שום דבר לא הכין אותי לזה.

האווירה הרגועה שקידמה את פניי, כשנכנסתי למשרדו ההדור של אחד מבכירי הפוליטיקאים בפרס, המן בן המדתא האגגי, השתנתה בבת אחד ברגע שהתיישבנו לראיון.

פתאום הוא קפץ מול עיניי, שלף את האייפון 12 שלו, ובזעקת שבר הוא קרא לעברי "איך שכחתי לעשות איתך סלפי, אני חייב להעלות את התמונה הזאת לפייס במיידי. חייב!".

הסתכלתי עליו, האדם הרגוע והשלו פתאום התהפך מול עיניי, והוא כנראה הבין.

הוא רכן לעברי, כממתיק סוד. "תבין יש לי חצי מליון עוקבים, מהודו ועד כוש, אני חייב לספק כל הזמן חדשות, שלא יעזבו אותי. אתה מבין?"

לא רציתי לאכזב, אז הנהנתי.

"תגיד, אבל מה זה נותן לך כל העוקבים האלה. למה אתה כל כך עסוק בזה?" שאלתי אותו, מנסה להבין את העולם החדש אליו נקלעתי.

הוא לא ענה, ורק הסתכל עליי במבט מלא רחמים.

הרגשתי שיש כאן דברים נשגבים ממני: "אז תן לי להבין, אתה בעצם מזין עוקבים, שמזינים אותך כי הם עוקבים אחריך, ואז אתה מזין אותם כי אתה מייצר דברים במיוחד בשבילם".

המן לא הסתכל עליי, המבט שלו היה עמוק בתוך המכשיר, הוא רק סינן משהו תוך כדי שהסתכל, ואז תקע את המכשיר מול עיניי, "תראה את תמונת הסטטוס החדשה שלי, אה, מה אתה אומר?"

הסתכלתי בתמונה "אתה נראה כמו פסל 'האדם החושב'" אמרתי לו.

"בדיוק" הוא צהל "קלעת בול".

"רגע" התעקשתי להבין "ואתה 'האדם החושב'?"

"מה זה משנה? מה אתה נתפס לקטנות. משנה מה העוקבים שלי רוצים לראות בי, וזה מה שאני".

הוא הסתכל עליי, והמבט שלו אמר לי שהוא בכלל לא חושב עליי, הוא עכשיו נמצא בלייקים שהוא מקבל על התמונה שהעלה רק עכשיו.

"תגיד" הוא פתאום פנה אליי, "אתה מוכן לעשות רגע עמידת ראש?"

"עמידת מה?" חשבתי שאני לא שומע טוב.

"עמידת ראש" הוא חזר "זה יחרוך את הרשת. באמצע ראיון עם המן האגגי, המראיין מ'קרוב אליך' עושה עמידת ראש. זה יהיה מטורף! ממש ונהפוכו! זה יצבור כל כך הרבה לייקים. תעשה את זה הכי טבעי שיכול להיות. כן?"

בקטע הזה חשבתי שאני מתחיל לאבד את זה, וביקשתי בנימוס מהמן להתיישב ולדבר על הדברים הרציניים שלשמם נתכנסנו כאן.

עצות לפוליטיקאי המתחיל

"אז בוא נדבר על פוליטיקה" פתחתי. "אתה נחשב לאחד הפוליטיקאים הבכירים במעצמה הגדולה בעולם".

"מדינאים" הוא תיקן אותי, "בדף הפייסבוק שלי כתוב שאני מדינאי. אז אני מדינאי".

"אה, סליחה. אחד המדינאים הבכירים בפרס. אז אולי תיתן טיפ קטן לפוליטיקאי המתחיל. מה הצעד הראשון שצריך לעשות?"

הוא כחכך בגרונו בארשת של חשיבות, פנה אליי ואמר:

"הצעד הראשון הוא לקנות מסך ירוק. 29.90 דולר באמזון".

לזה לא ציפיתי. "מסך ירוק, מה זה מסך ירוק??"

"נו. מסך ירוק, ששמים מאחוריך, בצילום, ואחר כך כשעורכים את הוידיאו אפשר להדביק עליו איזה רקע שאתה רוצה, סלון ביתי רגוע, או מיליון אנשים מחייכים. אתה חייב מסך ירוק כדי שאפשר יהיה לשים דגל פרסי מתנפנף מאחוריך, אחרת איך תתן את הנאום הראשון שלך לאומה?"

"רגע", ניסיתי להבין "אבל בשביל נאום לאומה אתה לא צריך אומה?"

הצחוק שפרץ ממנו הבהיר לי שעשיתי טעות.

"מה אתה מנחם בגין?" הוא שאל, "תשכח מזה, אנחנו במאה ה-21. היום לא צריך אומה ולא שמומה. צריך תדמית".

"אתה חייב לפתוח בנאום לעם המודאג היושב בפרס, בין אם הוא יושב מולך, ובין אם הוא יושב מול האינסטוש".

"ומה אם העם לא מודאג?" שאלתי.

"אז תדאג שהוא יהיה מודאג" הוא ירה, "בשביל מה אתה נכנס לפוליטיקה?" הוא שאל רטורית.

ניסיתי להבין אבל לא ממש הצלחתי.

"ומה הצעד הבא?" שאלתי.

הוא גלגל את קצות השפם שלו, הסתכל בי וענה בארשת חשיבות "הצעד הבא הוא יועץ תדמית".

"יועץ תדמית?? אתה לא אמור לעשות משהו מועיל, לייסד איזו עמותה שדואגת למישהו? משהו?".

"מה פתאום" הוא קבע, "ברגע שיש לך יועץ תדמית אתה מסודר".

"זאת אומרת שכל אחד יכול פתאום להיהפך  למנהיג?" שאלתי.

"בדיוק. אפילו אתה!".

"אפילו אני?".

"כן", הוא ענה. "הנה, מה לדוגמה אתה עושה?" הוא שאל.

"אני" עניתי בהיסוס "אתה רואה, אני עיתונאי".

"אז עם יועץ תדמית טוב" הוא קבע "גם עיתונאי יכול להיות ראש ממשלה".

לא ממש משנה

"ומה הרקע שלך? מאיפה צמחת להיות מנהיג בסדר גודל כשלך עם חצי מליון עוקבים בפייסבוק?" החלטתי לפנות לתחומים אישיים יותר.

זו הפעם הראשונה מאז החל הראיון, שראיתי אותו נע בחוסר נוחות בכיסאו, היה נראה שלא נוח לו עם השאלה שלי.

"אהה, אני. אני למדתי תואר ראשון ביחסים מורכבים ומנהל חברתי באוניברסיטת קרצום".

"אוניברסיטת קרצום?" שאלתי.

"כן. זאת האוניברסיטה המקומית בכפר שבו גרנו".

"ועסקת בתחום?" שאלתי בעדינות.

"תראה, אני אכן עסקתי בניהול מבנים שונים של שערות בקרב מגזרים מגוונים".

לא הצלחתי להבין את התשובה, אבל החלטתי לעמת אותו עם הידיעות העקשניות שטוענות כי במשך עשרים ושתיים שנה הוא עבד כספר.

"תראה, זה לא ממש משנה מה עשיתי. זה משנה מה אני עושה, ואין ספק שהתדמית שלי היא של האדם היחידי שמסוגל למנף את הממלכה לגבהים חדשים".

"וחוץ מזה" הוא המשיך, "אם תסתכל על חבריי לשולחן הממשלה, ושאר חברי הפרלמנט הפרסי אני לא חושב שתוכל למצוא מישהו עם עבר עשיר ומגוון כשלי, ובפרט מישהו שגם מביא איתו ניסיון רב שנים ביצירת גוונים.

"אם תיקח לדוגמה את בגתן, אדם שפל, חסר השכלה ולא יוצלח, הוא נמצא ליד שולחן הממשלה, רק כי אני המלצתי עליו".

האווירה הנינוחה ששררה בחדר בתחילת הראיון התחלפה באווירה קצת מתוחה.

עקרון אישי

אני מחליט לאחוז את השור בקרניו ופונה להמן בשאלה על מרדכי היהודי, אחד מחברי הקבינט של המלך אחשוורוש, ומי שידוע כאחד ממתנגדיו החריפים של המן.

לאחרונה הודיע המן לאחשוורוש שהוא בשום פנים ואופן לא יהיה מוכן לשבת באותו שולחן ממשלה יחד עם מרדכי.

"מה בעצם יש לך נגד מרדכי היהודי?" שאלתי.

המן רכן קדימה, מזג לעצמו כוס מים, הביט בי וירה בעצבנות "עקרונות, עקרונות, עקרונות".

"כדי לנהל מדינה" הוא התחיל במונולוג "אתה חייב גמישות, אתה לא יכול לדבוק באמונות, בעקרונות ובערכים שכבר לא קיימים. תבין, צריכים להתקדם, העולם משתנה ואנחנו איתו.

"אתן לך דוגמה, רק בימים אלו סיימנו משתה מפואר שעשה המלך אחשוורוש לכל הנתינים. הוא באמת השקיע ובנה את המשתה ככה שיתאים לכולם. אבל מי לא הגיע? מרדכי כמובן. נו, אני שואל אותך, זאת התנהגות? זאת כפיות טובה!".

"איך באמת הסביר מרדכי את ההיעדרות שלו מהמשתה?" שאלתי.

"מה זה משנה?" הוא שאל "המלך מזמין, אז באים. לא שואלים שאלות, ולא מתחילים לחפור מה הכוונות של המלך. תבין, ככה לא מגיעים לשום מקום, וככה לא מתנהגים. אתה רוצה להיות יהודי? תהיה יהודי, אבל בחוץ תזרום, תהיה כמו כולם!".

"שמועות עקשניות טוענות שיש מתח בינך ובין מרדכי על רקע אישי" אני פונה אליו ומפיל את הפצצה.

"רקע אישי?" הוא מביט בי במבט מזוגג.

"כן" אני אומר "יש שמועות על כך שיש איזה הסכם אישי בינך ובין מרדכי ששמור אצלו ושחושף את העובדה שאתה בסך הכל עבד".

בשלב הזה המן מזדקף, וממש צועק.

"אני לא אתן לאף אחד לפגוע בי או במשפחתי. ההסכם שעליו מדובר הוא פייק. אני לא עבד!" הוא קבע וחזר להציץ באייפון 12 שלו לבדוק את מספר הצפיות בסטטוס החדש שהעלה בווטסאפ.

"טוב" הוא פנה אליי אחרי שהציץ גם בטוויטר ובאינסטגרם, "אני חייב להתפנות לכמה דברים שאינם סובלים דיחוי כאן בממלכה. כפי שאתה יודע, כל הדברים כאן בממלכה, אבל הכל - מוטל על כתפיי, ואני מצליח בכשרון רב לנווט את כל הדברים בדיוק למקום הטוב ביותר".

"רק שאלה אחרונה אחת לסיום" ביקשתי מהמן שהיה נראה חסר סבלנות.

הנהון הראש שלו אישר שיש לי אפשרות לשאלה נוספת.

"זה קצת אישי", אמרתי בהיסוס.

"זה בסדר גמור" הוא קבע "כפי שוודאי שמת לב עד עכשיו, אני אדם פתוח מאוד ולא חושש משאלות אישיות", הוא אמר בקלילות, ועיניו אמרו אחרת.

"תגיד" שאלתי "אני יושב כאן מולך כבר פרק זמן די מכובד, ושומע ממך על עצמך הלוך ושוב. אתה מספר לי בלי בושה איך בנית לעצמך תדמית מנופחת שאין כלום מאחוריה, ושאחרי כל זה התמכרת לתדמית הפייק שבנית לעצמך, זה לא קצת מגעיל אותך להתעסק כל היום בעצמך ובתדמית שלך כשבפנים אין כלום?".

הוא הביט בי, צמצם את עיניו, גלגל את קצות שפמו, ואז רכן אליי ובכמעט לחישה אמר לי "ממש, אבל ממש לא".

"ואתה יודע למה?" הוא שאל אותי.

"למה באמת?" שאלתי.

הוא הביט לתוך עיניי, ולרגע קל ראיתי היסוס, אבל אז הוא קירב את ראשו עוד יותר ואמר: "כי אני זה אתה!".