שאלת השאלות היא - כיצד ניתן לקנות אהבת תורה?
שורש השאלה הוא - כיצד אדם יכול להיות מצווה על 'אהבה'? כיצד ניתן לצוות על רגש? הרי או שאוהבים או שלא!
אך נראה, שאהבה ניתן לפתח כאשר קיים הרצון להתקשר, ובתורה לא רק שאנו מצווים על אהבתה אלא לעניות דעתי חלק מהגדרת תלמוד תורה זו אהבת תורה. שכן, מי שחסרה לו אהבת תורה יש לו חוסר בעצם קיום מצוות תלמוד תורה.
ההוכחה לדבר פשוטה: מצוות תלמוד תורה היא היחידה שחז"ל תיקנו בברכתה להתפלל על 'ערבותה ומתיקותה'. בברכות התורה, לאחר ברכת המצוות ("אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על דברי תורה"), אנו מיד מברכים ומתפללים "והערב נא ה'... את דברי תורתך בפינו".
ולמעשה, כיצד ניתן לזכות לאהבת תורה?
שני אמצעים ישנם כדי לקנות ולזכות ש"באהבתה ישגה תמיד".
הראשון: הנכונות לוותר על דבר בעל חשיבות למען התורה. יש לכל אדם דבר שהוא רואה בו ערך, לדוגמה, בחורים צעירים הרואים חשיבות בגיוס ליחידות המובחרות ולהגיע למיצוי אישי, אך מוכנים לוותר על רצון עז זה, ולו לזמן מסוים, כדי להתמסר לתורה. וכן הדבר אצל כל אחד עם רצונותיו האישיים, בעצם הוויתור ייפלו המחסומים אשר יאפשרו אהבת תורה (מהר"ל, נתיב התורה פרק ד).
השני, הוא הרצון והנכונות לעמול ולהשקיע בכל סוגיא הנלמדת - עד תומה, לרדת לעומק ההבנה, הן בלמידת הכתוב, הן בסברא, הן ברצון להבין מתוך חידוש ויצירה, הן בסוגיא הלכתית למדנית והן בסוגיא אמונית.
וכך כתב מדרש תנחומא פרשת נח:
"לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקדוש ברוך הוא בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו. שנאמר 'ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך', ומנין אתה למד שאין אהבה זו אלא לשון תלמוד? ראה מה כתיב אחריו: 'והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך', ואי זה זה תלמוד שהוא על הלב, הוי אומר 'ושננתם לבניך' זו תלמוד שצריך שנון.
"ללמדך שפרשה ראשונה שבקריאת שמע אין בה פירוש מתן שכרה בעולם הזה, כמו שכתוב בפרשה שנייה 'והיה אם שמוע תשמעו וגו' ונתתי מטר ארצכם', זה מתן שכר עוסקי מצות (ס"א תורה שבכתב) שאין עוסקין בתלמוד, ובפרשה שנייה כתיב בה 'בכל לבבכם ובכל נפשכם' ולא כתב 'בכל מאדכם', ללמדך שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבעל פה, לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה ויש מבלה ומנבל עצמו עליה, לפיכך מתן שכרה לעולם הבא שנאמר 'העם ההולכים בחשך ראו אור גדול'".