מה נעשה עם הלב החמקמק הזה? על המניעות בדרך לחתונה
חוסר אונים מול רגש מזדמן
// חנה זולדן, מאמנת לחתונה

תמר, בחורה בת 28, מקסימה, מוצלחת בכל המובנים, מספרת שהיא נפגשת כבר שנים רבות אבל קשרים מסתיימים ולא מצליחים להיווצר.
אחרי חצי שנה של תהליך אימון חזק ומתמיד בו בחרה תמר להתאמן על יצירת קשר טוב, היא התחילה ליצור קשרים. מה שאפשר לה לפגוש את בעלה זמן קצר לאחר מכן וליצור איתו קשר חזק של אהבה ושמחה.
אך כמה שבועות לאחר האירוסין, אני מקבלת טלפון בהול ביום שישי בצהריים: "אני חייבת עזרה דחופה. אני לא מסוגלת! הוא דוחה, אני לא רוצה לראות אותו, לא יכולה לסבול אותו!"
מה קרה? תמר גילתה שיש לבחור חיסרון, שמתבטא בדרכים שונות במשך כל היום, וזה מוציא אותה מדעתה.
קושי, חוסר, פחד, ריחוק.
אחרי שתמר סיפרה על הקושי, ביקשתי ממנה לכתוב את התכונות הטובות שיש בחתן. היא לא זכרה כלום. אין בו שום דבר טוב. נשימה. הרפיה. תמר מצאה עשרים(!!) תכונות טובות ומדהימות.
הקלה גדולה. תמר גם נזכרה בתובנה חשובה שלמדה בתחילת התהליך: בכל בן זוג נפלא יהיה חיסרון משמעותי, האושר בא עם החיסרון. אין שלמות.
יש שמחה. חזרה האהבה. אך עדיין קשה.
ואז הגיעה תורה של המשימה השלישית: לבחור מחדש.
חשוב תמיד להיות בבחירה. לא לפחד משאלות קשות. תמר התבקשה לבחור מחדש. להסתכל ברשימת התכונות, בחוזקות ובחסרונות של החתן, לשאול ולענות: האם אני רוצה בו? מה הרווח ומה ההפסד? האם אני רוצה להתחתן איתו או להיפרד? למה?
כשעונים חזק ובצורה ברורה, לא משנה מה תהיה התשובה, נרגעים.
כך גם התבקשה תמר לחזור לתרגיל היסודי שלנו - "סוד הצמצום", אותו עשתה בתחילת תהליך האימון לחתונה לפני חצי שנה. זהו תרגיל יוצר חתונה, בו מבררת המתאמנת מה אני רוצה בבן זוג ולמה.
אחרי שעות של בירור יסודי תמר המדהימה בחרה שוב בחתן שלה בזכות תכונותיו הטובות והמתאימות. מזל טוב!!
אך בכל זאת עדיין קשה לה. נכון, היא רוצה בו, אבל הלב חסום. מה עושים כשהלב חסום? בכל פעם שהחיסרון מופיע היא מרגישה כעס, סלידה, רצון לברוח...
מה לעשות עם הלב?
תרגיל נוסף, אחרון ומנצח: בכל פעם שהתכונה השלילית מופיעה ואיתה בא הביאוס, הריחוק, הדאגה והדחייה - יש לעצור, לנשום ולרשום (עדיף ממש לרשום, ואם אי אפשר אז די ברשימה מול העיניים) את כל התכונות הטובות.
תמר יצאה מעודדת. יש לה משימה והיא מקווה להצליח.
הייתי בטוחה בהצלחתה, כי מי שמתאמן - מתחתן, ומי שעובד מגיע לאושר.
אחרי זמן קצר קיבלתי את ההודעה המשמחת:
"וואו, לא יאומן מה תרגיל כל כך פשוט יכול לעשות. אני בן אדם חדש, הייתי בריחוק, בדחייה, בכעס וברצון לברוח, ופתאום אחרי שאני מתמידה בתרגיל, אני בקרבה, שמחה ואהבה. איזה כיף. תודה!"
הלב הוא חשוב אך הוא חמקמק ומתעתע. זה נפלא שבדורנו אנחנו אוהבים לאהוב ולא יכולים בלי זה. זה נכון ואסור לוותר על אהבה גדולה. אנחנו צריכים להתברר ולבחור מה להרגיש, ואז לתת ללב לבעור ולדלוק.
הלב חשוב מאוד, אך הוא חייב להיות בשליטה של המוח.
מגיעים אלי מקרים רבים בהם יש בעיה רגשית וחוסר אונים מוחלט מול הרגש. כשמבינים שרגש נובע ממחשבה שעומדת מאחוריו, חוזר הרוגע. במחשבות אנחנו צריכים ויכולים לשלוט, ואז נותר לנו רק ליהנות מהלב.
יש דרך לחתונה מאושרת. האושר בידינו. ה' איתנו.
תצליחו!

לשקר יש חן, להבל יש יופי
// הרב שלמה שיבר, מנחה סדנאות ומאמן אישי לחתונה

האם המראה החיצוני של בן או בת הזוג חשוב בקשר הזוגי? בהחלט שכן! הרי חז"ל אמרו ש"אסור לאדם לשאת אישה עד שיראנה" (קידושין מא). חובה לוודא שישנה מציאת חן הדדית ואין שום דבר שיוכל להפריע לאהבה העמוקה שהולכת להיבנות.
מאידך, צריך להיזהר שהמראה החיצוני לא יהיה הסיבה העיקרית לבניית הקשר הזוגי. או לחילופין, לא להגיע למצב של התמכרות כלפיו והתניה שרק בקיומו תשרור האהבה והחיבה.
וזאת מארבע סיבות:
ראשית, למרות שהרבה אנשים מחפשים להתחתן על בסיס היופי, כל המתגרשים התגרשו בגלל האופי! עוד לא קרה שזוג פתח תיק גירושין ברבנות בגלל הכרס של הבעל והקרחת שלראשו, או בגלל הקמטים בתווי הפנים של האישה. רק חוסר התאמה רגשי ואישיותי גורם לאי יכולת לחיות יחד ולהתנהל כזוג. כנראה שהיופי הוא רכיב פחות משמעותי להצלחת הקשר בין בני הזוג.
שנית, פעם אמר מישהו: נכון שהמראה החיצוני תופס אולי חמישה אחוז בקשר הזוגי, אך אלו חמשת האחוזים הראשונים! גם אם נניח שהוא צודק, האם הגיוני שחמישה אחוז אלו יחסמו אותנו מלפגוש עוד תשעים וחמישה אחוז אחרים שבהם היופי בטל ברוב מוחלט...? ובכלל אם תשאלו כל זוג נשוי שיש להם קשר יציב ועמוק, הם יגלו לכם שהקשר הפנימי משפיע על החיצוני, ועם השנים הם נראים יותר יפים אחד בעיני השני!
שלישית, מי שפוסל שוב ושוב בגלל המראה החיצוני, פעמים רבות זהו תירוץ שבא לחפות על קושי פנימי שיש לו ביכולת ליצור קשר או להתקדם לקראת החתונה. התירוץ הזה שהוא גם אובייקטיבי וגם סובייקטיבי, מתקבל על ידי כולם, ומוציא אותו בשלום (גם בעיני עצמו)...
רביעית והיא העיקרית - למה אנשים כל כך מחפשים את היופי? מה הוא נותן להם? היופי נותן ריגוש חזק בלב, בלי שעבדתי כלל כדי להשיגו! ויש בזה אשליה וסכנה גדולה, כי החיים הנורמליים מלאים בהתמודדות וקשיים, ואי אפשר לחוש בהם תמיד נעימות וריגושים. מי שבונה את חייו על ריגושים מעין אלו, יחווה אכזבה וכישלון במפגש האמיתי עם המציאות ובהתעלמות הריגושים שהוא כל כך התמכר אליהם!
וכבר לימדנו רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן תורה ס) ש"לשקר יש חן ולהבל יש יופי".

 

תת־ההכרה בתרבות מערבית
// הרב שלמה פולמן, יועץ זוגי ומאמן לחתונה, מרצה בארגון "מצאתיך"

סקר צרכנות בארה"ב גילה פרדוקס – ככל שיש ללקוח בחירה גדולה יותר, כך אחוזי הצריכה שלו יורדים.
במהלך ניסוי על הרגלי צריכה של קונים ברשתות המזון גילו הסוקרים כי כאשר ניתן עודף וגיוון רב של מעדנים, ריבוי צבעים וצורות מחברות שונות, הצרכן עמד מול המקרר הענק אך התקשה לבחור והעדיף להמשיך הלאה. אך כאשר היו במקרר רק מספר מועט של סוגי מעדן, אחוזי הצריכה גדלו לאין ערוך.
את תוצאות סקר זה אנו מכירים כאחד הסימפטומים של תהליך בחירת בן/בת זוג, סימפטום הנקרא "עודף הבחירה".
כמעט לכל בחור דתי־לאומי בגילאי 20-25 יש פי חמש הצעות שידוך מאשר לבחורה באותו גיל ועם נתונים אישיים דומים (ואין כאן המקום לדון בכך). הדבר יכול ליצור את סימפטום עודף הבחירה, התחושה שאם "נסגור עסקה" עם בחורה זו, הדבר סוגר בפנינו אפשרות "אולי" טובה יותר שתגיע בשבוע הבא.
היכרות דרך אתרי שידוכים באינטרנט (דבר המבורך בפני עצמו) מוסיפה גם כן לסימפטום עודף הבחירה. כאשר בחור או בחורה יושבים מול המחשב, וכל יום עולות כמה וכמה הצעות חדשות, הדבר יוצר תחושה של: למה להתקדם?? אם נמתין, מחר יהיו הצעות טובות יותר.
מאפיין מערבי נוסף שמשפיע על תהליך בחירת בן זוג, הוא ערך האינדיבידואל, ה"אני" במרכז. תנועה נפשית של מהחוצה פנימה, זכויות, מגיע לי, היא תנועה הפוכה מהאהבה שהיא נתינה, חובות, לראות את האחר.
הלך נפש תרבותי שכזה מקשה על היכולת לפתח קשר אמיתי ובר־קיימא. החשיבה 'מה אני מקבל בקשר?' 'מה ה'רווח' שלי בסיפור?' היא מחשבה תת־הכרתית המשמשת אבן נגף ביכולת לבנות אהבה אמיתית לאורך זמן.
לאור כך גוברת אחריות ההורים, המחנכים והיועצים השונים, להיות ערניים לתהליכים התת־קרקעיים המתרחשים בדור הצעיר ולתת מענה חינוכי־ערכי לתופעות השונות.
כלי ראשון לכך הוא המודעות. עצם העלאת הנושאים היא כבר חצי פתרון. "מודעות – שולחן העבודה של השינוי". שיח חברתי־חינוכי סביב סימפטומים אלו הוא כבר תחילת המהלך של מתן מענה לזוגות שבדרך.

אהבת את המאמר? שתפו

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך
אורי צוקר

חיים שלי!

לא לא לא! אל תזרקו אותו לפח! זה לא סתם סמרטוט! זה ילד! * בדרך כלל

למאמר המלא »

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן