מראש אני מודיע כי בשום פנים ואופן אינני רוצה לפגוע בכל אותן בנות נפלאות שהתנדבו או עומדות להתנדב למען הכלל. ברור שכל מי שמסייעת לזקן או חולה מקיימת מצווה גדולה, וברור שכל מי שמלמדת ילדים שזקוקים לעזרה בלימודיהם מקיימת מצווה גדולה. ולכן כל מי שיבוא אחר קריאת המאמר הזה ויאמר שאני מתנגד לשנת שירות – טועה! אינני מתנגד! כל שברצוני לעשות הוא לבחון את הנושא מחדש. אולי יש מקום ליצור שינוי במערכת ההתנדבות ולתרום בכך יותר למדינת ישראל.
רק מי שמוכנה לחשוב על הנושאים הללו מחדש מוזמנת להמשיך לקרוא.
במאמר זה אעסוק מצד חלק מהבנות המתכוונות לשרת בשירות הלאומי ולא מצד השאלה הכללית על רמת הכדאיות החברתית של השירות הלאומי.

ערכו של השירות הלאומי והבעיות

בשירות הלאומי יש ביטוי למחויבות של היחיד כלפי החברה. הוא מחזק את הלכידות הלאומית, ומסייע בהשגת יעדים לאומיים כקליטת עלייה, חינוך, התיישבות ועזרה לזולת. בנוסף לכך, בנות רבות מדווחות שההתנדבות תרמה להן רבות. הן למדו על המצוקות החברתיות, הן התבגרו, למדו להיות יותר עצמאיות, למדו להכיר את עצמן ולבחון את דרכן בחיים.
ואף על פי כן יש מקום לשאול, האם כדאי לשם כך לדחות את תחילת הלימודים הגבוהים בשנה או שנתיים? האם לא ניתן לתרום בדרכים אחרות? האם החברה לא יכולה למצוא עובדות בשכר במקום הבנות שמתנדבות?
בניית המשפחה היא הדבר החשוב ביותר, ואליו צריכים להיות מופנים בראש ובראשונה מיטב הכישרונות. אולם כיוון שנותר עוד זמן רב לעבודה נוספת, ראוי שתיעשה באופן המוצלח ביותר.

דחיית גיל הלימודים הגבוהים

הבעיה המרכזית שנוצרת בעקבות השירות הלאומי היא הדחייה של שנה־שנתיים בתחילת הלימודים להשכלה גבוהה. וכשחלק מהבנות מוסיפות עוד שנה ללימודים במדרשה, יוצא שרוב הבנות מתחילות כיום את הלימודים באוניברסיטאות ובמכללות בגיל עשרים בערך. וכיוון שגיל עשרים הוא כבר הגיל שבו מתאים להתחיל לחשוב על נישואין, נוצרת התנגשות משמעותית בין הנישואין והלימודים. יש בנות שמחליטות לדחות את הנישואין עד לקראת סיום תקופת הלימודים, ויש בנות שמחליטות להינשא בלי להתחשב בהתנגשות שתיווצר בין הלימודים למשימות המשפחתיות. לבנות שגדלו במשפחות מעוטות הכנסה הבעיה כאובה במיוחד. פעמים שהחלטה על נישואין תשלול מהן את האפשרות ללמוד מקצוע מכובד, ופעמים שהחלטה על לימוד מקצוע מכובד תגרום להן שיישארו רווקות למשך שנים רבות, ומיעוטן אף לא יזכו כלל להינשא.
הכלל הוא שרמת ההכנסה הממוצעת תלויה ברמת ההשכלה. אמנם תמיד יימצאו יוצאי דופן שלא למדו כלל ומרוויחים משכורת גבוהה, וכן כאלה שיש להם תואר מכובד ואינם משתכרים כראוי. בדרך אגב יש לציין, שככל שירבו האנשים שרמת השכלתם והשתכרותם גבוהה, כך גם המדינה תתפתח יותר מבחינה חברתית, כלכלית ומדעית. לכן חשוב לנו מאוד הן מצד הדאגה לבת עצמה, והן מצד הרצון לפתח את מדינת ישראל, שגם הבנות ילמדו מקצוע, כל אחת לפי הכישרון שחנן אותה ה'.

הסכנה שבדחיית גיל הנישואין

הזמן הטוב להינשא הוא בגיל צעיר. כיום, כשהחיים נעשו מורכבים יותר, הזמן הטוב לבנות הציבור הדתי־לאומי הוא בסביבות גיל 20-21. שתי סיבות עיקריות לכך: ראשית, כשהגיל עולה מבחר הבנים מצטמצם. שנית, הגיל האופטימלי מבחינה רגשית לנישואין הוא צעיר, ומנגד, ככל שדוחים את גיל הנישואין כך קשה יותר להחליט. הספקות הולכים ומתגברים. ואם תאמרו, אבל בגיל מבוגר יותר ההחלטה תהיה שקולה יותר – כמדומה שהמציאות אינה כך. לא ראיתי שבחירתם של הרווקים המבוגרים מוצלחת יותר. פעמים שהם מחליטים להתחתן מתוך תשישות, ולפעמים מרוב ספקות ומחשבות הם מאבדים את החוש הטבעי ומקבלים החלטות שגויות.
בפועל, לפי המצב כיום, אפשר להעריך כי מבין אלו שתרצנה להתחתן בהיותן בנות עשרים – יותר מתשעים וחמש אחוז תמצאנה חתן. מבין אלו שתרצנה להתחתן בגיל עשרים ושלוש – כשמונים וחמש אחוז תמצאנה חתן. ומבין אלו שתרצנה להתחתן בגיל עשרים וחמש – רק כשבעים אחוז תמצאנה חתן. בחברה הדתית, עקב דחיית גיל הנישואין, יש כיום אלפי בנות רווקות שמתקשות מאוד למצוא את זיווגן (בחברה החילונית המצב קשה יותר). החלטה על דחיית גיל הנישואין עלולה להיות גורלית.

הבנות למשפחות מעוטות הכנסה

לבנות ממשפחות מבוססות, דחיית תחילת הלימודים הגבוהים עלולה ליצור בעיקר התנגשות בין נישואין לתואר שני (למתאימות לכך), מפני שהסיוע שהוריהן יעניקו להן מן הסתם יאפשר להן גם להתחתן ולהתחיל לגדל את המשפחה וגם לסיים תואר ראשון. אבל לבנות ממשפחות מעוטות הכנסה, דחיית הלימודים הגבוהים עלולה לסכן את עתידן. בהגיען לגיל עשרים הן ניצבות בפני החלטה קשה וגורלית. אם יתחתנו, יצטרכו לממן את לימודיהן בכוחות עצמן, ובדרך כלל גם בעליהן יצטרכו ללמוד באותן השנים, ובנוסף לכך יצטרכו לממן את חייהם השוטפים בדיור ומחיה. במצב זה בנות רבות יעדיפו שלא לרכוש השכלה גבוהה. כתוצאה מכך, גם כשיהיה להן פנאי הן לא יוכלו להשיג עבודה טובה, וכך יקימו דור נוסף של משפחות מעוטות הכנסה. ואם יחליטו שלא לחשוב על חתונה עד לסיום התואר הראשון או השני, יסכנו במידה זו או אחרת את הסיכוי שלהן למצוא חתן.
זוהי דילמה קשה, שהשנתיים של השירות הלאומי עלולות לגרום להנצחת הפער. מה תועלת תהיה אם בנות אלו יתנדבו שנה או שנתיים ואחר כך יחיו כל ימיהן חיי עוני והשפלה? אילו אותן בנות היו מתחילות ללמוד לימודים גבוהים בגיל 18, היו יכולות להתחיל להיפגש למטרת נישואין בגיל עשרים, להתחתן ולסיים תואר ראשון כאחד.