בס"ד

יום שני, 15 אוגוסט, 2022
הכי עדכני
השם נמצא בכל מקום, אבל אני לא מרגיש אותו בשום מקום…
לגלות בעצמנו
// הרב עמיחי גורדין, ישיבת הר עציון

חז"ל רצו שלא נסתנוור. בימי בית ראשון נוכחות הקדוש ברוך הוא בעולם הייתה מסנוורת. עשרות נביאים עמדו להם לישראל בימי בית המקדש הראשון, אף אחד מהם לא היה צריך להתווכח עם כופרים. מי יכול לכפור כשהקדוש ברוך הוא מבהיק מכל פינה? הנביאים התווכחו עם עובדי עבודה זרה שהיו עובדים כל הר ועץ וכל אבן ופרצוף. שֵם ה' בקע מכל פינה ובני האדם הלכו אליו כמכושפים.
לנוכחות המבהיקה הזו היה מחיר. 'למי קראת חבר שלנו?', נזף המלך מנשה ברב אשי (סנהדרין קב), 'אם היית חי בדור שלי היית מרים את הגלימה שלך ורץ בעצמך לעבוד עבודה זרה'. אנחנו, כמו רב אשי, חיים בדור שבו מציאות ה' לא מורגשת בעולם. מי מאיתנו יודע כיצד היינו מתמודדים עם פיתוי יצרי כל כך חזק לעבוד עבודה זרה (פיתוי שמזכיר בעוצמתו את יצר המין, שגם אותו רצו חז"ל לבטל, אבל ראו שאין העולם יכול לעמוד בכך)?
וכשנחרב בית מקדשנו ראו חז"ל שהאור הגדול של מציאות ה' בעולם מסנוור אותנו, והתפללו שיכהה ריבון העולמים את האור הגדול, ויתן לנו למצוא את האור הגדול בעצמנו. הסתלק ה' מעולמנו והסתתר בין החרכים. א־ל מסתתר בשפריר חביון.
מאותה שעה לא נמצאו בישובים יהודיים בארץ ישראל אתרי עבודה זרה. אבל לא רק עבודה זרה כלתה מעמנו אלא גם הדבקות בקדוש ברוך הוא באשר הוא. מאז אותה שעה נגזר עלינו לעמול כדי למצוא את א־לוהינו, שצמצם עצמו והסתתר בסתר המדרגה.
זהו הסוד של דורנו. סודו של החכם שעדיף על הנביא. עלינו להיות חכמים ולחפש את ה'. להזכיר לעצמנו בכל הזדמנות שה' איתנו. לא כי הוא מבהיק ומסנוור, אלא כי אנו מגלים זאת בעצמנו. כשאנו הולכים בליל סופה וסער ושומעים קולו של רעם, איננו אומרים לעצמנו ששמענו רעש שיצרו האלקטרונים. אנחנו אומרים לעצמנו ששמענו את קול ה' מתהלך בגנו, "שכוחו וגבורתו מלא עולם". כשאנו אוכלים תפוח איננו אומרים לעצמנו ראו איזה פרי נאה נתנה לנו האדמה, אלא רְאו מעשי א־לוהינו.
זוהי עבודת דורנו – להנכיח את הקדוש ברוך הוא בעצמנו בכל פינה. לגלות ולהזכיר לנו בכל רגע ובכל שעה, שלית אתר פנוי מיניה.

כמו בדייטים
// הרבנית נעמי מרגלית, ראש בית מדרש יוצר בת ח"ן בקצרין של רשת שעלים

השאלה הזו משקפת מקום שכל אדם עובר דרכו בשלבים שונים בחייו ומתארת את הפער בין הידיעה לרגש שאנו פוגשים מול עצמנו גם בתחומים נוספים כמו חינוך, עבודה וזוגיות.
המרחב בינינו לבין ה' הוא מרחב של "אינטימיות זוגית" שיש בו התקרבות והתרחקות, ובכדי לעבור את מקצב החיים הזה צריך להיות בנכונות תמידית ליצור קשר, לחפש אחד את השני בתודעה ובלב.
עצם הידיעה שה' נמצא בכל מקום כבר מסמנת מדרגה משמעותית שממנה ניתן לשאוב כוח לפתוח בתוכנו פתח לחפש את הרגש, לשחרר משהו בתוך הלב בכדי להבין שה' אכן כאן! אלא שכרגע במקום בו אני נמצא יש מסך שמפריע לי לחוש אותו. זה יכול להיות חייץ בתוכי או מחוצה לי ואולי מעצם המציאות שהעולם הוא העלם המעלים את כבוד ה'.
רבי נחמן מלמד שהשאיפה והתכלית היא: "שיודעים ומרגישים אלקותו יתברך". ובכדי לגעת באותה שאיפה אנו מתבקשים להיות בקשר וקשב תמידי עם עצמנו ובוראנו, והעצה לכך היא ללכת בעקבות אבותינו אברהם, יצחק ויעקב שעמלו בחייהם בדיבור תמידי עם ה'.
הבעל שם טוב הקדוש המשיך את עבודת האבות והורה לנו את "סוד ההתבודדות" שנכדו רבנו רבי נחמן הרחיב בתורותיו על חשיבותה בתמורות העתים של חיינו וכגשר המחבר בין הידיעה במציאותו של הבורא להרגשת הלב.
גם כותבת שורות אלה מצאה את עצמה באותה שאלה נוקבת... והחיבור לעצת ההתבודדות שינה אצלי את התנועה בתוך הפער.
היציאה משגרת חיי פתחה לי מקום בו אני זוכה לפגוש את ה' בכל יום... כמעט. לצאת אל השדה, להקשיב לקולות הטבע ש"השאון של רומי" כל כך מסתיר, לשתף את ה' בכל הבלבול, התסכול, השמחה וההתרגשות.
לקרוא אליו, לבקש אותו, לשאוג: אייכה???
וכדוד המלך לבקש : "לראות את אורך ולשמוע את קולך".
וכשהמפגש מסתיים לו, מושיטה יד לה' ובהתעוררות הלב שהתחדשה מהמפגש, חוזרת אל השגרה שכבר נראית אחרת.
למען ההגינות אומר שישנם מפגשים "לא משהו" מהם אני חוזרת עם כיווץ בלב, אבל יש בי ידיעה שה' נמצא אלא שלא הצלחתי להרגיש אותו הפעם... לפחות לא כמו שרציתי. אבל, זכיתי לפנות עבורנו מרחב, זמן איכות שאיפשר מפגש, ואני מאמינה "וזה יבוא אתה תראה" - הלב ירגיש, בסבלנות, כמו בדייטים, כמו בזוגיות: צריך להשקיע - אחרת שוקעים.
עבודת ה' מתחילה במקום בו הרצון לא פוגש את המציאות הרצויה והנכספת; במקום בו הידיעה לא פוגשת את הלב.
ויש לנו לב, מעיין בלתי פוסק של רגשות שמזמין אותנו לגעת ולחוות אותם כדי להיטיב עם