האוצר שמתחת להר סיני
כבר 3334 שנה אנחנו מציינים את מעמד הר סיני בחג השבועות. ובכל שנה העיסוק המרכזי הוא
בהלכה כתוב שחוזרים על הווידוי מכיוון שחוששים שמא האדם לא כיוון בשלמות בפעם הראשונה. ונהגו להתודות עשר פעמים כנגד עשר פעמים שהכהן הגדול היה מזכיר את ה' במהלך עבודת יום הכיפורים.
פנימיות העניין היא שהחטא פוגם בנפש, וכאשר האדם עושה תשובה ומתודה, מתוקן אז הרובד החיצוני של הפגם. לאחר השלב הראשון של הווידוי והתשובה מתעלה האדם בדרגה, וביכולתו לתקן רובד פנימי יותר, וכן הלאה. מכיוון שהחטא פוגם בכל הנפש, והנפש כלולה מעשרה כוחות המקבילים לעשר הספירות, עלינו להתוודות עשר פעמים כדי לתקן את כל הפגמים.
דוד המלך העיד על עצמו "וחטאתי נגדי תמיד", האם הוא לא חזר בתשובה? אלא שדוד המלך עלה תמיד מדרגה לדרגה, ובכל דרגה שהגיע אליה הרגיש שהתשובה שעשה בעבר איננה מספיקה, והוא שב בתשובה עמוקה ופנימית יותר.
נדמיין מצב שבו אנחנו טסים לחו"ל עבור מטרה חשובה ומורכבת. אנחנו עוברים על הרשימה שהכנו לפני הנסיעה ובודקים שהכנסנו הכל לתיק. שוב בודקים את הרשימה רגע לפני שאנחנו סוגרים את התיק, ובדרך לשדה התעופה מעבירים אותה בראשנו שוב ושוב, האם לא שכחנו משהו? אחרי ההמראה, לא נוכל לבקש מהטייס לעשות אחורה פנה...
כאשר אנחנו מסתכלים על הווידוי כבקשת סליחה מאלוקים, אז באמת אין צורך יותר מבקשת סליחה אחת. די. הוא הבין וקיבל, אם היינו כנים כמובן.
אבל הווידוי, שהוא ליבת התשובה, איננו רק בקשת סליחה. הווידוי הוא הרשימה שאנחנו מכינים לעצמנו ובה אנחנו בודקים האם הכל במקום. או יותר נכון, האם מה שלא צריך להיות אצלנו במזוודה נמצא באמת בחוץ.
אלו הרגעים בהם אנחנו אומרים בקול, לעצמנו, את רשימת כל אותם דברים שעשינו לא נכון, ובודקים עם עצמנו היכן הם אותם הדברים כעת. האם הם נשארו באותו המקום? האם התיקונים שעשינו הם תיקוני אמת פנימיים או תיקונים קוסמטיים?
אין אחורה פנה. יום כיפור תשע"ז לא ישוב עוד לעולם. עכשיו זה הזמן להפטר מהחבילה הכבדה, להשליך את המידות הרעות החוצה ממני. ייתכן שאחמיץ את הזדמנות חיי אם לא אנצל את המומנטום האלוקי. אני חוזר שוב ושוב על הרשימה השחורה, המציקה, בשביל להיות בטוח שאני לא ממריא אל השנה החדשה עם המזוודה הלא נכונה.
בווידוי אנו עומדים לפני ה' יתברך ואומרים לפניו את אשר על לבנו, "עזבנו את החטאים שלנו, אנו מתחרטים עליהם, לא נשוב אליהם יותר, ואנו מסירים את המחשבה עליהם ממוחנו ולבנו". וכאן עולה השאלה, האם אנו מאמינים בתשובתנו ובה' יתברך שידו פשוטה לקבל שבים? האם אנו מאמינים לעצמנו?
ה'חידושי הרי"ם' מגור זצ"ל שאל מדוע בערבית של מוצאי יום הכיפורים אנו מתפללים "סלח לנו אבינו כי חטאנו", במה חטאנו מאז שנתכפרו עוונותיהם של ישראל לפני רגע? וענה: "עיקר הוא שישראל צריך להאמין שיום הכיפורים מכפר, ובאם יש לו חס וחלילה ספק ספיקא אם נתכפר, הוא חטא. ועל זה אנו מתפללים שיסלח לנו על זה, אולי חס וחלילה אין לנו אמונה שלמה שיום הכיפורים מכפר" (שיח שרפי קודש, יום הכיפורים יב).
כאשר אנו חוזרים על הווידוי אנו מעמיקים את האמונה שה' יתברך מכפר. בכל ווידוי אנו נדרשים להעמיק יותר ויותר את הרגשת הסליחה.
לשאול כמה פעמים אפשר לומר את אותו הווידוי, זה בערך כמו לשאול כמה פעמים אפשר לנשום... הרי הרגע נשמתי, נשימה עמוקה, מילאתי את הראות אוויר, החמצן זרם לכל הגוף, אז למה צריך עוד פעם? אולי באמת נפסיק לזמן מה ונראה מה יקרה...
הגוף, ולהבדיל הנפש, בנויים על ידי בורא העולם כך שהם דורשים ריענון מתמיד. אנחנו אוכלים כל יום כמה פעמים, נושמים כל הזמן, ישנים כל יום, ובעצם כמעט כל הפעולות החיוניות שאנחנו עושים – חוזרות על עצמן. זה הצורך הבסיסי שלנו, המערכת שלנו שוכחת מהר, ואנחנו זקוקים לקבל מקור כוח שוב ושוב.
הווידוי הוא מקור כח – מתנה אלוקית נפלאה, מצוות עשה של תורה, כלשון רמב"ם בהקדמה להלכות תשובה: "שישוב החוטא מחטאו לפני ה' ויתוודה", ובהלכות עצמן (פרק א הלכה א): "כל מצות שבתורה... אם עבר אדם על אחת מהן... כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתוודות לפני הא-ל ברוך הוא שנאמר... והתוודו את חטאתם אשר עשו - זה וידוי דברים. וידוי זה מצות עשה".
זו מצווה שהיא מתנה, אפשרות למחיקה, לעמידה מול עצמי והכרה במציאות – חטאתי, עוויתי, פשעתי. הכרה כזו משנה אותי ומאפשרת לי לתקן את עצמי. המטרה של הווידוי איננה הקדוש ברוך הוא – הוא יודע שאני חטאתי. אני זה שצריך להכניס את זה טוב טוב ללב.
לכן אנחנו חוזרים שוב ושוב ביום הקדוש הזה על רשימת חטאינו, כדי שלא נתחמק, כדי שנתעמת מול עצמנו ונכיר את עצמנו באמת עד הסוף – חטאנו לפניך, רחם עלינו!
כבר 3334 שנה אנחנו מציינים את מעמד הר סיני בחג השבועות. ובכל שנה העיסוק המרכזי הוא
אמירת ״כל נדרי״ בבית הכנסת בעיירה לובביץ' הסתיימה. הקהל, שעטוף בטליתות ולבוש לבן, משתתק וממתין. והחזן,
אָנָּא ה' אֱ־לֹהֵינוּ וֵא־לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, תָּבוֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתֵנוּ וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵנוּ, שֶׁאֵין אֲנַחְנוּ עַזֵּי פָּנִים וּקְשֵׁי
"ונתנה תוקף קדושת היום, כי הוא נורא ואיום, ובו תינשא מלכותך"… מלך מלכי המלכים יושב על
היום נעשה משהו קצת אחר. משאירים את השכל בצד, עובדים רק עם תחושות. * משחק האסוציאציות: