בס"ד

קרוב אליך ברשת

הָמָן֙ בְּלִבּ֔וֹ – שיחות עם המן
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
שיתוף ב print

"פחחחחחחחחחחחחחחחח, ענק, ענק, חולה בלי תסמינים, הרגת אותי".

על השולחן שכבו ארבעה בקבוקים ריקים, המן החזיק את הכוס ביד אחת ואת הבטן ביד השנייה, ונמרח על השולחן מרוב צחוק. קורונה הייתה לא פחות שתויה ממנו, והעיניים שלה היו אדומות מרוב יין. "כן כן, חולה בלי תסמינים, והקטע שהם קנו את זה". "ענק, אחותי, ענק, את פשוט גאון".

סעודת הפורים הזו הייתה לא פחות מאחוות לוחמים. היוזם היה המן, אבל קורונה לא הייתה צריכה מחשבה שנייה כדי להגיד כן, זה בדיוק מה שהיא הייתה צריכה עכשיו.

"וזה עוד לא הכל. אתה לא תאמין איזה בלגן עשיתי להם עם קונספירציות. יש אנשים שאשכרה בטוחים שביל גייטס עוד שנייה משתיל בכולם שבבים". קורונה לקחה עוד שלוק מהיין. "אין מצב! את לא אמיתית". "אמיתית לגמרי לגמרי. האמת שלא חשבתי על זה לבד, זה היועצים שלי חשבו על זה. בהתחלה לא האמנתי שזה ילך, עבדתי בדרכים הרגילות, אתה יודע, תככים פוליטיים, משהו שקשור לכלכלה הסינית. אבל אחרי שהם זרקו את זה לאוויר הייתי מספיק אמיצה כדי לנסות, וזה פשוט רץ".

המן סיים את הכוס שלו. "תקשיבי, אם לי היו יועצים כאלו הייתי יושב במקום השמנדריק ההוא, אחשרווש, אשחרווש, נו מה השם שלו? אחשוורוש! זהו זה". הוא השליך את הבקבוק החמישי. "אין, אין על צוות היועצים הזה" התענגה קורונה, "מי צריך את כל הסריסים שלכם? לא יודעים לעבוד, רמכים גם כן, תראה איך סיימת את הקריירה".

"לחיים לחיים", "לחיים גם כן, שימותו כולם". קורונה התחילה לשיר ניגון עתיק של שוטי הנבואה, "אין אני אין אני אין אני אין". המן הצטרף אליה, מזייפים את הפזמון ביחד.

"תעזבי, לא קשור ליועצים, קשור לההוא שאין להזכיר את שמו". "מרדכי"? "אהההההההההההההההההההה" המן צרח כמו היפופוטם שדרכו לו על הבוהן. אבן התעופפה מהחלון ופספסה את המן בסנטימטר. "חלאס לצרוח, כל היום צורח, אידיוט". זרש ממש לא תכננה להצטרף למשתה, אבל גם ממש לא תכננה לפספס את הפרק ה-15,901 של אופרת הסבון האהובה עליה, ועוד בדיוק כשההוא התגרש מההיא שהתחתנה עם הזה.

"כל היום בסדרה המטופשת שלה, מתחתנים, מתגרשים, רבים, משלימים. כמה אפשר לראות את כל הזבל הזה"? "ספר לי על זה, פעם חמישית שהם הולכים לבחירות, וכל פעם זה נראה בדיוק אותו הדבר". קורונה לקחה קרקר מהשולחן, מצטערת שוב שלא היא מארחת, למה בדיוק היא ציפתה בסעודה שפרסי מארגן?

"את חייבת לגלות לי איך עשית את זה, כמה שניסיתי לא הצלחתי להפריד ביניהם". מבין אדי האלכוהול המן הצליח להיזכר במעורפל שזה בדיוק מה שהוא רצה להבין, מה הסוד שלה. "פייר? קיבלתי אותם כאלו, רבים כל היום, לא מפסיקים להתלונן". קורונה כבר מזמן הפסיקה לעקוב אחרי כל מילה שיוצאת לה מהפה, לוותר על קרדיט, להגיד ככה בפרהסיה שהפירוד לא קשור רק אליה זה ממש לא היא. "אבל הכנסתי כמה חידושים משלי שתפרו אותם עמוק בתוך הסיפור הזה". היא סיימה את הכוס, מזגה חדשה והמשיכה.

"כבר מההתחלה גרמתי להם להפסיק ללחוץ ידיים ולהתחבק, אבל השיא האמיתי היה אחר כך, ועבדתי קשה מאוד בשביל זה. הצלחתי להביא אותם ללבוש מסכות וככה לא לראות אחד את השני, וזהו. זה סגר את הסיפור". המן היה על הרצפה, "חחחחחחחחחחח. תקשיבי, את גדולה מהחיים, איפה היית כשהיינו צריכים אותך?".

"תקשיב, זה עוד לא הכל. על סגר שמעת"? "על מי"? "סגר, סגר, אחד החזקים שלי". בקבוק שישי התגלגל על השולחן ואדי אלכוהול סמיכים ריחפו בחדר. "כל פעם שהם חשבו שזה הסוף הבאתי עוד גל, והם החליטו פשוט לסגור הכל: חנויות, בתי עסק, קניונים, מסעדות. תחשוב כמה כסף הם איבדו". המן כבר לא נשם מרוב צחוק, וקורונה שעד עכשיו שמרה על הפאסון הצטרפה אליו. "אתה קולט, סבא וסבתא שלא רואים את הנכדים כבר שנה", עכשיו גם היא הייתה על הרצפה "קורע, קורע, הם יוצאים להפגנות בבלפ"… היא כבר לא נשמה.

"והזום"… היא שאגה מצחוק.

"והחיסון"… המן הצליח בקושי לזרוק לאוויר.

דממה.

לקח להמן כמה שניות לקלוט שהוא צוחק לבד, עד שהוא עצר. "מה קרה? מה נסגר איתך? זהו? סגרת את הבסטה?"

קורונה עוד הייתה בהלם.

"את מפחדת למות? איפה מסירות הנפש?".

"עזוב, אתה לא תבין". "למה לא? תנסי אותי".

קורונה שתתה ישר מהבקבוק. "איך שאני מקנאת בך". "את מה"? המן היה בשוק. "כן כן, איך אתה הצלחת לעשות את זה?". "לעשות את מה?".

"פשוט גרמת להם להשתנות, העברת אותם שינוי מהותי. אתה מבין? הם יצאו אנשים אחרים לגמרי מאיך שהם נכנסו לסיפור איתך. הפלת עליהם את השמים, אבל הם לקחו אותך כאתגר. הם הצליחו להסתכל מעבר לך אל השמים ולראות רחוק. הם לא ראו רק את מה ששידרת כלפי חוץ, הם הצליחו לגעת בנקודת העומק שלך, לראות את התכלית. תפסת?".

המן היה עסוק בלפתוח בקבוק נוסף. "כן… אני מבין בדיוק על מה את מדברת", האלכוהול עשה את שלו. "בעצם בפנים זה מה שרציתי כל הזמן, שהם יפרקו את הפלקט וימצאו שם נקודת אמת".

"זהו בדיוק. אבל אני סתם מבוזבזת". דמעה התחילה לרדת במורד הלחי של קורונה. "מה לא עשיתי, מה לא ניסיתי, אבל כלום. בגל הראשון הם עוד קצת דיברו על תשובה, על תפילה, עבר להם. היום הם רק עסוקים בלשמור על הכללים או לא לשמור עליהם. אתה צריך לשמוע חדשות. יודע מה, עזוב חדשות. תשמע מה הם מדברים על הספסל בגינת השעשועים. ההוא כן מקפיד, ההוא לא מקפיד. יהיה סגר, לא יהיה סגר. יש עבודה, אין עבודה. שום תכלית, שום תשובה, רק כאן ועכשיו כזה". הדמעות כבר ירדו בשטף.

"עוד חשבתי שיש סיכוי שהם יעשו איזה סוויץ', שהם יזוזו לאנשהו. ואז הגיע החיסון הזה, יימח שמו. הם עוד עלולים לעבור את כל התקופה הזו ולהישאר אותה בטטה כמו שהם נכנסו". היא כבר ממש בכתה.

"טוב, את יודעת, אצלי היה את ההוא, מרדכי, הוא זה שהציל את המצב. גם אצלי הם היו עלולים לסיים ככה". המן רוקן את הכוס.

"איפה, למה מישהו בכלל מקשיב שם לרבנים? כל אחד עושה מה בראש שלו. אם בא לו להתחסן, פתאום כל הרבנים נורא צודקים. אבל אם הם אומרים לחזור בתשובה, אז זה לא. ובינינו, גם הרבנים לא כזה בעניין, הם בעיקר נותנים הוראות טכניות: לכו להתחסן, תשמרו על הנהלים. איפה קריאה לחזרה בתשובה? שינוי של תפיסות עולם? פשוט כלום, נאדה, גורנישט. הם באמת היו יכולים לצאת אחרת, וזה פשוט לא עובד. למה זה לא מצליח לי"? היא כבר לא הצליחה להמשיך.

המן עצם את העיניים והתחיל לנגן "אבינו מלכנו, אין לאאנו מלך, אין לנו מלך, אאאאאלא אתה". אחרי כמה סיבובים קורונה כבר שרה איתו. המן נרדם על השולחן, שוחה בתוך שלולית יין. קורונה המשיכה לשבת על הכסא. שרה וחושבת כמה הכל עוד יכול להיות אחרת.

שום דבר לא הכין אותי לזה.

האווירה הרגועה שקידמה את פניי, כשנכנסתי למשרדו ההדור של אחד מבכירי הפוליטיקאים בפרס, המן בן המדתא האגגי, השתנתה בבת אחד ברגע שהתיישבנו לראיון.

פתאום הוא קפץ מול עיניי, שלף את האייפון 12 שלו, ובזעקת שבר הוא קרא לעברי "איך שכחתי לעשות איתך סלפי, אני חייב להעלות את התמונה הזאת לפייס במיידי. חייב!".

הסתכלתי עליו, האדם הרגוע והשלו פתאום התהפך מול עיניי, והוא כנראה הבין.

הוא רכן לעברי, כממתיק סוד. "תבין יש לי חצי מליון עוקבים, מהודו ועד כוש, אני חייב לספק כל הזמן חדשות, שלא יעזבו אותי. אתה מבין?"

לא רציתי לאכזב, אז הנהנתי.

"תגיד, אבל מה זה נותן לך כל העוקבים האלה. למה אתה כל כך עסוק בזה?" שאלתי אותו, מנסה להבין את העולם החדש אליו נקלעתי.

הוא לא ענה, ורק הסתכל עליי במבט מלא רחמים.

הרגשתי שיש כאן דברים נשגבים ממני: "אז תן לי להבין, אתה בעצם מזין עוקבים, שמזינים אותך כי הם עוקבים אחריך, ואז אתה מזין אותם כי אתה מייצר דברים במיוחד בשבילם".

המן לא הסתכל עליי, המבט שלו היה עמוק בתוך המכשיר, הוא רק סינן משהו תוך כדי שהסתכל, ואז תקע את המכשיר מול עיניי, "תראה את תמונת הסטטוס החדשה שלי, אה, מה אתה אומר?"

הסתכלתי בתמונה "אתה נראה כמו פסל 'האדם החושב'" אמרתי לו.

"בדיוק" הוא צהל "קלעת בול".

"רגע" התעקשתי להבין "ואתה 'האדם החושב'?"

"מה זה משנה? מה אתה נתפס לקטנות. משנה מה העוקבים שלי רוצים לראות בי, וזה מה שאני".

הוא הסתכל עליי, והמבט שלו אמר לי שהוא בכלל לא חושב עליי, הוא עכשיו נמצא בלייקים שהוא מקבל על התמונה שהעלה רק עכשיו.

"תגיד" הוא פתאום פנה אליי, "אתה מוכן לעשות רגע עמידת ראש?"

"עמידת מה?" חשבתי שאני לא שומע טוב.

"עמידת ראש" הוא חזר "זה יחרוך את הרשת. באמצע ראיון עם המן האגגי, המראיין מ'קרוב אליך' עושה עמידת ראש. זה יהיה מטורף! ממש ונהפוכו! זה יצבור כל כך הרבה לייקים. תעשה את זה הכי טבעי שיכול להיות. כן?"

בקטע הזה חשבתי שאני מתחיל לאבד את זה, וביקשתי בנימוס מהמן להתיישב ולדבר על הדברים הרציניים שלשמם נתכנסנו כאן.

עצות לפוליטיקאי המתחיל

"אז בוא נדבר על פוליטיקה" פתחתי. "אתה נחשב לאחד הפוליטיקאים הבכירים במעצמה הגדולה בעולם".

"מדינאים" הוא תיקן אותי, "בדף הפייסבוק שלי כתוב שאני מדינאי. אז אני מדינאי".

"אה, סליחה. אחד המדינאים הבכירים בפרס. אז אולי תיתן טיפ קטן לפוליטיקאי המתחיל. מה הצעד הראשון שצריך לעשות?"

הוא כחכך בגרונו בארשת של חשיבות, פנה אליי ואמר:

"הצעד הראשון הוא לקנות מסך ירוק. 29.90 דולר באמזון".

לזה לא ציפיתי. "מסך ירוק, מה זה מסך ירוק??"

"נו. מסך ירוק, ששמים מאחוריך, בצילום, ואחר כך כשעורכים את הוידיאו אפשר להדביק עליו איזה רקע שאתה רוצה, סלון ביתי רגוע, או מיליון אנשים מחייכים. אתה חייב מסך ירוק כדי שאפשר יהיה לשים דגל פרסי מתנפנף מאחוריך, אחרת איך תתן את הנאום הראשון שלך לאומה?"

"רגע", ניסיתי להבין "אבל בשביל נאום לאומה אתה לא צריך אומה?"

הצחוק שפרץ ממנו הבהיר לי שעשיתי טעות.

"מה אתה מנחם בגין?" הוא שאל, "תשכח מזה, אנחנו במאה ה-21. היום לא צריך אומה ולא שמומה. צריך תדמית".

"אתה חייב לפתוח בנאום לעם המודאג היושב בפרס, בין אם הוא יושב מולך, ובין אם הוא יושב מול האינסטוש".

"ומה אם העם לא מודאג?" שאלתי.

"אז תדאג שהוא יהיה מודאג" הוא ירה, "בשביל מה אתה נכנס לפוליטיקה?" הוא שאל רטורית.

ניסיתי להבין אבל לא ממש הצלחתי.

"ומה הצעד הבא?" שאלתי.

הוא גלגל את קצות השפם שלו, הסתכל בי וענה בארשת חשיבות "הצעד הבא הוא יועץ תדמית".

"יועץ תדמית?? אתה לא אמור לעשות משהו מועיל, לייסד איזו עמותה שדואגת למישהו? משהו?".

"מה פתאום" הוא קבע, "ברגע שיש לך יועץ תדמית אתה מסודר".

"זאת אומרת שכל אחד יכול פתאום להיהפך  למנהיג?" שאלתי.

"בדיוק. אפילו אתה!".

"אפילו אני?".

"כן", הוא ענה. "הנה, מה לדוגמה אתה עושה?" הוא שאל.

"אני" עניתי בהיסוס "אתה רואה, אני עיתונאי".

"אז עם יועץ תדמית טוב" הוא קבע "גם עיתונאי יכול להיות ראש ממשלה".

לא ממש משנה

"ומה הרקע שלך? מאיפה צמחת להיות מנהיג בסדר גודל כשלך עם חצי מליון עוקבים בפייסבוק?" החלטתי לפנות לתחומים אישיים יותר.

זו הפעם הראשונה מאז החל הראיון, שראיתי אותו נע בחוסר נוחות בכיסאו, היה נראה שלא נוח לו עם השאלה שלי.

"אהה, אני. אני למדתי תואר ראשון ביחסים מורכבים ומנהל חברתי באוניברסיטת קרצום".

"אוניברסיטת קרצום?" שאלתי.

"כן. זאת האוניברסיטה המקומית בכפר שבו גרנו".

"ועסקת בתחום?" שאלתי בעדינות.

"תראה, אני אכן עסקתי בניהול מבנים שונים של שערות בקרב מגזרים מגוונים".

לא הצלחתי להבין את התשובה, אבל החלטתי לעמת אותו עם הידיעות העקשניות שטוענות כי במשך עשרים ושתיים שנה הוא עבד כספר.

"תראה, זה לא ממש משנה מה עשיתי. זה משנה מה אני עושה, ואין ספק שהתדמית שלי היא של האדם היחידי שמסוגל למנף את הממלכה לגבהים חדשים".

"וחוץ מזה" הוא המשיך, "אם תסתכל על חבריי לשולחן הממשלה, ושאר חברי הפרלמנט הפרסי אני לא חושב שתוכל למצוא מישהו עם עבר עשיר ומגוון כשלי, ובפרט מישהו שגם מביא איתו ניסיון רב שנים ביצירת גוונים.

"אם תיקח לדוגמה את בגתן, אדם שפל, חסר השכלה ולא יוצלח, הוא נמצא ליד שולחן הממשלה, רק כי אני המלצתי עליו".

האווירה הנינוחה ששררה בחדר בתחילת הראיון התחלפה באווירה קצת מתוחה.

עקרון אישי

אני מחליט לאחוז את השור בקרניו ופונה להמן בשאלה על מרדכי היהודי, אחד מחברי הקבינט של המלך אחשוורוש, ומי שידוע כאחד ממתנגדיו החריפים של המן.

לאחרונה הודיע המן לאחשוורוש שהוא בשום פנים ואופן לא יהיה מוכן לשבת באותו שולחן ממשלה יחד עם מרדכי.

"מה בעצם יש לך נגד מרדכי היהודי?" שאלתי.

המן רכן קדימה, מזג לעצמו כוס מים, הביט בי וירה בעצבנות "עקרונות, עקרונות, עקרונות".

"כדי לנהל מדינה" הוא התחיל במונולוג "אתה חייב גמישות, אתה לא יכול לדבוק באמונות, בעקרונות ובערכים שכבר לא קיימים. תבין, צריכים להתקדם, העולם משתנה ואנחנו איתו.

"אתן לך דוגמה, רק בימים אלו סיימנו משתה מפואר שעשה המלך אחשוורוש לכל הנתינים. הוא באמת השקיע ובנה את המשתה ככה שיתאים לכולם. אבל מי לא הגיע? מרדכי כמובן. נו, אני שואל אותך, זאת התנהגות? זאת כפיות טובה!".

"איך באמת הסביר מרדכי את ההיעדרות שלו מהמשתה?" שאלתי.

"מה זה משנה?" הוא שאל "המלך מזמין, אז באים. לא שואלים שאלות, ולא מתחילים לחפור מה הכוונות של המלך. תבין, ככה לא מגיעים לשום מקום, וככה לא מתנהגים. אתה רוצה להיות יהודי? תהיה יהודי, אבל בחוץ תזרום, תהיה כמו כולם!".

"שמועות עקשניות טוענות שיש מתח בינך ובין מרדכי על רקע אישי" אני פונה אליו ומפיל את הפצצה.

"רקע אישי?" הוא מביט בי במבט מזוגג.

"כן" אני אומר "יש שמועות על כך שיש איזה הסכם אישי בינך ובין מרדכי ששמור אצלו ושחושף את העובדה שאתה בסך הכל עבד".

בשלב הזה המן מזדקף, וממש צועק.

"אני לא אתן לאף אחד לפגוע בי או במשפחתי. ההסכם שעליו מדובר הוא פייק. אני לא עבד!" הוא קבע וחזר להציץ באייפון 12 שלו לבדוק את מספר הצפיות בסטטוס החדש שהעלה בווטסאפ.

"טוב" הוא פנה אליי אחרי שהציץ גם בטוויטר ובאינסטגרם, "אני חייב להתפנות לכמה דברים שאינם סובלים דיחוי כאן בממלכה. כפי שאתה יודע, כל הדברים כאן בממלכה, אבל הכל – מוטל על כתפיי, ואני מצליח בכשרון רב לנווט את כל הדברים בדיוק למקום הטוב ביותר".

"רק שאלה אחרונה אחת לסיום" ביקשתי מהמן שהיה נראה חסר סבלנות.

הנהון הראש שלו אישר שיש לי אפשרות לשאלה נוספת.

"זה קצת אישי", אמרתי בהיסוס.

"זה בסדר גמור" הוא קבע "כפי שוודאי שמת לב עד עכשיו, אני אדם פתוח מאוד ולא חושש משאלות אישיות", הוא אמר בקלילות, ועיניו אמרו אחרת.

"תגיד" שאלתי "אני יושב כאן מולך כבר פרק זמן די מכובד, ושומע ממך על עצמך הלוך ושוב. אתה מספר לי בלי בושה איך בנית לעצמך תדמית מנופחת שאין כלום מאחוריה, ושאחרי כל זה התמכרת לתדמית הפייק שבנית לעצמך, זה לא קצת מגעיל אותך להתעסק כל היום בעצמך ובתדמית שלך כשבפנים אין כלום?".

הוא הביט בי, צמצם את עיניו, גלגל את קצות שפמו, ואז רכן אליי ובכמעט לחישה אמר לי "ממש, אבל ממש לא".

"ואתה יודע למה?" הוא שאל אותי.

"למה באמת?" שאלתי.

הוא הביט לתוך עיניי, ולרגע קל ראיתי היסוס, אבל אז הוא קירב את ראשו עוד יותר ואמר: "כי אני זה אתה!".

יואו, אני לא מאמין שאני אשכרה פוגש אותך פה עכשיו. זו השגחה מטורפת. כלומר "צירוף מקרים" בשבילך. מה איתך? מה עושה היום?

"תלוי", קרץ המן. "ומה איתך בימים טרופים אלה, מלא עבודה, אה?"

כן, כן. אני מה זה מבסוט. עובד סביב השעון. כל החבר'ה מסביבי בחל"ת או בקיצוצים, ורק אני תודה לא-ל מכפיל ומשלש… למרות שלאחרונה המצב באמת מתחיל להדאיג.

"אתה מדבר על החיסון?"

בטח על החיסון, אלא על מה? תראה, בכל העולם עובד לי טוב, איכשהו לא מצליחים להתחסן, אין מספיק כסף, לא מספיק דואגים לאזרחים, אין קופות חולים וכל מיני כאלה. אבל עם כל הכבוד לשליחים שלי פה, על הארץ הזו יש הבטחה של עיני ה' אלוקיך בה, ולצערי ההבטחה הזאת עובדת יותר מידי טוב.

"מה אתה אומר.. מדאיג".

כן כן, ובדיוק בגלל זה אני מאושר לפגוש אותך ידידי. מרושע שכמותך בדוק מוציא לי מהשרוול איזה נשק קטלני.

"לגבי הפעם אני בספק" ליחשש המן בארסיות ופרץ בצחוק סוער ומרושע.

וואללללה. איך לא חשבתי על זה. וואו. אין ספק. חייבים להכניס פה ספק. חחחח זה פשוט מושלם. תרבות הספק היא הדבר הכי ודאי שקורה היום בעולם. תראה את אירופה. אי אפשר להאמין שהמקום הזה מכיל היום כל כך הרבה מוסלמים חסרי ספק שהורסים אותה מבפנים. זו לא אירופה הגזענית שהכרנו, כן? אין בזה ספק בכלל.

אבל אירופה זה רחוק, ויש לנו גם מתחת לאף (או לאוזן) ספקות בשפע בכל נושא שרק תבחר. ואני יודע שספקן שכמוך לא יבחר. בקיצור, התכנון של סב סבך אי שם ברפידים עובד היטב ותרבות הספק היום לא מטילה ספק בספקנות, היא מאמינה בה בכל לב. ספר לי אהובי איך בדיוק עושים את זה כאן ועכשיו.

 "בסך הכל זה די פשוט, אדוני השטן. את סיפורי מעשיות של רבי נחמן אתה מכיר?"

כן כן, בטח. שונא אותן.

"יופי, גם אני. יש שם את מודל החכם הספקן, אתה לוקח לך כמה חכמים כאלה, מעמיד אותם על במות, דואג עבורם למילים לועזיות מסובכות ולהמהומים מדאיגים, ואתה תראה, גם אלה שלא ינהו אחריהם, יישארו על הגדר ויפריחו לחלל שאלות מודאגות. זו אגב, הסיבה לכך שבעולם המערבי אנשים נמנעים מלהתחתן… זה לא שהם חלילה נגד, הם פשוט לא החליטו עדיין עם מי או האם עכשיו. אפילו אני, עם כל הכבוד לייחוס המכובד שלי, התחתנתי עם הזרש הראשונה שיצא לי להכיר. אבל שלא יהיה לך ספק, מאז החתונה לא הפסקנו להסתפק האם זו היתה החלטה נכונה".

תפסיק, תפסיק לפטפט על עצמך כל כך הרבה זמן. גאולה בפתח ואני צריך למצות את התפקיד שלי עד אז כמה שיותר. לגבי החיסון לא נראה לי שהתרגיל הזה יעבוד. אנשים מתים להיפטר מהקורונה, כלומר להיפטר, לא להיפטר… ברור לי שהם יתחסנו. זה אפילו לא עולה להם שקל. מה יש להם כבר להפסיד?

"אויש, זה כל כך מביך אותי להסביר לך טקטיקה כל כך ברורה: ספק תמיד עובד! הוא זורע בהלה, הוא מרפה את הידיים, הוא מולק את הראש מהגוף ומשאיר אותו מלא בכוונות טובות בלי שום יכולת עשייה. אנשים גם מתים להיפטר מרווקות, מאווירה לא טובה בבית, מעצבות או מחוסר אמונה, אבל אתה רואה בעצמך שהספק יותר חזק מכל אלו. ספק קל בכוונת השלטון, ספקון כמה לסמוך על רבנים, ספקצ'יק האם אנשים קוראים נכון את המציאות, והנה העסק עובד.

"אתה תראה", המשיך המן בהתלהבות, "גם כאלה שלא ממש יאמינו למתנגדי החיסונים, כבר לא ימהרו להתחסן. אבל" – המן קירב את פניו אל פניו של מלאך המוות ולחש: "אתה מרוויח פה עוד משהו. אתה מבין?"

מלאך המוות גירד בפדחתו והמהם… אהמ… לא ממש.

"הכסף!!" נצצו עיניו של המן. "הכסף שנזרק! מנות חיסון יקרות שהולכות לאבדון, קופת המדינה מתרוקנת, ו… חחחחחההה. מי יודע אם לא נגיע לעשרת אלפים כיכר כסף?"

הו זה ענק. אני הולך על זה בכל הכוח. זה יהיה כל כך טוב שאנשים פשוט יתביישו להתחסן. אבל רגע, אתה לא חושב שיהיו גופים שינסו לתת קונטרה לדיבורים האלה? להביא ככה את העובדות ולהרוס לנו הכל?

"בטח שיהיו. אבל ככל שהם יפעילו לחץ, הספק יגדל. למה פתאום יש למישהו אינטרס שנהיה נשואים או דתיים יותר או בריאים חחחח. אתה לא מבין אדוני, הם מכורים לתחושת החירות. ספק הוא חירות מהתחייבות חחחח… איזה פורים אנחנו הולכים לחגוג השנה, איזה נהפוכו!".

וואי וואי. כמה שאתה חכם וערמומי, תאמין לי אני צריך אותך איתי בכיס, אתה אומר בדיוק מה שאני צריך לשמוע עכשיו. נתת לי דרייב מטורף. תודה המן, אתה תראה, יהיה להם קשה לרדת מהעץ שהם נתלו עליו. אגב, תנחומיי על מות הבת. היא מתה מקורונה?

"לא, איזה קורונה בראש שלך. אין דבר כזה קורונה. הספק כרסם אותה מבפנים כבר הרבה קודם".

אהבת את המאמר? שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
שיתוף ב print
עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן