בהשגחה פרטית, התשובה לשאלה זו נכתבת בכ"ו אדר שני. וכך מובא בלוח "היום־יום" בתאריך זה: "כל הקדוש בעם אלוקי אברהם ויסוד בית ישראל בהעמדת דור ישרים וחינוכם, בכשרות האוכל, ואצילות טוהר קדושת השבת, מסר ונתן השם הנכבד והנורא על ידי נשי ישראל לשמרם ולעבדם...".
כן, זה נכון שצריך להרפות ולשחרר, אבל צריך גם לעמול ולעבוד קשה בשביל לזכות לשולחן שבת קדוש. עלינו לעמול בהכנת מאכלים כיד המלך. זכורני, שפעם אחת התארח בליל שבת בביתנו נער שהתרחק כמה שנים לפני כן מביתו, וכאשר הוא טעם מן המרק נאנח ואמר: 'אי, זה מזכיר לי את המרק של אמא...'.
אנחנו 'עוברות' באוכל. תמצית אהבתנו מתערבבת במאכלים, וכוונתנו מרוממת את המזון ומזינה את הנשמה. 'ולוואי', נהגה לומר אשתו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, 'שלוי יצחק שלי יכוון בבציעת החלה כפי שכיוונתי בהכנתה...'.
עלינו לעמול על הכנת כלים. טירחה בערב שבת בונה את הכלים להכיל את אור השבת. ככל שמתייגעים יותר בהכנות, הכלים מתרחבים. הן בהכנת 'כלים' כפשוטו, כפי שיעץ הרבי מליובאוויטש לאם ששאלה אותו כיצד לקרב את בנה: 'ערכי את שולחן השבת בפאר והדר מיוחדים...', והן בהכנת כלים רוחניים. עלינו לחלום, ולא לוותר על החלום. לרצות יותר, להתפלל לזכות, לבכות בהדלקת נרות, לומר ליקוטי תפילות, ללמוד פרשת שבוע וחסידות על מהות השבת, לצעוק, להתחנן, לרצות, לרצות, לרצות קדושה.
ומי שטרחה בערב שבת, תרפה בשבת, 'כאילו כל מלאכתה עשויה'.