מוח: אתה יודע, לב יקר, שאני שליט עליך. בטח למדת תניא - מכיר? מוח שליט על הלב?...
לב: נכון, אתה באמת השליט, אבל תגיד לי: אפשר להסתדר בחיים רק מכוח שליטה? המילה 'שליט' לא מזכירה לך שליטים רודנים? בסוף הם נופלים, אתה יודע. צריך גם הזדהות, חיבור, חום, קרבה. צריך לדעת גם קצת לאבד שליטה.
מוח: אי אפשר לבנות עליך אחי. אתה לא יציב, לא שיטתי מספיק. עולה יורד. עבודת ה' זה דבר רציני, שמצריך שיטה, עקביות, בירור שכלי. אם אין אתכפיא, אז בסוף הכל יכול לקרוס.
לב: ולא חסר לך מדי פעם ללכת עד הסוף? עד כלות? להתאהב? ומה תאמר אחי שמשה רבינו דווקא דיבר על הלב במקומות הכי פנימיים, "ואהבת את ה' אלקיך - בכל לבבך", "וידעת היום והשבות אל לבבך". לב, לב, לב.
מוח: אני רץ למרחקים ארוכים אחי. ואת האהבה שאתה מדבר עליה – אני מקבל דווקא מהלימוד, "לפי הידיעה תהיה האהבה" אמר הרמב"ם מורי ורבי, זוהי אהבה.
לב: אי אפשר אתך, אבל לא אוכל בלעדיך. האם תסכים אחי היקר להיות הרב והמורה שלי? להזהיר אותו מעצמי במקומות מסוימים? ללמד אותי אהבת אמת?
מוח: חשבתי בגאוותי שרק חכמתי תעמוד לי. בשמחה אהיה המורה שלך, אך רק אם תסכים להיות אתה הצדיק שלי. לחמם אותי, לעורר אותי, לשמור עלי מקרירות ואנליטיות עקרה.
אֶת מִי יוֹרֶה דֵעָה וְאֶת מִי יָבִין שְׁמוּעָה? גְּמוּלֵי מֵחָלָב עַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם. אל תקרי מחלב אלא מח־לב.