כיצד משנים הרגלים?
השביל הזה מתחיל כאן
// אסף פני אל, פסיכודרמטיסט ושחקן

לפעמים נראה שהשיח של 'הפסיכולוגיה היהודית' אוהב מאוד את השיטות המהירות והחיצוניות כדי לטפל בבעיות שלנו – שינוי חיצוני של התנהגות, התמקדות בדפוסי חשיבה וכדומה. יש הרבה גישות פסיכולוגיות שממליצות על טכניקות כאלה ואחרות ואני לא פוסל אף אחת. ובכל זאת, אני מאמין דווקא בשיטה שנכנסת עמוק יותר.
כיהודים, אנחנו לומדים הרבה תורה, צוללים להבנה שכל דבר בעולם קשור לדבר שורשי יותר ממנו, הכל מחובר. החסידות מחברת בין עבר, הווה ועתיד, חושפת את עולם הכוונות. אז למה שהדרך שבה ניגש לבעיות ולהרגלים שלנו תהיה פשטנית וחיצונית?
בגדול, אפשר לקרוא לדרך עליה אני ממליץ 'דינמית'. היא מאמינה שהנפש מלאה בכוחות רבים שכל הזמן עוברים תהפוכות, מלחמות, יחסי־גומלין. הכל חי ובועט, קומפלקס שהתחיל להיבנות מהרגע שנולדנו וממשיך עד עכשיו.
במבט הזה, ההרגלים שלנו הם לא רק איזו פעולה שחזרנו עליה כמה פעמים ו"התרגלנו" אליה. יש סיבה שטמונה בפעולה הזו. הפעולה הגיעה בגלל סיבה מסוימת והיא גם ממשיכה ומשרתת אותנו. זה נקרא 'רווח משני'. אנחנו מרוויחים משהו מההרגל, גם אם אנחנו שונאים אותו ורק רוצים להיפטר ממנו.
ההרגל מכיל משמעות עמוקה בשבילנו. לא בטוח שאנחנו יודעים אפילו מה המשמעות, אבל זה לא משנה להרגל. הוא ממשיך. אם אנחנו נעשה ניתוח 'חיצוני' ונכפה על ההרגל איזו טכניקה שתגרום לו להיפטר ממנו, יכול להיות שהוא ייעלם אבל הצורך הפנימי לא ייעלם. לכן, סביר להניח שהצורך הזה יחזור די מהר, בהרגל אחר, בתופעות חדשות שיצוצו ושוב יכניסו אותנו לכעסים וייאוש.
אז מה עושים? לצערי, אין פתרונות קסם. אני בעצמי ניסיתי להתמודד הרבה שנים עם הרגלים רעים שלי, אבל רק כשנכנסתי לעולם הפסיכודרמה התחלתי להתקדם.
זה אולי לא פופולארי ולא אינסטנט, אבל מי אמר שעבודת ה' היא כזו קלה? אני אגיד לכם עוד משהו, מאתגר עוד יותר: גם אחרי שעשינו את המסע המעמיק אל האישיות שלנו, וסוף סוף חשפנו את החלקים של הפאזל, הבנו מה גורם לנו לפעול ורכשנו כלים להשפיע על עצמנו, זה לא נגמר שם.
אני זוכר את ההתלהבות שלי בקבוצות פסיכודרמה שהעברתי. אנשים סיפרו על איך החיים שלהם השתנו, איך הם התגברו על מכשולים והצליחו לעשות דברים שהם לא חלמו עליהם. הייתי כולי חיוך מאוזן לאוזן, הלב מאושר ובטוח בכוחה של העבודה הנפשית.
כעבור שנתיים קיבלתי כמה טלפונים מאותם אנשים. העבודה נעלמה. האפקטים נחלשו. הם חזרו לסורם, להרגלים שלהם ולקשיים הקבועים. באותו רגע הבנתי שהעבודה הנפשית ממשיכה איתנו לאורך החיים. זה לא רק ההבנות העמוקות שיעזרו לנו, אלא גם חיזוק הכוחות הנפשיים, תרגול עוצמות הרגש והיכולת הקבועה להיות מחובר לעצמי.
אז טיפ קסם בארבע־מאות מילה לא תקבלו, אבל הכְוונה דווקא כן: מי שרוצה לעבוד את ה' ומה שעוצר אותו הם ההרגלים, הנפילות והמחזוריות של המעשים הרעים – שיתחיל לעבוד על הנפש שלו, כי המסע שלו רק מתחיל.
[email protected]

 

רק על זה
// יהושע מילר, הוצאת ׳קורן ירושלים׳

לרוב אנחנו עושים פעולות, ולא מעצבים תבניות. אנחנו מעמיסים על עצמנו רשימות של משימות, הרבה מהן חיוביות, הרבה מהן בקודש. או שאנחנו מצליחים לבצע, ואז מסמנים 'וי' ליד המשימה, או שלא. ובשטף החיים זה אפשרי לבצע ולסמן 'וי' על עוד משימה ועוד משימה, וליהנות מהדופאמין שהמוח שלנו מפריש בהגעה ליעד. אבל שינוי הרגלים או תכונות דורש עקביות ונחישות איכותיים בהרבה, והם לא יכולים פשוט 'להתבצע', לא על הדרך ולא מהצד. מי שינסה ככה לשנות הרגלים יצא מתוסכל מכך שהוא רשמית מנסה ולא מצליח, וגם יחווה את זה כתחום שהוא תקוע בו. לכן אמר רבי ישראל סלאנטר שיותר קל לגמור את הש"ס מלשנות מידה אחת בנפש - לגמור את הש"ס זאת משימה. גדולה אמנם, אך אחת שאפשר לבצע ולסיים. אפשר גם מן הצד.
נראה שדרך מובטחת, ואולי הכרחית, לשנות הרגלים זה שבזמן העבודה על ההרגל, אני אגדיר לעצמי את העיסוק המרכזי שלי בחיים באותה התקופה כעבודה על רכישת ההרגל החדש. אם עד כה במענה לשאלה "במה אני עוסק" עניתי לעצמי "אני רואה חשבון", או "תלמידה לעבודה סוציאלית", או שלא הייתי עונה שום דבר (וזה כבר נושא לטור אחר) כעת צריך לענות "אני עובד על הרגל חדש, (למשל -) לחייך בנעימות ללא סיבה כל פעם שאני נכנס לחדר". זה הנושא שלי, זה ניצב במרכז חיי לתקופה זו, כל שאר החיים הם מרכז אימונים לרכישת ההרגל. ואז בוודאי ארכוש את ההרגל. הקדוש ברוך הוא כבר תכנן את המציאות שלנו כך שכמעט כל יום אנשים שואלים אותנו - "מה איתך/מה קורה/מה הולך?" או שאנשים חדשים מתעניינים - "מה אתה עושה/במה אתה עוסק?" וזאת התזכורת עבורנו לשאול את השאלה הזאת בפנים, ולענות לעצמנו בפנים שאני עסוק בלרתום את כוחות חיי - ובפי אענה את התשובות המקובלות, אלא אם כן מדובר בחבר שיכול להבין לנפשי. אחרי קביעת ההרגל בנפש, אפשר תודעתית לחזור ולמַרכז את כל העיסוקים האחרים, כאשר ההרגל הזה כבר קנוי לי ומשפיע על כל תחומי חיי.

מרחב של ריפוי
// ברל'ה קרומבי, בית הספר 'משכן' לפסיכולוגיה יהודית

לפני מספר שנים הוזמנתי להעביר סדנה בפני קבוצת יזמים צעירים, שעסקה בשינוי דפוסי חשיבה. אחרי חצי שעה של סדנה קם אחד מהם והתריס בפניי: "אני לא מערבב את התסביכים שלי עם הביזנס!" בתשובה ביקשתי ממנו לשתף בפער מעולם העסקים שלו והצעתי לו לעשות ביחד עבודה קטנה, שבמהלכה מיפינו את ההרגלים בחייו אותם הוא חווה כפערים וברצונו לשנותם. מהר מאוד הוא הבין שאי אפשר לקבל תוצאה חדשה בפערים השונים המנהלים את חייו, מבלי לשנות את המחשבות שמנהלות אותו ואת האמונות מתוכן הוא פועל.
הקלישאה טוענת שאנשים לא משתנים. האמת היא שבדרך כלל אנשים לא רוצים להשתנות. כי כדי להשתנות חייבים לבחור באמת במקום החדש, ובחירה דורשת ויתור. אנו מאוד רוצים להשתנות אבל מבלי לוותר על מה שאנחנו מרוויחים בהרגלים הישנים שלנו. זה ההבדל בין הזדמנות שמופיעה בחיינו, מבלי שנצטרך לוותר על דבר בשביל לזכות בה, לבין בחירה שדורשת לוותר על כל מה שאנו מרוויחים בהיותנו בהרגל הקיים שלנו.
בעל התניא לימד אותנו בספרו שהצעד הראשון בשינוי הרגלים הוא שינוי המחשבות שלנו, כי המחשבות יוצרות לא רק את המעשים שלנו אלא גם את הרגשות שלנו. לפי ספר התניא, הדרך לשחרר מחשבה בלתי רצויה היא פשוט להכניס במקומה מחשבה מאירה. במקום להתעסק עם דחיית המחשבה הלא רצויה וכך להמשיך לתת לה מרחב נפשי להופיע בו, מציע בעל התניא להתמקד ולהתעמק במחשבה חדשה, שממילא תיצור רגש חדש. אמרה ידועה של אדמו"רי חב"ד הסבירה את דרך העבודה הזו בארבע מילים: "חשוב טוב - יהיה טוב".
ימימה אביטל ע"ה לימדה אותנו שיש לנו "מחשבות עמוסות" שמנהלות אותנו ומשמרות את ה"אחיזות" שלנו במקומות הלא־מאירים בנפש. אם אדם מוּנע ממקום קורבני, ממקום מרצה או מקום אחר שחסר קבלה עצמית והרפיה, עליו קודם "לרפא" את המחשבות שלו, ורק מתוך המקום החדש הוא יוכל לשנות את מעשיו ובחירותיו.
כך גם הסבירה ימימה שבמקום להתעסק כל הזמן עם המקומות הדחויים בנו, עלינו ליצור "רגש הכרתי לקיום העצמי" שלנו, וממילא כשנפעל מתוך מרחב של ריפוי ושחרור כך ייראו התוצאות: המעשים והרגשות המקיפים את חיינו יהיו תואמים למקום הנפשי ממנו אנו פועלים.

אהבת את המאמר? שתפו

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך
הרב אייל ורד

וידוי הגדול ליום הכיפורים תשפ"ה

אָנָּא ה' אֱ־לֹהֵינוּ וֵא־לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, תָּבוֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתֵנוּ וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵנוּ, שֶׁאֵין אֲנַחְנוּ עַזֵּי פָּנִים וּקְשֵׁי

למאמר המלא »
אורי צוקר

יראה נע(י)לה

היום נעשה משהו קצת אחר. משאירים את השכל בצד, עובדים רק עם תחושות. * משחק האסוציאציות:

למאמר המלא »

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן