איך יוצאים ממצרים שבנפש?
שולף אותנו מהאגו
// הרב יאיר כלב, "עצם הנשמה"

יציאת מצרים שבנפש פירושה תהליך של התעלות ועידון תחושת הישות – האגו. כשעם ישראל היה שרוי בערוות מצרים, במצב של שיעבוד ועבדות בידי אומה שמעשיה מקולקלים ביותר, ירד הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו לגאול את עם ישראל, ולא מלאך ולא שרף ולא שליח.
בחסידות מבואר, שכשאדם זוכה, במהלך השוטף של היומיום, להתעוררות רוחנית, פירוש הדבר הוא שהגיע אליו מלאך - שליח ממימד תודעה נעלה יותר. אלו רגעים נדירים של בהירות: הכל קל יותר, התנועות מתואמות, התקשורת קולחת. אלא שמיד עם בוא תחושה זו אל תודעת האדם השבוי בתחושת הישות שלו, שוקע המלאך עד מהרה בטומאת מצרים – היא תחושת הישות המשתלטת על המתנה הנפלאה שקיבל. ה'פרעה' שבאדם זוקף לזכותו את תחושת השחרור, והופך אותה למעין מדליה המחמיאה לישותו, כאומר "כמה שאני משוחרר, כמה שאני חכם...". כעת גם המתנה עצמה נופלת לאגו.
וזהו שאומרת ההגדה, שהקדוש ברוך הוא עצמו ירד להציל את ישראל. אלו אותם המקרים בהם נשלף האדם בעל כורחו, שלא בידיעתו או בבחירתו, משבי הקליפה של תחושת הישות. דוקא בעיתות משבר ומצוקת חוסר אונים, כשאנו צועקים מקירות ליבנו, רק אז הקדוש ברוך הוא עצמו מציל אותנו ומסדר את העניינים. הוא שומע את זעקתנו בתוך חשכת גלות הנפש, ושולף אותנו שלא ברצוננו ובאופן שאינו נזקף לזכותנו, כגון הימנעות מתאוות רק בשל בושה, או כשהפרטנר הפוטנציאלי ל'פישול' מסרב לשתף פעולה. הנס הגדול הוא כשהגאולה מגיעה שלא בגללנו – אלא רק מאת ה'.

דם לפני ה'
// הרב אלימלך בידרמן, משפיע חסידי

חז"ל אמרו "בשני דמים ניצולו ישראל ממצרים, בדם פסח ובדם מילה" (שמות רבה). הדם הוא הנפש והחיות של האדם, וזהו גם מקור התאווה המושך את האדם לדברים גשמיים וחומריים. הקדוש ברוך הוא מבקש מבני ישראל שיתנו את רתיחת דמם לפניו, יתגברו על תאוותם, וזהו "ריח ניחוח לה'". וכמו שאנו אומרים: "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך" – כאשר נאבקים עם היצר ומתאמצים עד כדי שפיכת דם הנפש במלחמה זו – אז זוכים ל"ואומר לך בדמיך חיי", שהחיים הרוחניים הם מלאי חיות.
עניינה של יציאת מצרים הוא ניצחון היצר, ואל ידמה האדם שדברים אלו הם רק לעתיד לבוא. אלא גם עכשיו ברגע זה עלינו לדעת שמצוות התורה "קדושים תהיו" מדברת על כל אחד ואחד מבני ישראל מבלי יוצא מן הכלל. כדי לצאת ממצרים צריך להביא את דם היצר לפני ה' יתברך.
הצרה היא שלפעמים מנסה היצר את האדם בכך שהוא מזלזל בדברים הקטנים שהוא עושה, וגורם לנו לחשוב ש"הכל או כלום". אך האמת היא שכל מעשה קטן שאנו עושים הוא חשוב מאוד ועולה למעלה לפני הקדוש ברוך הוא, וכמו שאמר ה"בית אהרן": "מה שהיו צריכים הצדיקים הראשונים להשיג בכמה ימים וחודשים, אפשר כעת לתקן בשעה אחת".

קרבן פסח כדוגמה
// הרב דניאל סטבסקי, "בית הבעל שם טוב"

איך נוכל להיות בני חורין באמת אם הרצונות שלנו משועבדים לכוחות זרים?
מסביר הבעל שם טוב הקדוש שסדר הגאולה הוא בן שלושה שלבים: הכנעה, הבדלה והמְתקה. כדי לנצח את הרע יש להכניע אותו. לאחר מכן עלינו להבדיל את הטוב מהרע כך שלא תהיה שום השפעה של הרע על הטוב. לבסוף ישנה המתקה, בה הטוב משפיע על הרע ומרומם אותו.
בקרבן פסח נמצאים כל שלושת השלבים, ובאמצעותו אנו מביסים את העבודה הזרה – ראשית, קושרים את השה, אלילם של המצרים, למיטה, המקום הנמוך ביותר בבית, המקום עליו נרדם האדם ויורד למדרגת החיוּת הנמוכה ביותר שלו.
לאחר ארבעה ימים אומר הקדוש ברוך הוא: כעת יש לשחוט את האליל שלהם, רק כך תוכלו להשתחרר מהם ולהפסיק להזדהות איתם. שואלים ישראל: "אולי נעשה זאת בלילה?". "לא", עונה הקדוש ברוך הוא, "דווקא בצהרים, לאור היום". "אולי נעשה זאת במרתף שלא יראו?". "לא, דווקא בריש גלי, לעיני כולם".
בעבודת הנפש, הקשירה למיטה היא הכנעת הרע תחת הטוב; לאחריה, השחיטה מנתקת את הראש מהגוף וגם מבדילה אותנו מהמצרים ומכוחות הרוע; ההבדלה נעשית בקרבן הפסח המוקרב בבית המקדש בירושלים. בקרבן זה נאמר: "עצם לא תשברו" – העצמיות שלו טובה, רק שהמצרים קלקלו אותה. לכן אנו אוכלים את השה בקדושה ומחברים אותו שוב אל הקודש ואל הבורא.

אהבת את המאמר? שתפו

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך
הרב אייל ורד

וידוי הגדול ליום הכיפורים תשפ"ה

אָנָּא ה' אֱ־לֹהֵינוּ וֵא־לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, תָּבוֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתֵנוּ וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵנוּ, שֶׁאֵין אֲנַחְנוּ עַזֵּי פָּנִים וּקְשֵׁי

למאמר המלא »
אורי צוקר

יראה נע(י)לה

היום נעשה משהו קצת אחר. משאירים את השכל בצד, עובדים רק עם תחושות. * משחק האסוציאציות:

למאמר המלא »

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן