הי, אתה. ואת.
כן, אתם שקוראים את המילים האלה ברגע זה,
יש לי שאלה, ותענו בכנות.
קרה לכם פעם שהייתם במצב רוח מבאס, והתחשק לכם שמישהו יוציא אתכם מזה, או לפחות יקל עליכם,
בלי שתצטרכו להגיד מילה? שמישהו פשוט יקלוט אתכם, ויגיד את הדבר הנכון, המעודד, האכפתי?
הרשו לי להניח שהתשובה היא כן. לכולנו יש רגעים כאלה, של באסה, של כעס ושל עצבות, לפעמים אפילו תקופות. זה יכול לבוא בעקבות משהו גדול שקרה וזה יכול להיות פשוט סתם מצב רוח שתוקף אותנו.
הרבה יותר כיף ברגעים האלה להרגיש שמישהו איתנו, מרגיש אותנו, אבל ממש לא בא לנו לבקש את זה, בא לנו שיקלטו אותנו. וכאן אתם נכנסים לתמונה.
יש לכם אחריות. לכולנו יש אחריות. והיא – לדאוג אחד לשני, לשים לב אחד לשני, לחפש את העיניים אחד של השני. יכול להיות שמישהו ממש מהמעגל הקרוב שלך, זקוק לך, למילה טובה, לשיחה או לסתם חיבוק… יכול להיות שמישהו דווקא לא מהמעגל הקרוב שלך זקוק לך. התפקיד שלנו הוא לחפש איך אנחנו יכולים להיות שם אחד בשביל השני, גם בלי שיבקשו מאיתנו. כשאנחנו יודעים שמישהו מתמודד עם סוג של משבר אז יותר קל לנו להיות שם עבורו, אבל כשאנחנו לא יודעים, זה יכול להיות קצת קשה להבחין.
אז איך בכל זאת אפשר לזהות?
האמת, אני סומכת עליכם שאתם יודעים לזהות, הדבר שצריך לעבוד עליו הוא פשוט לשים לב. להביט.
ברגע שתבחרו לשים לב למה שקורה סביבכם, פתאום תבחינו שאחד הילדים לא הגיע כבר כמה ימים לבית ספר, שהמורה לא כל כך בטוב היום, שאמא מוטרדת… רק תפקחו את העיניים, לא תאמינו כמה דברים תראו פתאום.
אוקיי. זיהיתם, ואז מה עושים?
בואו נגיד קודם מה לא עושים: שימו לב, אל תגידו בשביל להגיד.
לפעמים אנחנו קולטים שמישהו מבואס ואז אומרים: "מה יש לך? אתה נראה הפוך" או "מה נסגר איתך?" או כל מיני משפטים כאלה. אז יופי, הסתכלתם, הבחנתם, אבל עם המשפטים האלה רק הורדתם אותו יותר. לפעמים השאלה של "למה אתה עצוב" רק גורמת להיסגר. הכי טוב שתשאלו את עצמכם מה היה עושה לכם טוב. הרי המטרה שלכם היא להיטיב, ואם אתם מרגישים שאין לכם רעיון, לפעמים עדיף לא להגיד כלום מאשר דברים שרק יבאסו יותר.
בואו נהיה גדולים באמת, נמצא דרכים יצירתיות וננסה לקלוע לצורך של הבן אדם. לפעמים החיזוק הקטן הזה משנה את כל היום. גם לו. גם לך.
אז מה כן:
לכל אחד הכישורים והיתרונות שלו. אם אתה מלא בהומור, שלח איזו הערה לרומם את מצב הרוח. אם אתה מקשיב נהדר, תפתח בשיחה. אם אתה רגיש, תגיד את המילים הנכונות.
כמובן שאם אתם מזהים משו שלדעתכם חריג או מדליק נורה אדומה, שתפו מבוגר שאתם סומכים עליו. לא, זו לא מלשנות, זו אכפתיות.
תראו, אנחנו חלק מהכלל והכלל הוא חלק מכל אחד מאיתנו, הכל מעורבב, אנחנו צריכים אחד את השני! ומחוייבים אחד לשני. לכן זו לא זכותנו, זו חובתנו.
אין אפשרות להתנער מאחריות.
אין. אפשרות. להתנער. מאחריות.
כשהבן שלי היה בן שלוש הוא אמר לי משפט מדוייק. זה היה כשנכנסנו לחדר מדרגות חשוך, הוא נבהל ואמר:
"אמא, תרימי אותי כדי שלא יהיה לי חושך". אין במשפט הזה היגיון, הרי כדי שלא יהיה חושך הוא היה צריך להגיד לי להדליק את האור. אבל לא, הוא ביקש שארים אותו. הבנתי שעצם זה שהוא מרגיש שאני אתו, זה מה שמסלק את החושך האמיתי.
בואו נרים אחד את השני.
נהיה יחד בחושך.
ונדליק אור גדול בעולם.
