בס"ד

יום שני, 15 אוגוסט, 2022
הכי עדכני
תפילה במנין – למה וכיצד?
כשערכים מתנגשים
// הרב משה שילת מחבר הספר שווה לכל נפש – תפילה
לשיחה עם פסיכולוג היית מזמין עוד תשעה עדים? בשביל מה אני צריך תשעה יהודים סביבי כשאני רוצה לדבר עם ה' על הדברים הכי אישיים? כולנו צריכים לתאם זמן ולהגיע לבית הכנסת, לעתים קרובות הדעת מוסחת בדיוק בגלל השותפים הנוספים, קצב התפילה הוא נושא שגורם לאנשים להאט או להריץ תפילות. ומה בין הגבאים, העלונים, המקומות השמורים, הכיבודים ושאר טקסי בית הכנסת לעבודה שבלב? רוב הברכות והתפילות מנוסחות בלשון רבים. נוסח "לשם ייחוד" שבתחילת התפילה מדבר "בשם כל ישראל" על חיבור הקדוש ברוך הוא והשכינה, לא על הקדוש ברוך הוא ועליי. האר"י הקדוש תיקן לקבל עלינו את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" כהכנה לתפילה, וגם רוב הבקשות בתפילת שמונה־עשרה אינן פרטיות אלא כלל־ישראליות: גאולה, קיבוץ גלויות, מערכת המשפט ועוד. ומשום מה, גם צדיקים גמורים מתוודים בלשון רבים על חטאים שלא עשו מעולם - מכיוון שכולנו בסירה אחת, כולנו נשמה אחת, פרטים חשובים מאוד בתור אברים של גוף גדול. אי אפשר בלי חוויית הפרט, ואי אפשר לנתק אותו מההקשר הגדול שלו. אכן לוקח זמן עד שלומדים להתרגש מכלל, אך התרגשות איננה המדד לאמת ומלבד זאת - כל מי שחווה תפילה אמיתית של חבורה יודע במה מדובר: בתפילות המוניות בכותל אפשר לחוש את זה, בגוש קטיף הרגשנו את זה, בישיבה שמתפללת לשלום אחד מבחוריה עוצמת הציבור היא חוויה שאי אפשר לפספס. מניין איננו טקס, ואם לפעמים הוא הופך לכזה - עבודה אישית ועבודה משותפת יכולות להפוך אותו לעמוק יותר. לא אנחנו קובעים איך תפילה צריכה להיראות, אלא ה' קובע. ומההלכה המחייבת תפילה במניין אנחנו יכולים ללמוד הרבה על עצמנו, על הזהות שלנו, ועל איך הקדוש ברוך הוא מסתכל עלינו. התפילה במניין חשובה עד שנפסק שלפעמים, כשמאחרים לתפילה, יש לדלג על חלקים מסוימים ממנה על־מנת "לתפוס" את המניין. פוסקים בודדים אוסרים את הדילוג, ובמיוחד מגונה הדבר לפי הקבלה ועל זה נאמר שזה עלול להפוך את צינורות השפע. לפי אותם פוסקים ולפי הסוד זהו בעצם מקרה שבו התפילה במניין "מתנגשת" עם עיקרה של התפילה שהוא עבודה שבלב! ולכן לשיטת החסידות עדיף שלא לדלג בהסתמך על הפוסקים האוסרים זאת. הרבי מלובביץ' כותב שאף לנוהגים לפי הדין הפשוט שצריך לדלג, אין ללמד את הצעירים את הדין הזה(!) על־מנת שלא יבואו לזלזל בתפילה ולסמוך על דילוגים. מקרה נוסף שבו החסידות מעודדת להתפלל ביחידות הוא כשהחזן ממהר ביותר. אז ההדרכה היא להתחיל עם המניין ולהמשיך בקצב הלב. כאשר הכוונה מתנגשת בוודאות עם התפילה בציבור, הכוונה קודמת, ומכיוון שהתחילו עם הציבור ואף עונים לקדיש, קדושה וברכו יש בזה מעין תפילה בציבור. הדבר מפורש גם בפוסקים (שערי תשובה נב,א): "מי שדרכו להתפלל במתון ובכוונה ואף שבא בתחילת התפילה אין יכול להתפלל בשוה, לא יועיל להתפלל עמהם יחד כיון שהוא מתנהל לאט ובמתון, ואם יתפלל בשוה עמהם יפסיד הכוונה, מותר לו להתפלל על הסדר... וכל לבבות דורש ה'". וגם אם החזן אינו ממהר במיוחד, מדי פעם נוהגים ההולכים בדרך החסידות להאריך בתפילה בשפיכת הנפש ובקצב אישי, ובפרט בשבת שכולה קודש לתפילה ולהתעלות הרוח. על כך אמרו החסידים שתפילה במניין היא גם עם ה"מניין שבנפש" - עשרת כוחות הנפש. תפילה בציבור היא גם במשמעות של לצבור את כל הדעות, הרגשות והמעשים ולקרב אותם אל ה'.
בתוך עמי אנוכי יושבת
// הרב יעקב רט רב קהילת ברקאי, יפה נוף, לוד
יושב האדמו"ר הקדוש עם חבורה של תלמידי חכמים, עוסקים בדברי הלכה ואף בסתרי תורה, והנה מגיע זמן תפילה. מה חסר להם, לאותם גדולי עולם כדי להתפלל? עוד יהודי אחד למנין. בלעדיו לא יוכלו לומר קדוש, קדוש, קדוש, ואף לא לענות אמן יהא שמיה רבה. רק אם וכאשר יגיע העשירי - ויכול שיהיה מפשוטי העם, אולי אפילו איש בער שאינו יודע קרוא וכתוב - רק אז יוכלו להתחיל. מדוע? מהו סוד התפילה בציבור? אלישע הנביא מתארח באופן קבוע אצל האישה השונמית, וזוכה להכנסת אורחים נפלאה. "ויהי היום" (מלכים ב, פרק ד), ובו שואל אותה אלישע: "היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא?". שואל הזוהר הקדוש: וכי מה יש לאישה פשוטה צורך שידברו עבורה אצל המלך? ובוודאי לא אצל שר הצבא! אלא, יש להסביר שהיום זהו יום הדין שבו נפקדים כל באי עולם. הנביא איננו מתכוון לשאול אותה האם היא צריכה משהו, שכן הרצון שלה לחבוק בן ידוע וברור. אבל שאלתו היא: האם את רוצה שאזכיר את זכויותייך לפני המלך? אזכיר לפניו את זכות הכנסת האורחים הנפלאה שלך, כדי שתיפקדי בזכותה בבן? ועל כך עונה לו האישה השונמית: "בתוך עמי אנוכי יושבת". אם אתה תזכיר אותי ואת זכויותיי הפרטיות, הרי שגם עוונותיי ייזכרו, וכי יצדק ילוד אישה?! אבל אם תזכיר אותי כחלק מכלל ישראל, כבורג קטן בדבר גדול ועצום – הרי שזו הדרך היחידה כדי לפרוץ את כל המחיצות ולבטל את כל המעכבים. הוא הדין בתפילת הציבור. אדם המתפלל ביחידות 'מפספס קדושה'. אבל לא רק במובן של אמירת הקדושה, אלא בעיקר במובן של פספוס קדושת הכלל. מנין הוא הגדר ההלכתי המבטא ציבור. ברגע שמתכנסים עשרה יהודים פשוטים, זרים ושונים זה מזה - הרי שהם מייצגים את כוח הציבור. וכבר כתב החיד"א שצבו"ר הוא ראשי תיבות של צדיקים בינונים ורשעים, שכן רק על ידי תערובת של סממני הקטורת יחד עם החלבנה, שריחה רע - יכולה הקטורת לעלות ולהתקבל. רבי אלמלך מליז'נסק תיקן לנו תפילה שלפני התפילה. ומה יהודי צריך להתפלל לפני התפילה? "שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם, ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך". וכי למה צריך להתפלל על זה לפני התפילה? אלא, שרבי אלימלך מכוון אותנו לקראת התפילה. רק אם נדאג לפני התפילה לשבור את המחיצות שבינינו - או אז תוכל תפילתנו להתקבל כתפילה של ציבור, שאין הקב"ה מואס בה.