בשנים האחרונות, מסיבות רבות, היטשטש לו הגבול שבין חסידות לפסיכולוגיה. אפשר למנות את הניו-אייג', ניאו-חסידות, ומודעות עצמית מפותחת כחלק מן הסיבות האפשריות לדבר. ואולם, אף כי תורת החסידות, ובפרט חסידות חב"ד, עוסקת רבות בתורת הנפש (=פסיכו-לוגיה), אין לטעות ולבלבל בינה לבין מדע הפסיכולוגיה.

ראשית – נקודת המוצא. נקודת המוצא של הפסיכולוגיה היא חקר נפש האדם, גוף ידע שיש לו השלכות תיאורטיות ומעשיות לחייו של אדם, לשלומו ולרווחתו, ולהתמודדות עם מחלות, קשיים ואתגרים בחייו. לעומתה, תורת החסידות עניינה אחד הוא – עבודת השם. באם 'על הדרך' נדרש עיסוק והסבר במהות נפש האדם, אין הוא אלא כלי ואמצעי לסיוע בעבודת האדם את אלוקיו, להבין כיצד יכול הוא לקדם עבודת השם פנימית, כיצד להימנע מהפרעות הנובעות מטבע האדם – גופו ונפשו הבהמית, ולהתמודד עמן, כמו גם להתמודד עם מניעות ועיכובים חיצוניים בעבודת השם.

שנית – מדע הפסיכולוגיה, על הזרמים והגישות הרבים שלו, מציע תיאוריות שונות בנוגע לנפש האדם המבוססות על תצפיות, מחקר, פילוסופיה ונקודות מבט אישיות. כמובן, אין בכך כל פסול. תורת החסידות, לעומת זאת, מבוססת על תורת אמת – תורת חיים, וצמחה על מצע של ספרות הקודש של עם ישראל – מדברי חז"ל, תורת הסוד והקבלה, והספרות העשירה של מחשבת ישראל. תאמרו, יש כאן תפיסה סובייקטיבית, אפשר בהחלט לדון בכך. ומכל מקום, לשואב מתורת החסידות אין הדבר משנה, שכן לדידו, יש כאן מסרים רוחניים שיסודם בהררי קודש, וממילא – הגישה אליהם שונה, ממקום שאיננו רק של הבנה – כי אם של אמונה (שני הבדלים אלה, ממקדים את תורת החסידות בנפשו של יהודי כמובן).

ואחרי כל זה, לאחר שעמדנו על שניים מן ההבדלים, עדיין, תורת החסידות יכולה לספק לנו תובנות וכלים חשובים מאין כמותם על נפש האדם, ואין ספק שאפשר לשאוב ממנה ידע שיכול להעשיר אנשי מקצוע, מטפלים, הוגים וכל עמך בית ישראל, הן באשר למבנה הנפש והן באשר להתמודדות עם אתגרים וקשיים.

כטעימה, אציג כאן שני רעיונות מתורת חב"ד, שיש להן מקבילות בתיאוריות פסיכולוגיות (מאוחרות יותר מתורת החסידות, כמובן), אך זווית הראייה הייחודית של החסידות, המבוססת בין השאר על נקודת המוצא והבסיס לדברים, מעמידה אותם באור אחר לגמרי.

תעצומות נפש אישיות – הזרמים האקזיסטנציאליסטיים וההומניסטיים בפסיכולוגיה, כמו גם הפסיכולוגיה החיובית (הצעירה יחסית), מדברים ומדגישים את חוסנו של האדם, את יכולותיו, את כוחות הנפש שיש לו, ואת החשיבות למודעות אליהם. בספר התניא, מדבר האדמו"ר הזקן על הנפש האלוקית של יהודי ועל יכולותיה. גרעין של קדושה וחיבור לאלוקי, שמאפשר לאדם לגבור על קשיים והתמודדויות מסוגים שונים. הנפש האלוקית היא החלקיק האלוקי של יהודי, ההופך אותו מפרט בבריאה – לחלק מהבורא. כשנשאל פעם הרבי מליובאוויטש על היכולת שלו לחולל מופתים, השיב כי למעשה, מאחר שבכל יהודי קיים חלק אלוקה ממעל ממש, חיבור לאין סוף ולעל טבעי, הרי שביכולתו של כל אדם, אם רק יגיע לחיבור לנשמתו, להגיע להישגים שמעל לטבע. אמירה שכזו, מגמדת במידת מה דיבורים על חוסן אישי ותעצומות נפש מתוקף היותו של אדם בעל בחירה, ומעצימה את הכוח הפנימי למשהו אלוקי, אינסופי.

היכולת לשנות רגש ופעולה באמצעות מחשבה והתבוננות – הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית בפסיכולוגיה, דוגלת ביכולת של אדם לשנות התייחסות רגשית ונקיטת פעולה מתוך שינוי תפיסתי-מחשבתי. תורת חב"ד, שכשמה, עוסקת בכוחות הנפש האינטלקטואליים, חכמה, בינה ודעת, חרתה על דגלה את ההבנה כי "מוח שליט על הלב", וכי הדרך להוביל לרגש יציב מחד וחם מאידך, עוברת דרך התבוננות. כשהדבר נובע מכוחה של נפש אלוקית, ומהתבוננות הקשורה בבורא העולם ותורתו, הופכים כלים אלה לעוצמתיים, וכי היכולת לשנות התייחסות רגשית ואף מעשית (שינויים סובייקטיביים), מאפשרת גם שינוי אובייקטיבי במציאות עצמה.

בשורה התחתונה... לימוד חסידות הוא אוצר לכל מחפש השם במציאת דרכו בעבודת השם. 'על הדרך', אפשר לשאוב מהלימוד הזה שלל תובנות וכלים גם לחיי היום יום.