדיוק, פעור עדין לידו, מסוג החבר'ה שבסוף מוצאים את עצמם מסובכים קשות עם השמיניסטים.
*
עכשיו הבנתם?
הראש בסך הכל עושה את התפקיד שלו, הוא נברא כדי להנהיג ולהוביל. היד, במקום לעשות את מה ששייך לה, פשוט לא משלימה עם המקום שלה. עסוקה בלחפש את התהילה, את תשומת הלב, צריכה להיות הכי הכי.
הראש הוא כמו אצבע בעין בשבילה, גונב לה את ההצגה, נמצא בפרונט אפילו בלי להתאמץ.
אז מי חי בסרט?
*
טוב, עכשיו בואו תסבירו ליד למה היא בכל זאת שווה.
מעולה, רואים שהאכילו אתכם ערמות של סמינריונים.
לכל אחד יש את התפקיד שלו בעולם, אחד צריך להיות ראש ואחד צריך להיות יד. היד בהחלט לא מסוגלת לתפקד בלי ראש, אבל בלי ידיים איך הראש יוציא את עצמו מהכוח את הפועל? איך הוא ילך בלי רגליים? איך הוא ימשיך להתקיים בלי מערכת העיכול?
גוף בריא הוא גוף שכל אחד מהאיברים שלו עושה את התפקיד שלו הכי טוב שאפשר, ולא עסוק בלנסות להיות מי שהוא לא. הבעיות מתחילות כשכל אחד מסתכל על השני ומנסה להיכנס לו למשבצת.
*
כל זה נכון ואמיתי לגמרי.
אבל אחרי הכל צריך לזכור – הראש באמת נמצא במקום אחר, הוא שייך למקום גבוה יותר. לא כי הוא מרוכז בעצמו, להיפך, הוא כל הזמן עסוק באחרים, אלא כי זה התפקיד שלו.
כשהאיברים עושים את המשימה והשליחות שלהם בלי קשר לראש, זה עדיין משאיר אותם במעגל הסגור שלהם. רק עם הקשר והביטול לראש הם מתחברים למציאות גדולה וגבוהה יותר.
*
זה הזמן לדבר על עצמנו.
לעם ישראל יש ראש.
בגדול הראש שלנו הם האבות הקדושים, משה רבינו ועוד צדיקים יחידי הדורות. בקצה השני יש את הדור שלנו ששייך ממש לקצה הרגליים, הסוף של הסוף.
בקטן יותר בכל דור יש את הראשים שלו, את הידיים שלו והרגליים שלו.
כשכל אחד מהאיברים עושה את מה שהוא אמור לעשות זה אחלה. הבעיות מתחילות כשאנחנו שוכחים את המקום ששייך לנו, ומנסים לתפוס למישהו אחר את המקום רק בשביל לספק לעצמנו את האגו.
אבל גם כשאנחנו עושים את השליחות שלנו אסור לנו לשכוח שהקשר שלנו עם ה' עובר דרך הראש, דרך הצדיקים.
מי שלא קשור ובטל לצדיקים מפספס את הנקודה. הוא אולי עושה הכל, אבל העיקר חסר מן הספר. וממש לא כדאי לדבר על כאלה שלא רק שלא קשורים, אלא אפילו חולקים עליהם. לא ברור מאיפה הם חיים היהודים האלה, מסכנים.
לשים את הראש בראש.
