הבן החכם הוא הבן עם הרייטינג הכי מוצלח.

כשהייתי ילדה תמיד רציתי שיפול בחלקי להקריא את שאלותיו הנבונות בסבב קריאת ההגדה המשפחתי.

עברו כמה שנים מאז, והיום אני מתבוננת על ארבעת הבנים בצורה מורכבת יותר.

אני מבינה שבכולנו יש בחינה של כל אחד מהבנים, והם אינם מייצגים אלא קצוות שונות של מפגש עם המציאות.

הבן החכם משתמש בדעת, בהיגיון, בהבנה.

השכל הינו הערוץ דרכו הוא פוגש את המציאות.

הוא יודע לשאול, לרדת לפרטים, לנתח ולהסביר.

יש לו תשובות מנומקות ועולם ערכים עשיר.

הוא יודע מה נכון, מה צריך, ואיך הכי כדאי לפעול, הכול נראה בסדר אתו, הכול נראה ממש בסדר אתו.

אבל מה קורה לו שם, לחכם הזה, במפגש עם החיים?

הוא עלול להיתקע.

למעשה הוא הבן שהכי מועד להיתקע.

הוא זה אשר עלול לחשוב על החיים במקום לחיות אותם.

הוא זה אשר עלול להישאר מנותק, מרוחק ולא מחובר רגשית.

הערוץ של ההיגיון שמשמש אותו לא רע בלימודיו, בניתוח מצבים, או בהתנצחויות לאורך הדרך, הופך לרועץ בבואו לחיות את החיים כפי שהם. הוא עלול ליפול לעשיה טכנית גם ללא חיבור פנימי. ללא חיבור ללב.

והיכן הבעיה?

כשהבן החכם פועל מהרובד השכלי בלבד – העשייה שלו עלולה להיות כזו שלא פוגשת את הדבר בעומקו. הוא יהיה עסוק בפרטים ובנראות, במקום בחיבור ונוכחות. הוא למעשה מפספס את המהות מבלי שאיש יודע, מבלי שהוא עצמו שם לב (תרתי משמע). כשאין חיבור ללב, למקור החיות ולמהות שמתוכה נגזרים הפרטים - הפרטים הופכים עקרים ונוקשים, שוחקים ומעיקים, ומכאן הדרך להיות הבן הרשע לא רחוקה כל כך.

כאשר הבן החכם שואל אותנו שאלות, אנחנו צריכים לשמוע בעצם היכן הוא נתקע. מה הפריע לזרימת החיים הטבעית שלו לנוע במרוצתה? הלא מי כמוהו טוב במתן תשובות, ושאלתו לא מספרת לנו כי אם את המקומות בהם הוא זקוק שנחזיר אותו לטבע, לחיות הקיימת בו, למהות שנשכחה ממנו בתוך ים הפרטים.

התפקיד שלנו בעבודה עם החכם, זה לפתוח לו עוד ערוצים של חיבור למציאות, להפגיש אותו עם החוויה, לחבר אותו לאיך זה מרגיש כשהדבר עובר דרכו. יותר משהוא זקוק להסברים ודיוקים, הוא זקוק שנזכיר לו חוויות מעצבות חיים, כאלה שמתוכם הוא ימצא את התשובות בעצמו. כאשר אנחנו מפנים את תשומת ליבו לערוצים אלו, הוא יגלה לא פעם שהשאלה היא רק סיפור הכיסוי לחוויות ורגשות שחבויים בתוכו ומבקשים מקום, הוא יגלה שהאזורים הללו שהינם מעל הדעת ומתחתיה - מעצבים את השקפת עולמו ואת הלך רוחו הרבה יותר משחשב, ובהינתן להם מקום הכול שב למקומו. הוא בעצם נענה, על אף שלא קיבל תשובה לאף אחת משאלותיו (כפי שקורה לחכם בסיפור ההגדה).

בבואנו לעבוד עם הבן החכם נשים לב איך מסייעים לו להיהפך מחכם, לחכם לב. לזה שמבין שיש סיפור חיצוני, של מה צריך וכיצד (משכן), ויש סיפור פנימי, של חיבור לדבר (השראת שכינה). לזה שמבין שהלבוש החיצוני הוא רק כיסוי למהות. עם הכוונה נכונה הבן החכם יוכל לרתום את שכלו לעבודות המורכבות ביותר, "ובלב כל חכם לב נתתי חכמה", ולהשתמש בכוח החכמה שלו לחיבור ועשיית טוב.