אם יש לי נשמה אלוקית אין סופית למה היא מסתתרת עמוק כל-כך?
מה שאמיתי - עולה ביוקר
// הרב יאיר כלב משפיע חסידי

היסטוריה, נסיבות החיים, שריטות וכל השאר – הכל גזרה מאת ה', הדבר היחידי שלא נברא הוא משמעות החיים, ובזה דומה האדם לקדוש ברוך הוא. הוא צריך להיות ממש "אלוקים" של משמעות חייו. זאת משום שהקדוש ברוך הוא תובע מהאדם עבודה עצמית, כך שיגיע להישגיו בזכות ולא בחסד, שלא יהיה בבחינת "לחם בושת" שמקבלים בחינם, "נהמא דכיסופא" בלשון חז"ל. כך טבע הקדוש ברוך הוא בבריאה: על האדם לצאת מעצמו בעבור משמעות חייו, כדי לברוא את עצמו.
יש לי רצון פנימי וחזק להיות גיטריסט, ולשם כך עליי לקבל את עול התרגילים המעצבנים. אבל חולשותיי, עצלותי ולחצים למיניהם מן הסביבה, מולידים בי רצונות חיצוניים המונעים ממני להתממש. אם כך הדבר בענייני גיטרה, כל שכן ברובד הנשמה. הרצון הפנימי של הנשמה האלוקית עטוף ברצון חיצוני המונע את גילויו. חשיפת הנשמה תצליח רק אם יתמסר האדם להילחם בכל מאודו, במסירות נפש, על משמעות חייו – כל כך יקר העניין!
השליחות שלי היא לברר ולהעלות, בכוח הנשמה המסתתרת שלי, את הניצוצות המסתתרים מתחת לפני השטח של העולם הזה והממתינים רק לי. רק העבודה בפועל תהפוך את הנשמה לגלויה ומוּדעת, ובשביל שזה יקרה, עליי להקריב את הדבר היקר לי מכל – את אהבת עצמי!

פשוט לחיות
// הרב חגי לונדין ראש בית המדרש בקריה האקדמית אונו

השאלה טומנת בחובה הנחת מוצא שהנשמה היא אובייקט רוחני שמצוי במלחמה מתמדת עם העולם הגופני שמסתיר אותה. זוהי הבנה לא מדויקת שיש ללטשה.
מהי בעצם הנשמה?
הידיעה היציבה ביותר בחיינו היא עצם קיומנו. אני הולך, אוכל וחושב, אולם ברור כי כל אלה נותנים רק מושג קלוש מעצם חיי שהם הרבה יותר מכך ולעולם אינם ניתנים לכימות. נקודת החיים היא אינסופית. לנקודת הקיום של האדם יש שֵם ביהדות – נשמה. נשמה מלשון "נשימה", פעולת החיים השורשית ביותר, שאנו משתמשים בשמה המושאל כדי לבטא את שורש חיינו. הנשמה היא יסוד אינסופי שמופיע הן בקיומנו הרוחני והן בקיומנו הפיזי.
יתרה מזאת, כשם שלחיינו ישנו שורש קיומי שכינינו אותו בשם "נשמה", כך גם למציאות בכללה, שאנו מודעים לקיומה דרך חיינו האישיים, ישנו שורש קיומי. נקודת הקיום האינסופית של מרחב המציאות שאנו חיים בה נקראת בשבילנו (!) – "אלוקים". כלשונו של ספר הזוהר (בראשית מה, ע"א): "נשמתא דכל נשמתין". הנשמה הגדולה של הכל.
משמעות הביטוי "אני מאמין באלוקים" בעומק העניין כוונתו היא: אני חי טיפה של חיים ממרחב הקיום האינסופי. מכל זה יוצא שהנשמה כלל איננה 'מסתתרת' באופן שיש להילחם מלחמת חורמה בגוף וכוחותיו על מנת להיפגש עימה, אלא פשוט לחיות את החיים במובנם האלוקי. להיות אדם נמרץ, מלא חיים, מלא שמחה, מתחדש ללא הפסק, נמצא בתנועה מתמדת לקראת עולם שלם בכל התחומים: הרוחניים והחומריים.

רק אתה, בנאדם
// הרב דוד גבירצמן עלים לתרופה

קודם כל, שתי ההנחות נכונות, דהיינו - נשמותינו גבוהות מאוד בשורשן ועם זאת הן מתחבאות נמוך מאוד במציאותן. מישהו החביא אותן ומתוך כוונה עמוקה.
הדרך היחידה להגיע למעלה נמצאת למטה. בקבלה מכונה הרעיון 'בירור ניצוצות', וזהו סוג של משא ומתן: כדי לעלות למעלה אתה חייב להביא איתך משהו שאין למעלה, אבל למטה יש ממנו הרבה. ואכן, מלאכים לא יכולים לרדת וגם לא שאר ישויות רוחניות, רק אתה - בן אדם. החלקים החסרים בפאזל העולמות העליונים מונחים למטה, וכדי שניאות לחפש שם, הנשמה לעיתים מתחבאת עמוק על מנת שנבוא בעקבותיה ונגלה ניצוצות אבודים. ובמילים פשוטות - מה שחסר בתענוג של ה' נמצא בדיוק בפינה שהנשמה השובבה שלך בחרה לשחק בה מחבואים.
הסוד הזה מרכיב את כוונותיה הקבליות של 'נפילת אפיים'. תמצית הכוונה היא שאחרי תפילת העמידה העילאית, אנו מפילים עצמנו למטה כדי להביא דברים חדשים באמת ממקומות שאיש מלבדנו לא יכול לבקר בהם. וכשעלה משה למרום לקבל תורה ומלאכים קטרגו, ענה להם: "למצרים ירדתם? לפרעה נשתעבדתם? תורה למה תהא לכם?!". ההימצאות במעמקים היא הנימוק הטוב יותר לזכאותנו בגבהים.

אהבת את המאמר? שתפו

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך
אורי צוקר

חיים שלי!

לא לא לא! אל תזרקו אותו לפח! זה לא סתם סמרטוט! זה ילד! * בדרך כלל

למאמר המלא »

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן