תשובה ראשונה
מסופר על יראת השמיים של רבי אהרן מקרלין, שכל ימיו היה חש כמי שעומד בפני כיתת יורים וכבר שמע את ה'קליק' של לחיצת ההדק. בכל רגע, בכל מקום, הייתה לו מודעות אדירה לבורא כל.
גם כדי להסביר מהי הרמה הנשגבת של רבי אהרן מקרלין, אנחנו עושים שימוש בדימויים מהעולם האנושי. על אף שלכאורה ראוי שהמודעות שלנו וההרגשה שלנו של נוכחות ה' יהיו עוד יותר עוצמתיים מאלה של נוכחות בשר ודם, הורגלנו מרבי יוחנן בן זכאי (בשעת מיתתו, ברכות כח) לשאת תפילה אל אבינו שבשמים ובארץ: "יהי רצון שיהא מורא שמים עלינו כמורא בשר ודם". וזאת גם הדרך להרגשת נוכחות ה'. בהעתקת רגשות שיש לנו מחוויות עם בני אדם.
ברגע הראשון שנתחיל לעבוד על זה, נתוודע כי יש לנו צרות של עשירים, פשוטו כמשמעו. במשך אלפי שנה, יהודים, ולא רק יהודים, חיו במערכות שלטון בהן למלך, לסולטן או לפריץ המקומי, הייתה שליטה מוחלטת על כל נתיניו, וברגע קטון יכול היה להגלות או להרוג את מי שראה לנכון. המשל הכי בסיסי במדרשי חז"ל ובסיפורי חסידים הוא של מלך ובנו או מלך ועבדיו, כאשר מתבקש שאנחנו נדמה את עצמנו כעבדי המלך. כדי לדמות את שליטת ה' בחיינו בכל עת ובכל מקום, צריך היה להעתיק חוויה שהייתה מוכרת ומדוברת לעמידה שלנו אל מול מלך מלכי כל המלכים האלה.
כיום, ברוך הא־ל הרחמן, כמה יוצא לנו לחוות יראה אמיתית? וכמה פעמים קורה שמושא הפחד הזה הוא מישהו אחד שבאמת בעל השפעה ישירה וגלויה, ועשוי לשלוט בכל רבדי החיים שלנו? רוב יושבי תבל כיום לא חיים תחת שליטים טוטליטריים. כיום גם כשמדובר במנהיגים בינלאומיים כבירים אין באמת סכנה קיומית בשהייה במחיצתם (ואפשר אפילו להזמין אותם לסלפי). מאיפה נוכל לגזור כדי ללמוד איך להרגיש באמת את ה'?
הקדוש ברוך הוא העמיד לרשותנו כיום תחליף למנעד המושגים שכבר עבר מן העולם. והוא המציאות המתאפשרת מהטכנולוגיה. הטכנולוגיה מביאה עמה חולאים רבים אך גם מרגילה אותנו להאמין במופלא, ולהיפתח להרגשת נוכחות ה'. רוב קוראי השורות הללו שייכים לדור שראה בעיניו את הכניסה של הפלאפון לעולם שלנו, המכשיר שמאפשר לכל אדם, בכל מקום ובכל זמן, לדבר עם מי שהוא רוצה כאילו הוא עומד לידו. ממילא קל לדור שלנו יותר מכל דור אחר שעמד על פני האדמה לקבל את העובדה שזה אפשרי גם לפנות אל ה' באותה הזמינות.
חברת גוגל מסוגלת כיום ליצוק את כל המיילים, שיחות הטלפון, התמונות והשיחות עם אנשים פיזיים שמתנהלות ליד טלפון (גם אם הוא כבוי) לתוך תבנית אחת, להעריך את בן האדם ובהתאם לקבל אותו לעבוד אצלם, בלי ראיון עבודה. ממילא קל לדור שלנו לדעת שה' חוקר כליות ולב ומכיר את כל מחשבות האדם, ושכך היה מעולם גם הרבה לפני שהאנושות חשבה על האפשרות הטכנולוגית הזאת. הדוגמאות רבות, ומכולן נוכל להפנים בנקל שה' מלווה אותנו במגוון דרכים בחיינו, ולהרגיש זאת כמו שאנחנו מרגישים ברוב התקשורת שלנו כיום, שמתנהלת עם אנשים שאינם נראים לעין.
ועוד תשובה
זו לא שאלה!
האם זאת אכן שאלה? אם נסיר מסוף המשפט את סימן השאלה, האם יש במשפט הזה בעיה? לא בהכרח.
עלינו מוטל לעשות את כל מה שאפשר כדי ללכת בדרכי ה'. כל עוד אנחנו שואפים ועמלים לקיים את מצוות ה' באופן המלא ביותר מובטח לנו שאנחנו בכיוון הנכון והרצוי. להרגיש את ה', זאת ממש התגלות ה' לאדם, שהאדם יראה, או ישמע, או יחווה בדרך כלשהי פנייה של ה' אליו. זה לא תנאי לעבודה שלנו, או אפילו לא סימן לכך שעשינו משהו טוב.
יש לכך שתי דוגמאות הפוכות במקרא. ברוך בן נריה, תלמידו המסור של ירמיה הנביא, מבני הנביאים, עשה את כל מה שיכול היה לעשות כדי להיות ראוי לנבואה. בדור שהיה רחוק מדרך ה', הוא דבק במצוות ה' ובנביאו, ועבר תלאות רבו יחד עם רבו, למען עמו. ובכל זאת ה' מודיע לו (ירמיה מה) שהוא לא יזכה לנבואה. הוא לא בדור הנכון, או בתקופה הכללית הנכונה, או מסיבות אחרות. הוא לא זכה להרגיש את ה'. ומאידך בלעם הנביא בהחלט הרגיש את ה'. הקדוש ברוך הוא מתגלה אל מי שהוא רואה לנכון, מתי שהוא רואה לנכון, וזה בכלל לא צריך להתאים למה שהאדם היה מצפה.
הרגשת ה' אינה יעד, ומהסיבה המפורטת לעיל לא יכולה להיות יעד. אבל היא כן יכולה להיות תוספת כוח. אם אדם, אולי בקבר צדיק, בשעת תפילה או סתם באמצע הרחוב מרגיש התעוררות גדולה, או השראה שמיימית, הרי שזכה בברכה ממרום, וראוי לשמוח ולנסות לנצל את זה לחיזוק המאמצים השוטפים שלו בעבודת ה'. ייתכן שזה יבוא שוב, וייתכן שלא, לכן לא כדאי להיות תלוי בזה מבחינה רגשית.
לאדם כן יש שליטה על הרגש שלו עצמו. וכשאדם מצליח לרתום את הרגש שלו כדי לשמוח בכך שהוא עושה את הדבר הנכון, בכך שהוא שואף לעשות את הישר והטוב, הרגש הזה יתרום לעבודה ולחיים שלו לטווח ארוך.
ואם רואה אדם שלעולם אינו מקבל הארה משמיים, שהוא לעולם אינו מרגיש את ה', והוא ממשמש במעשיו ומאמין שהוא באמת עושה את כל מה שהוא יכול כדי לדבוק בדרך ה', זה סימן נפלא ממרום שיש לו נשמה גדולה ויש בו את הכוח להעפיל בקודש בכנפי הרגש שהוא מנופף בעצמו, ואינו זקוק כלל לעזרה גלויה מה', בדומה לבן שמצליח לרכב על האופניים שאביו קנה עבורו, ואינו זקוק לכך שאביו יאחז בכידון.
ועוד תשובה
כמו ללטף גורילה
כדאי לבחון את החלק הראשון של השאלה. עד כמה אנחנו באמת משוכנעים שה' נמצא בכל מקום?
באשר לחלק השני - המילה 'להרגיש' היא בעלת משמעות כפולה. יש להרגיש במובן של לחוות מציאות באמצעות החושים הקולטים שלנו - למשש, לראות, להריח, לטעום ולשמוע; ויש להרגיש במובן של רגשות - לשמוח, לכעוס, להיבהל, להיות מולהב ועוד. יש בכוחם של החושים שלנו לקלוט ולהרכיב תמונה פנימית של המציאות ולהפעיל אצלנו רגשות תואמים. אדם שהריח אוכל שהוא אוהב אולי ישמח, או שיהיה 'על קוצים'; אדם שזיהה מכר שגמל עמו רעה עלול לכעוס.
ומה אם אדם חווה את המציאות אך לא בצורה שלמה? מה אם אדם עיוור שומע צעדים שמתקרבים אליו אך לא מצליח להבין מי זה? או אם מישהו מבחין במכונית פאר בליווי רכבי משטרה אך לא יודע מי יושב בפנים? או מי שנתקל ביער בפרווה ארוכה על גבי הרצפה ומתחיל ללטף בלי לדעת לאיזו חיה היא שייכת? במקרים האלה החושים הקולטים אכן מעבירים מידע אך לא מרכיבים את התמונה השלמה, ולכן לא מפעילים את הרגש שהולם את המציאות האמיתית - האדם זקוק למידע משלים ממקור אמין. אם, במקרה האחרון, המלטף יבחין שבעצם מדובר בחזיר בר חולה, יושלם הרגש לדחייה, או חמלה, או פחד. יותר קשה יהיה לו להאמין שמדובר בדוב ענק שישן, אך אם זאת אכן המציאות, והוא יצליח להשתכנע אולי מחבר שנמצא איתו לפני שזה מאוחר מדי, הוא יותקף בחרדה. ואם המציאות היא שאין זה אלא להקת גורילות מכווצת יחד, יהיה לו כל כך קשה להאמין שהוא לא יזוז עד שימצא את עצמו מביט באימה בכמה זוגות עיניים.
אף לנו יש חושים שעובדים אך חסרה לנו ידיעה פנימית. אנחנו מביטים על צמח, שומעים ציפורים, ולמדנו פעם שה' נמצא בכל מקום ומחיה כל דבר. אך אם היינו באמת מאמינים שה' נמצא בכל מה שנברא החושים היו מפעילים אצלנו מנעד רחב של רגשות - התפעמות, התלהבות, פליאה. מוטל עלינו איפוא לחזק בלבנו את האמונה הבסיסית הזאת - שה' נמצא בכל - כי אנחנו כבר מרגישים אותו, בלי לשייך אליו את מה שאנחנו קולטים. עבודת החיזוק הזאת אינה מורכבת אך גם לא קלה - זאת עבודת שכנוע פנימי, במנטרה פנימית שזאת האמת, ה' נוכח ומחיה כל דבר שחולף לנגד עינינו או מורגש בשאר חושינו. כדברי הרב משולם פייבוש בספרו 'יושר דברי אמת' (אות יב): "מי שחושק תמיד להשם יתברך, כל מה שרואה בעולם - רואה את השם יתברך... מה שאין כן מי שאינו חושק להשם יתברך במחשבתו, אינו רואה כי אם הגשמי, אף על פי שאם יזכרוהו וישאלוהו יאמר שהשם יתברך מחיה את הכל...".