ירושלים של מעלה

שאלה: איפה ירושלים של מעלה מתנוצצת בירושלים של מטה?

מעבר לחלון

// הרב אורי שרקי

"נשבע הקדוש ברוך הוא שלא ייכנס לירושלים של מעלה עד שיכנסו ישראל בירושלים של מטה". אחת הנגזרות שמתחייבות ממאמר זה של חז"ל )גמרא תענית וזוהר( היא שהופעת ירושלים של מעלה בעולמנו תלויה בנעשה בירושלים של מטה. זו של מטה מוכרת לנו היטב. היא פה, עיר מלוכה, מסביב למקום המקדש, ומבטאת את אחדות האומה, כי לא נתחלקה לשבטים, והיא אף מקור השפעתנו האוניברסלית, "כי מציון תצא תורה, ודבר ה' מירושלים" )ישעיה ב(. מתי נכנסו אליה ישראל? הלוא במלחמת ששת הימים נכנסו בניה אליה, ומאז, נכנס הקדוש ברוך הוא בירושלים של מעלה. ומהי זו של מעלה? אמרו המקובלים שזה מאגר של נשמות מיוחדות, בעלות מדרגה גבוהה של דעת ה'. ואכן, בדור שנולד אחרי מלחמת ששת הימים מצויות הרבה מאוד נשמות בעלות תפיסה רוחנית גבוהה, המקבלות את חיותן מתורה עליונה, זו שנתגלתה על ידי בית מדרשו של הרב קוק, שעליו ועל בנו אמר הנביא "ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה" וכפי שתרגם יונתן "ותקבלון אולפן חדתן מבחירי צדיקייא". מעשה ששאל תלמיד חכם את מו"ר המקובל הרב מאיר יהודה גץ, רב הכותל, "איפה הן הנשמות הגדולות האלה?". ענה לו הרב: "הבט מעבר לחלון וראה את רבבות בני ישראל הרוקדים כעת ברחבת הכותל". זה היה בעצרת הסיום של הריקודגלים בכותל. דור שלם של צעירים וצעירות, חדורי רוח גדולה ובעלי תביעה גדולה לחיים המוארים מאידאלים עליונים, הם הם הביטוי החי להקרנה של ירושלים של מעלה על הנעשה בירושלים של מטה. לפיכך, האופטימיות, האמון בכוחות האדירים של הדור, היכולת להעלות את ההארה הגנוזה גם בתעיותיו ובתהיותיו של הדור, אלה הם הכוחות הנתבעים מתלמידי חכמים בדורנו. בימים אלה שבהם מבקשת כנסת ישראל את דרכה ורבה המבוכה הפוליטית, אנו סמוכים ובטוחים שהכל מתנהל בהשגחה עליונה של חסד ורחמים לחבר זה לזה את מחנות ישראל, וסרה קנאת אפרים וצוררי יהודה יכרתו, אפרים לא יקנא את יהודה, ויהודה לא יצור את אפרים.

משיחים על חמורים

// אבי רט

המפגש הראשון שלי עם ירושלים ועם הכותל היה מעט אחרי מלחמת ששת הימים. הימים הם ימי אופוריה שאחרי המלחמה והניצחון הגדול, וההורים שלי, ניצולי השואה, שעבורם ירושלים הייתה חלום דורות שהתגשם, מיהרו לקחת אותי, ילד בן 8 בכיתה ב', לכותל לראות ולחוות את הנס הגדול, ולהתפלל. ההגעה הראשונית שלי לכותל הייתה עבורי לא רק חוויה מכוננת ומשמעותית, אלא תובנה גדולה וקריאת כיוון לכל החיים. הגענו אל שער האריות, ושם עמדה שורה ארוכה של חמרים וחמורים שהציעו טרמפ בשביל העולה דרך אזור יד אבשלום בואכה שער האשפות עד הכותל. אבי ז"ל הושיב אותי על אחד החמורים כשהוא פוסע לידי, וכך שיירה ארוכה של חמורים ורוכביהם עשתה דרכה אל הכותל. כמו ילדים טובים ואחרים, גם אני גדלתי על תיאור המשיח המגיע על חמור, והנה לפתע אני מוקף בכל כך הרבה 'משיחים' על חמור, וכשהגענו לכותל, עמדו שם אלפים רבים רבים מכלל ישראל - מכל הגילים, העדות, הדעות, הגוונים, האמונות והרקעים - וכולם עומדים בדיבוק חברים אנושי גדול ומדהים, ובדיבוק רוחני גדול אל העיר והמקדש. זה היה רגע ומראה מכונן שצרוב בתודעתי וממחיש יותר מכל מאין באנו ולאן אנו הולכים ושואפים, ומי צועד איתנו בדרך הזו. סגולתה של ירושלים היא החיבור. זו העיר שהגדרתה ומשימתה היא לחבר. זו העיר שֶׁחֻבְּרָה לּהּ יחְַדָּו. שעושה את ישראל חברים, שמחברת בין אדם לחברו, בין עבר לעתיד, בין ישראל לאביהם שבשמים, בין עדות, בין גילאים, בין השקפות, בין השבטים השונים. זו ירושלים של מטה המשמשת לנו בבואה לירושלים של מעלה. זו ירושלים המאתגרת אותנו לשני הכיוונים - מצד אחד היא מזכירה לנו שהיא כבר נחרבה בעבר פעמיים עקב היותנו לא ראויים לה, והיא מאתגרת אותנו בשלישית שהתנאי להיבנותה הוא היותנו מסוגלים ללמוד את לקחי העבר, ומתוכם לייצר את החיבור הגדול של כלל ישראל ללא יוצא מהכלל אל העיר ואל הקודש. בדברי הימים ב' אומר הקב"ה: "וָאֶבְחַר בִּירוּשָׁלַםִ לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם". על הפסוק הזה שמקבילו מופיע בספר מלכים א', אומר המלבי"ם: "כי התאחדות ישראל היתה תלויה בשני דברים... התאחדות האומה להיות כגוף אחד, וזה היה על ידי ירושלים, כמו שכתוב 'ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו ששם עלו שבטים' וכו', שעל ידי שכולם עלו שם לרגל ופני כולם אל מקום אחד, נתאחדו כל איברי הגויה הכוללת להיות גוף אחד עד שירושלים היתה אל גוף הכללי הזה כמשל הלב בגויה, ששולח רוח החיים אל כל הגוייה על ידי מרוצת הדם הסובב מן הלב אל כולם ואליו ישובון".

אדרנלין בהר הזיתים

// הרב גדי שלוין

ירושלים של מעלה זו הנשמה, האידאל השלם. ממש כמו שאנחנו מבינים שבתוכו של כל אחד מאיתנו, בתוך הכישרונות, הרצונות ומהלך החיים הרגילים ישנה נשמה שמניעה אותנו והיא טהורה, היא מניעה את כל מגמת החיים שלנו גם אם לא חשים אותה ביומיום, כך גם מעל ירושלים של מטה - עם ישראל של מטה עם כל התנהלותו הארצית, מרחפת ירושלים של מעלה – תשוקה פנימית לתקן עולם במלכות ש-די. ירושלים היא תל תלפיות שכל פיות וליבות פונים אליו, כל עין לציון צופיה - בציפייה לצדק ומוסר, טוהר ושלמות. ירושלים העיר, האבנים, הרחובות ומעל הכל הר ה' – הם נקודת החיבור בין העולם הארצי שלנו לעולם הרוחני שלנו. באנשי ירושלים מתנוצצת ירושלים של מעלה, אנשים שמתהלכים בעשייה אינטנסיבית עם הראש בשמים. גאולת בית במזרח ירושלים היא אירוע מרומם. בית אבנים ועצים אבל עם משמעות רוחנית עמוקה. זכורה לי אחת ה"כניסות" לאחד מהבתים הנגאלים בהר הזיתים – אירוע שמנוהל כמבצע צבאי לכל דבר. כוחות ומשימות, חשש מהתפתחויות לא צפויות ובלת"מים, מתח והתרגשות באוויר. האנדרנלין עובד שעות נוספות, כולם עסוקים בעולם העשייה, וכשברוך ה' אנחנו בפנים, עומדים על הגג וצופים על ירושלים של מטה בשיא הדרה, לפתע קורא אחד מהחבורה: "חברים, הגמרא מתארת את גלות השכינה בעשר תחנות. אחת התחנות היא הר הזיתים – ועכשיו שהחזרנו חיים של תורה לבתים כאן, החזרנו את השכינה לתחנה שהיא יצאה ממנה! נשארו עוד כמה תחנות לחזרתה אל הקודש, אבל אנחנו בדרך!". נדהמתי. אנשי ירושלים, גם כשעסוקים במבצע לילי מורכב, ראשם גבוה בשמיים! נשמות גבוהות שמגשימות את החלום שנחלם כאן בירושלים. חלום הסולם שמונח ארצה וראשו מגיע השמימה. תפקידם הגדול של אנשי ירושלים, בין אם הם גרים בה בפועל ובין אם הם דורשים בשלומה, הוא לחשוף את ה'מעלה' בתוך ה'מטה', לחיות חיים של קודש, חיי תורה, תורה כזו שמרימה את כל החיים הארציים. אשרי הלומדים את תורתה של ירושלים בכל אתר ואתר ובעיקר בירושלים עצמה, ומחברים שמים וארץ. יום ירושלים – יום הפנימיות המתגלה באבנים ובאנשים ששואלים את שלמותה.