בס"ד

יום שישי, 12 אוגוסט, 2022
הכי עדכני
יום הדין מגיע – על מה נסוב הדיון השמיימי?
גשמיות או רוחניות
// הרב בן ציון אלגאזי, ראש מכון 'צורבא מרבנן'

בראשונים ישנן שתי גישות בעניין. מהגמרא במסכת ראש השנה (טז) משמע שנידונים על החיים עצמם, מי יחיה ומי חלילה לא.
הריטב"א בחידושיו על הגמרא מרחיב את היריעה ואומר שלא נידונים רק על עצם החיים אלא על כל הצרכים הגשמיים להם אדם זקוק בחייו, וזה לשונו: "ודינו של ראש השנה הוא בעניני העולם הזה בכל מה שראוי לבא באותה שנה בכלל או בפרט כפי מעשיהם מחיים טובים ושאר הנאות הגופניות או ממיתה וחיי צער או מיסורים וכיוצא בהן, ואין דנין בו מן הראוי לנפש בעולם הנשמות שאין גוזרין אלא דין שראוי ליגמר לאלתר. וזהו שאמרו בתקיעתא דבי רב 'ועל המדינות בו יאמר' וכו' לא הזכיר בכלל זה הדין אלא עניני העולם הזה, וכן הזכיר ר' יוחנן ג' ספרים נפתחים בראש השנה וכו', ולא הזכיר כלל גן עדן וגיהנום כמו שהזכירו בברייתא, אלא חיים ומיתה שהם כלל לכל הטובות והרעות בעולם הזה, ויום המיתה הוא דין הנפש שדנין אותה כפי הראוי לה לבא לגן עדן או לגיהנום ובאיזה מדרגה מהם".
אך יש ראשונים שמבארים שכל הדין הוא על חייו הרוחניים של האדם. כך מובא בתוספות וכך גם בתוספות רי"ד ועוד, והוא אשר אנו מתפללים "למענך אלוקים חיים", שכל בקשתנו היא למען החיים הרוחניים – למענך.
כך או כך, יכול האדם ביום הדין מחד גיסא להרגיש אימה גדולה על יום בו הוא ניצב לפני שופט כל הארץ ואיך יחרץ גורלו, אך בה בעת יש לו להיות בשמחה גדולה שכן רצון לתשובה ולמהפך אמיתי יכולים להפוך את דינו לפי מדרגתו בשעת הדין.
כך ביאר רש"י (ראש השנה שם) על הגמרא האומרת שאין דנין את האדם אלא לפי מעשיו באותה שעה: "של אותה שעה - ואפילו הוא עתיד להרשיע לאחר זמן".
ייתן לנו ה' כוחות לעשות מהפך מלמטה וכך ליצור מהפך בדין למעלה, לחיים טובים – רוחניים וגשמיים.

כלל או פרט
// הרב שאול יונתן ויינגורט, ראש ישיבת 'תום ודעת'

בני האדם נידונים בראש השנה על מעשיהם במשך השנה כולה. שלושה ספרים נפתחים בראש השנה, ורק הצדיקים הגמורים נחתמים לחיים מיד, ומי שאיננו צדיק גמור הרי הוא תלוי ועומד עד יום הכיפורים, שבו ייחתם גזר דינו (ראש השנה טז).
עם זאת, בזוהר הקדוש (ג, רלא) מצאנו, ששני הימים של ראש השנה מתחלקים ל"דינא קשיא" ו"דינא רפיא". כלומר, היום הראשון הוא יום דין קשה, ואילו היום השני הוא יום דין רפוי. ביום הראשון של ראש השנה העולם נידון, ובני האדם עוברים כמו חיילים לפני בורא העולם, וה' מחליט אם אנו עומדים בתכלית שהוא קבע לעצמו – האם שווה להחיות את העולם שנה נוספת? האם העולם עומד בציפיותיו, האם אנו עומדים לפני הקדוש ברוך הוא ומכירים בזה שאנו ברואים שלו? האם התאווה הבסיסית ש"נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים" (ראה תניא פרק לו בהרחבה) יכולה להתקיים בעולם הזה?
ביום השני של ראש השנה מגיע "דינא רפיא" - לאחר שה' מחליט לקיים את העולם, נשאלת השאלה מה המקום שלנו בתוכו ואיך יהיו החיים שלנו. כמו שנאמר בפיוט 'ונתנה תוקף': "כמה יעברון וכמה יבראון, מי יחיה ומי ימות, מי בקצו ומי לא בקצו".
מהו המקום של כל אחד בתוך עולם נעלם? ישנם כשבעה מיליארד בני אדם בעולם, ומה מקומו של המתפלל בתוכם? כיצד ייראו החיים שלנו, וכמה נשפיע על עצמנו ועל הזולת.

זהו גם יום של המלכה, יום שבו מלך העולם נכנס לארמונו. ויחד עם הדין אנו ממליכים אותו יתברך, ויש שמחה גדולה ביום הדין הזה. כך אומרים נחמיה ועזרא לכל העם בראש השנה: "לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים, וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ, כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ; וְאַל תֵּעָצֵבוּ, כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם".