האוצר שמתחת להר סיני
כבר 3334 שנה אנחנו מציינים את מעמד הר סיני בחג השבועות. ובכל שנה העיסוק המרכזי הוא
האמונה הנדרשת מכל יהודי היא להאמין שכל המתרחש הוא מאת הבורא יתברך. אף כאשר הוא שרוי בצרה, עליו להאמין שהכל משמיים: אם צרה זו אינה מגיעה לו, הרי שהקדוש ברוך הוא יחלץ אותו ממנה. ואם אינו ראוי לחסד, הצרה היא עדיין לטובתו.
אולם הביטחון אינו רק אמונה ביכולת ה' להיטיב עמו ולחלצו מצרה, אלא כפי שמסביר הרבי מלובביץ' מדובר על תחושת ודאות שה' ייטיב בפועל, וזו גורמת לאדם להיות רגוע לחלוטין וחסר דאגות. וכמו שכתב בספר חובת הלבבות "מהות הביטחון הוא מנוחת הנפש הבוטח, שיהיה ליבו סמוך על מי שבטח עליו שיעשה טוב והנכון לו בענין אשר יבטח עליו".
כלומר, מצד האמונה לבדה, העולם אינו הפקר והכל לטובה, אך לא מחויב שתמיד יהיה לאדם טוב בגלוי, ייתכן ולא מגיע לאדם טוב כפי שהוא חפץ בגלל מעשיו או מצד סיבות אחרות. אבל עניין הביטחון הוא הוודאות שהקדוש ברוך הוא יעשה עמו טוב גם כאשר אינו ראוי, כי הוא סמוך ובטוח שיהיה לו טוב הנראה והנגלה גם במושגים של בני אדם.
ישאל האדם: אם לא מגיע לי אז מדוע שיהיה טוב, מניין הוודאות שיהיה טוב?
התשובה לכך טמונה במשפט שאמר ה'צמח צדק' לחסיד שאחד מילדיו חלה קשות עד שהרופאים נואשו מחייו: "חשוב טוב יהיה טוב", ובאמת תוך זמן קצר הילד יצא מכלל סכנה וחזר לחיים בריאים.
האמירה "חשוב טוב יהיה טוב" מלמדת אותנו שהמחשבה והביטחון בטוב הם עצמם פועלים שיהיה טוב. הביטחון הוא עבודה עמוקה בנפש. האדם סומך באמת ובעומק נשמתו רק על הקדוש ברוך הוא בכל מצב שנמצא בלי לעשות חשבונות (אם זה הגיוני על פי הטבע או לא) עד שאינו דואג כלל. התעוררות זו פועלת שהקדוש ברוך הוא יתנהג איתו מידה כנגד מידה, בלי חשבונות, וייטיב עימו גם אם אינו ראוי לכך.
"והבוטח בה' – חסד יסובבנו".
הביטחון שבו עוסקים לרוב קשור לתוצאות 'בשטח', סמוך על ה' ו'יהיה בסדר'. אלא שהביטחון אינו קשור רק למציאות, אלא ליחס שלנו כלפי ה'.
ביטחון הוא מצב נפשי של שלווה ונחת. זו התוצאה החווייתית־נפשית של אדם שהוא בוטח בה'. מדוע? לאו דווקא משום שיהיה טוב. הביטחון אינו קשור בהכרח למציאות, לדאגת מה יהיה, אדרבה, בעל הביטחון אינו נזקק לשאלה זו. לא משום שהוא חושב שיהיה טוב או ח"ו להפך, אלא משום שהוא נשען לחלוטין על ה', בתודעה שלווה, למרות שאין לו כל ידיעה ברורה מה צופן לו העתיד.
ניתן להדגים זאת על פי דברי רבי פנחס מקוריץ. רבי פנחס אומר שדווקא כשיש קושי גדול, אין להתפלל אלא לבטוח. הביטחון נעלה מתפילה, זאת משום שהתפילה עוסקת בצרכי האדם, המתפלל מתלבש בביטחון התפילה, כלומר בהכרה שה' הוא בעל הבית, הוא הכתובת ולו היכולת לעשות כל אשר יחפוץ. משום כך המתפלל פונה אליו מתוך ביטחון שיש בו תקווה למילוי משאלתו. התקווה היא שיוצרת את הפנייה מן העיסוקים הארציים, מן הסיבתיות הטבעית, אל ה' מסובב הסיבות. מתוך הצורך הוא פונה ועוזב את העסק, ומישיר פניו אל ה'. בסופו של דבר, הקשר בינינו לה' עובר דרך צינור הבקשה והצורך.
הביטחון שלמעלה מהתפילה מתכתב עם הנסתר והלא ידוע ודווקא שם, מתוך יכולת נפשית לעמוד מול הלא ידוע בשלווה ובביטחון. לא בגלל מה שיהיה, אולי למרות מה שיהיה ויותר נכון "יהיה מה שיהיה".
הבעל שם טוב לקח את תלמידיו לפונדק אחד בשביל ללמדם את מידת הביטחון. כשהגיעו לפונדק, הוציא בעל הפונדק כל טוב לאורחים החשובים. בתוך סעודתם, והנה מגיע שליח מהפריץ ואומר: "הפריץ מזהיר אותך - אם לא תשלם את דמי החכירה של הפונדק בסך שלושת אלפים רובל עד מחר, תיזרק לכלא". בעל הפונדק שומע את הדברים ונשאר בשלוותו.
השליח יצא, והבעש"ט שאל את הפונדקאי: "מסתמא יש לכבודו את הכסף לשלם?" ענה הלה: "כרגע אין לי אפילו פרוטה אחת". הסתכל הבעש"ט על מארחו לדעת מה יעשה. למחר קם בעל הפונדק כהרגלו, התפלל בשלווה וערך לאורחים את ארוחת הבוקר כאילו יש באמתחתו את הכסף לשלם לפריץ. מתבוננים התלמידים מה יעשה, איך ישלם את הכסף?
שעת התשלום הגיעה, ובעל הפונדק יצא לשלם את חובו. שאלו הבעש"ט: "מסתמא כבודו הולך ובידו הכסף?" השיב הלה: "כרגע אין לי אפילו פרוטה אחת", ובאמרו זאת יצא מהדלת ופנה לכיוון בית הפריץ.
הבעש"ט והתלמידים עקבו אחריו דרך החלון, והנה עצרה כרכרה ומתוכה שוחח מישהו עם בעל הפונדק ואז המשיך בנסיעתו. אחרי כמה עשרות מטרים, חזרה הכרכרה אל בעל הפונדק, כמה מילים, ושוב נפרדו לשלום. לאחר שחזר בעל הפונדק מהפריץ שאל אותו הבעש"ט: "נו, הסתדרת?" ענה לו: "כן, שילמתי כל חובי", "אבל מאין הכסף?" שאל הבעש"ט. השיב לו היהודי: "כשהלכתי בדרך עצרה כרכרה ובה אדם שרצה לקנות ממני כמות גדולה של יי"ש. המחיר שרצה היה פחות מהחוב לפריץ ולכן לא הסכמתי לעסקה. המשכתי בדרכי, אך מיד חזר והסכים לסכום שנקבתי – שלושת אלפים רובל ולא פחות, ואת זה שילמתי לפריץ". סיים הבעש"ט: "זהו בעל ביטחון!"
וכך כותב רבי נתן מברסלב: "כִּי כָּל הַהוֹלָדוֹת וְכָל הַהַשְׁפָּעוֹת נִמְשָׁכִים עַל־יְדֵי בִּטָּחוֹן" (קיצור לקוטי מוהר"ן ס'), כלומר על ידי שאתה בוטח אתה מושך לעצמך את ההצלחה והטוב. ואם נאמר "אלו דרגות של צדיקים, מה לי ולזה?" ממשיך רבי נתן "וַאֲפִלּוּ אִם יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁאֵין מַעֲשָׂיו עוֹלִים יָפֶה כָּרָאוּי אַל יִפּול מִבִּטָּחוֹן מֵחֲמַת זֶה לוֹמַר מִי אָנכִי לִבְטוחַ וְלִשָּׁעֵן בַּה' מֵאַחַר שֶׁהֲרֵעוֹתִי אֶת מַעֲשַׂי כָּל־כָּךְ. רַק יִבְטַח בְּחַסְדֵּי ה' אֲשֶׁר לֹא תַמְנוּ וּבְרַחֲמָיו שֶׁאֵינָם כָּלִים".
כבר 3334 שנה אנחנו מציינים את מעמד הר סיני בחג השבועות. ובכל שנה העיסוק המרכזי הוא
"במהלך ימי השבעה השתדלתי לקום עוד לפני הזמן של התפילה, כדי להתחיל בנחת את התפילה לפני
קישינב תרס"ג מוצאי חג הגאולה בארץ הקרה, על יהודי העיר בגולה, עלילה. הופל הפור, הותר דמם,
פרפקציוניזם. הרצון להיות מושלם. מקור לא נגמר לתסכולים. * חידון קצר: מה ה' רוצה ממך? *