נכנסתי השבוע לבית בעיר שנפגע מטיל כאשר הבן ישב בממ"ד ואביו שהה מחוץ לו ונפצע, ועדיין מאושפז בבית חולים. ראיתי את הטראומה אבל לא פחות מכך ראיתי גם את העמידה שלהם. הציבור הוא ציבור חזק, והשליחות שלנו בעיר היא לחזק אותו עוד יותר, מתוך העוצמה של "תורה מגנא ומצלא", מתוך בית המדרש.
הישיבה מתגלה בתקופות האלה בשיא תפארתה, לא רק שהיא מתורגלת לתפקד בזמן אתגר אלא שהיא בנתה אופי מסויים בעיר.
אין על האנרגיות של בני תורה צעירים. הבחורים באים בתחושת שליחות, חדורי מוטיבציה עם אנרגיות של רצון, אמונה, אידיאליסטיות ונחישות. הם יודעים למה הם פה, למה אנחנו נאחזים בארץ ומהי הדבקות הרוחנית שלנו בה. והידיעה הברורה מחוללת רצון, כך כותב הרב קוק.
הדברים האלו נותנים הרבה כוח ואחדות עם הציבור. זה בא לידי ביטוי בכך שאנחנו עוברים ומחזקים מבית כנסת לבית כנסת וגם מייצרים מפגשי חיזוק עם אנשי העיר.
אני רוצה ששיעור א' שהגיעו לכאן השבוע, ידעו לאיזו עיר הם נכנסים, ואנחנו מנסים להביא את העיר לבית המדרש. כך הם פוגשים אנשים שחוו את הכל, מרגישים את זה ובאותו זמן מחזקים את האנשים. כך אנחנו מקיימים "נושא בעול עם חברו" והופכים לשותפים בחוסן הלאומי מתוך תורה. הבחורים מתחילים את שיעור א' מתוך הבנה של שותפות פעילה בחוסן העירוני מתוך תורה, וכשנכנסים עם האתגר הזה, זה מוסיף נופך מאוד חזק של שליחות וייחודיות, זקיפות קומה ומחויבות.
דווקא עכשיו הפכנו אזור מאוד גדול בשטח הישיבה לירוק חי ומלבלב, השקענו המון בחקלאות וטיפוח מתוך תגובה לנעשה. כך נשדר עוצמה לעצמנו ולכל העיר, וזה יהיה המקום המטופח, הירוק והחי ביותר.
כל קאסם רק מעצים את האנרגיות ואת הרצון לבנות וגם לקנות כאן בתים. לקחתי על עצמי שאם יהיה מישהו שירצה לעזוב את העיר, אני אישית אסביר לו למה זו טעות גם מבחינה נדל"נית וגם מבחינה ערכית וציבורית – אבל עדיין לא פגשתי אדם כזה.
אנחנו מאמינים מאוד במקום ובטוחים שהוא ישגשג. ככל שמנסים לפגוע בה, העיר הופכת ליותר חזקה וחסונה. היא תהפוך לגן עדן, למרכז של תורה וציונות, לעיר של פארקים אך עם אופי של יישוב.
מעניין שהישיבה עזרה לעירייה לגייס משאבים בשביל לבנות פארק. אנחנו מאמינים שנכון להפוך את העיר לעיר ירוקה, ורוצים להיות שותפים עם העירייה בעשייה. אחד מהבוגרים שלנו הוא סגן ראש עיר ומנהל הישיבה לשעבר משמש כראש עיר במקום אחר. בית המדרש הזה מגדל הנהגה מתוך תחושת שליחות. ישנם המון פעילים בעיר, ובבוגרי הישיבה תמצאו מורים, רבנים, רבני שכונה ורבני בתי כנסת. גם הר"מים בישיבה הם רבני בתי כנסת, כי הם חלק מהעשייה.
כשהם בונים מנהרות - אנחנו בונים פארקים. הם זורקים עפיפונים ואנחנו בונים מגדלים. אברכים בישיבה התאגדו ובנו את הבניין רב־הקומות הראשון בעיר (6 קומות); הם קנו חצי מהדירות ותושבים מהעיר קנו את השאר. הם רוצים לזרוק קאסמים ואנחנו בנינו חנוכיית קאסמים שמשדרת שהרוח תנצח והתורה היא זאת שתאחד.
הרב קוק מחה פעם באיזשהו מקום על חילול שבת ציבורי. באו וטענו כלפיו שמדובר במושב חילוני של פועלים, אז מה הוא רוצה מהם... אבל הוא אמר שלא יכולה להיות נקודת יישוב שתהיה מנותקת מהציבוריות הישראלית.
בהתחלה חששו מאיתנו. אפילו כשתכננו את הישיבה, האדריכל רצה להרחיק מאוד את המבנה הראשי מהכביש. שאלתי למה, והתברר שהוא חשש שדתיים יזרקו אבנים על הכביש... חששו שבאנו עם אג'נדה, ואנחנו באנו עם אג'נדה של להאהיב את התורה והמורשת שלנו ללא כפייה ומתוך ראייה שלא ייתכן שיהיו מקומות שלא יכירו את תורת ישראל.
אנחנו משוכנעים שמצבים מבישים כמו שיצרו עכשיו לחיילי הצנחנים, שקבוצה גדולה מהם היתה מהישיבה שלנו, לא היו מתרחשים אם המפקד או המפקדת היו משדרות. אנשי העיר מבינים שצריך לכבד, יודעים שאף אחד לא רוצה לפגוע ושמדובר באנשי תורה עוצמתיים ורציניים.
החבר'ה נותנים רוח אמיצה של גבורה ותורה, וגם את המסר של "ראו פלוני שלמד תורה, מה נאים מעשיו".
אספר לכם קוריוז קטן: היה לנו שכן שלא בדיוק סימפט אותנו... עד שאיזשהו קאסם נפל אצלו בחצר, ואז החבר'ה שלנו רצו לשם, ניקו, עזרו והביאו רוח של תמיכה וצמיחה. היום הוא מההדוברים שלנו, וזו דוגמה אחת לכך ש'לא נבראו קאסמים, אלא בכדי לפשט את העקמומיות שבלב ולקרב אותנו זה לזה'. בחורי הישיבה חיים עם תחושה שהתורה שלהם היא תורה עם ערך מוסף, שהיא מגינה על העיר ומוסיפה בה אומץ, אחדות, פריחה וחיים.