מפצחים את קוד השמחה

ראשי

שאלה

מפצחים את קוד השמחה

שאלה: מפצחים את קוד השמחה

שִׂמְחָה

// הרב ליאור אנגלמן

אוּלַי מִתְחַבֵּאת בָּאַרְנָק

אוּלַי בְּחֶשְׁבּוֹן הַבַּנְק,

מַסְתִּירָה אֶת עַצְמָהּ בֵּין שִׁבְרֵי זִכְרוֹנוֹת,

בִּתְמוּנוֹת אַלְבּוֹם מְאֻבָּק.

בְּחֻפָּה מְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָאָה,

בְּיֶלֶד שֶׁטֶּרֶם נוֹלָד,

בְּלִמּוּד, בִּתְפִלָּה,

בִּנְטִיפוֹת הַצְלָחָה,

בִּוְרָדִים שֶׁאֶקְנֶה לְשַׁבָּת.

מְחַפֵּשׂ, מְחַפֵּשׁ,

מֵאָז גַּן הַיְלָדִים

פַּרְצוּף קוֹדֵר, מְקֻמָּט.

מוֹפִיעָה לִפְרָקִים,

מִקְסָם שַׁבְרִירִי,

הַלְעוֹלָם תִּתְקַדְּשִׁי לִי כִּמְעַט?

אוּלַי מִתְהַלֶּכֶת לְבַד, בְּסִמְטָה נְטוּלַת אַשְׁלָיוֹת,

מַמְתִּינָה בִּשְׁתִיקָה לִשְׁעַת מִלְחָמָה לְנַחֵם נָשִׁים מְחַכּוֹת.

בְּסֵפֶר עַתִּיק, בַּחֲלוֹם שֶׁנִּרְקָם,

בְּטַלִּית לִשְׁלִיחַ צִבּוּר,

בְּאָמָּן מְנַגֵּן בְּכִנּוֹר אוֹ עוּגָב,

בְּפָנִים נְקִיּוֹת מֵאִפּוּר.

מְחַפֵּשׂ, מְחַפֵּשׂ,

מֵאָז גַּן הַיְּלָדִים

פַּרְצוּף קוֹדֵר, מְקֻמָּט.

מוֹפִיעָה לִפְרָקִים,

מִקְסָם שַׁבְרִירִי,

הַלְעוֹלָם תִּתְקַדְּשִׁי לִי כִּמְעַט?

כְּבָר וִיתַּרְתִּי עָלַיִךְ

וּפַעַם אַחַת

בְּצֵלוֹפָן עָטַפְתִּי אוֹתָךְ.

עֲטִיפַת הַשְׁלָמָה וּפִתְקַת נְדִיבוּת,

נָתַתִּי אוֹתָךְ, כְּמוֹ שֶׁאַתְּ.

לְאָדָם אַחֵר, שֶׁאֵינֶנּוּ אֲנִי

וְאֵינֶנּוּ עָנִי בְּהֶכְרֵחַ,

שֶׁזָּקוּק לָךְ עַל פִּי מַבָּטוֹ הֶעָגוּם.

הִנַּחְתִּי אֶצְלוֹ, שֶׁיִּקַּח.

שָׁנִים שֶׁל חִפּוּשׂ,

מְשֻׁנָּה שֶׁכְּמוֹתֵךְ,

רַק אַחֲרֵי שֶׁנִּפְרַדְנוּ כָּךְ -

פְּסִיעוֹת נִשְׁמְעוּ,

גְּרִירַת מִזְוָדָה

וּדְפִיקוֹת מְרַמְּזוֹת

שֶׁזּוֹ אַתְּ.

זה לא הולך להיות קל

// הרב שניאור אשכנזי

משפט יפה אומר: "כולם רוצים להגיע לגן עדן, אבל אף אחד אינו מוכן למות בדרך לשם". ולענייננו: הרבה אנשים רוצים לחיות חיים שמחים, אבל אף אחד לא רוצה לצעוד בדרך המוליכה לשם.

הרמב"ם כותב כך (סוף הלכות לולב): "השמחה שישמח אדם בעשיית המצווה ובאהבת הא-ל שציווה בהן – עבודה גדולה היא". כלומר: מוטב לזרוק מהכיס את מספרי הטלפון של היועצים שמבטיחים למצוא אושר בשישה מפגשים, ותמורת זאת להתרגל להבנה שהשמחה היא עבודה, עבודה גדולה.

המילה "עבודה" בשפה היהודית פירושה, מאמץ של שינוי עצמי ושחרור מהרגלים. לכן מי שרוצה לחיות חיים שמחים, חייב לעצור הכל, לזרוק לאשפה כמה הרגלים שהפכו להיות טבע, ולאמץ במקומם גישות חיים חדשות. זה לא הולך להיות קל, אבל זה כמובן כדאי.

מה למשל?

התמקדו בטוב: רוב חוויות החיים הן כאלו שיכולות להתפרש גם במובן החיובי וגם במובן השלילי. בכל רגע עומדת בפנינו הבחירה איך לתאר את מה שקרה לנו, וחיים שמחים הם כאלו שמתרחשים בהם יותר חוויות חיוביות משליליות. בתור התחלה, קבלו על עצמכם להפוך חוויה אחת בשבוע. פעם בשבעה ימים, תעצרו את עצמכם לפני עוד סיפור כועס על מישהו שדפק אתכם, ותנסו לספר אותו בטון חיובי כמשהו שלמדתם על עצמכם.

הכירו טובה: בעלך חזר הביתה מקניות והמטבח התמלא בשקיות, רגע לפני שאת מוצאת את עצמך טוענת "שוב שכחת קטשופ?!, גם קניות עלי לעשות בעצמי?!...". תבלמי את עצמך ותמורת זאת תגידי: "אלף תודות על הקניות, הצלת אותי!". בכל פעם שהמילה "תודה" נשמעת בבית – עוד פרוז'קטור נדלק.

והכי חשוב: עשו דברים חשובים. מלשון הרמב"ם "שישמח אדם בעשיית המצוות ובאהבת הא-ל" נראה כי הדרך הבטוחה אל השמחה היא עשיית דברים שיש להם משמעות וחשיבות. במקום לחפש אושר, עלינו לחפש משהו שהוא יותר חשוב מאושר: משמעות. כלומר, לעשות מעשים שיש להם חשיבות ולהיות חלק ממשהו שהוא יותר גדול ממני עצמי. אם האושר קשור בלקיחה, המשמעות קשורה דווקא בנתינה, במעשים כאלו שיש בהם תרומה חיובית לעולם בכלל ולחייהם של אחרים בפרט.

אי אפשר למצוא בעולם הזה ייעוד יותר גדול מאשר לזכות להיות חלק מהגשמת המשימה של "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים". התבוננות בערך של כל מעשה מצווה ובפרט מתוך לימוד בספרי פנימיות התורה, שמרחיבים אודות השינוי שמתרחש בכל העולמות בכל פעם שמגשימים את רצון הבורא – ממלאת בתחושת אושר על חלקנו וגורלנו.

לב שמח, לב צומח

// הרב דניאל כהן רב הישוב בת עין

הפעם האחת בה כתוב שהקדוש ברוך הוא שמח, כמו גם הפעם הראשונה שכתוב שיהודי שמח, יהיו לנו המפתחות לפיצוח קוד השמחה.

"וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ". האדם הראשון שהתורה מספרת עליו שהיה שמח, הוא אהרן הכהן. זה קרה ברגע מכונן, כאשר משה התמנה למנהיג-מלך, אז שבר אהרן שיא גינס בהיותו האדם הראשון ששמח כאשר אחיו עלה לגדולה. המדרש (תנחומא שמות כד) סוקר רצף אחים קודמים שלא ידעו את סוד האהבה והשמחה: "'מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי' - באיזה אח? קין והבל..? ישמעאל ויצחק..? יעקב ועשיו..? יוסף ואחיו?! אלא כמשה ואהרן... שהיו אוהבין ומחבבין זה את זה, שבשעה שנטל משה את המלכות ואהרן את הכהונה לא שנאו זה את זה אלא היו שמחים זה בגדולת זה וזה בגדולת זה".

היכולת לאהוב, לפרגן ולשמוח מהלב איננה רק מעניקה לזולת, אלא גם ממלאת את לבו של האדם עצמו: "אמר רבי מלאי, בשכר 'וראך ושמח בלבו' זכה לחשן המשפט על לבו" (שבת קלט).

אהבה ושמחה באות יחד, ושתיהן נובעות מחוויית השפע ("יונק שדי אמי"). אהרן שמח בלבו כשראה את אחיו הקטן עולה לגדולה מפני שליבו היה מלא באהבת חיים. הוא נהיה לכהן שעיקר תפקידו הוא "לברך את עמו ישראל באהבה" כי הוא היה מסור לצמיחת האחר וראה את העולם כמקום לגדילה והתפתחות של כל נברא.

"כשהיה יודע (אהרן) באדם שעבר עבירה היה מתחבר עמו ומראה לו פנים צהובות" (אבות דרבי נתן), פנים מאירות ומעודדות כשמש המסורה לפוטנציאל שבכל גרעין. אהרן שחווה מלאות בליבו, שהכיר בעושר הפנימי שקיים בתוכו, הוא אדם שאין לו קנאה לאחר מפני שהוא יודע שלכל אחד ה' נותן מספיק שפע להצמיח את חייו. הוא פיצח את קוד השמחה.

שמחת הלב של אהרן הוא גילוי של שמחת ה' במעשה בראשית, אליה אהרן היה מחובר וממנה היה יונק.

בסיפור מעשה בראשית, האילנות מצטווים לעשות זרעים, כל עץ למינו, אבל הדשאים רק מצטווים לעשות זרעים סתם. "בשעה שאמר הקב"ה 'עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ' באילנות נשאו דשאים קל וחומר בעצמן: 'אם רצונו של הקב"ה בערבוביא, למה אמר למינהו באילנות? ועוד קל וחומר: ומה אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא אמר הקב"ה 'למינהו' אנו על אחת כמה וכמה!' מיד כל אחד ואחד יצא למינו. פתח שר העולם ואמר: 'יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו!''' (ילקוט שמעוני בראשית א). שמחת ה' זו היא השמחה היחידה המוזכרת בכל התנ"ך בקשר לה', והיא נובעת מכך שהנבראים רוצים לגדול כל אחד בזהותו המיוחדת לו. שמחת ה' היא מפני שהם שותפים עמו בדחף הפנימי לצמיחת החיים.

הדרך אל השמחה עוברת קודם כל בלב אוהב חיים. כאשר אנחנו שמחים בחיים וזורחים בפנים צהובות לעולם, מתוך ידיעת הייחוד שלנו והאמון בחיי כל אחד, נחיה באהבה ובשמחה בעולם בו הבורא שמח בצמיחת כל בריותיו.