המילה שעמום פירושה ׳תחושת ריקנות ותסכול הנובעת מחוסר מעש וחוסר עניין׳. גישה רווחת ביחס לשעמום נוטה להתמקד בחוסר מעש ועקב כך מתמקדת בחיפוש אחר תעסוקה. משחקים, צעצועים, ערכות יצירה, אטרקציות לרוב – כולם אמורים לספק מענה לשעמום. לעתים קרובות מתעוררת התחושה אצל הורים רבים שאין לדבר סוף, במיוחד בשלב זה של הקיץ. אך אם נתאפק לרגע בחיפוש אחר פתרון ונתמקד במקור השעמום, נרצה לשאול את עצמנו מניין נובעת תחושת הריקנות והתסכול? וכן במה ריק זה אמור להתמלא?
טמונים בילדים באופן טבעי סקרנות, דמיון, יכולות משחק, חשיבה ולמידה הנובעים מתהליך התהוות המגיח מתוכם ומעורר בילדים דחף לחקור את סביבתם. תהליך התהוות זה הוא המעורר בהם רצונות ותחומי עניין ומשרת את צמיחתם הרגשית והקוגניטיבית, את התפתחות אישיותם ומניע אותם לפעול ולהשפיע על עולמם. תהליך זה נחשף בהדרגה במידה וניתן מענה לצרכיהם הרגשיים ובמיוחד למנוחה רגשית ותחושת מרחב. מנוחה רגשית מסופקת על ידי מבוגר איכפתי המהווה בסיס בטוח באמצעות היקשרות יציבה ועמוקה. מרחב מסופק לילד באמצעות ההזמנה לעסוק בתחומים המעניינים אותו, הזמנה לשאול שאלות לפני שהוא מקבל תשובות, הזמנה לחשוב, לחקור ולפתח רצון. שעמום בעצם מעיד על חוסר במנוחה ו/או מרחב ומכאן נובעת תחושת הריקנות והתסכול שהילד קורא לה ״שעמום״.
החופשה הארוכה מאפשרת להאט את הקצב ולמלא אחר הצורך בקרבה רגשית על ידי פעילות משותפת בבית או בחוץ והתלונה ״משעמם לי״ מספקת לנו הזדמנות. אין צורך למלא ריק זה, אלא לסייע לילד לשהות בו. ניתן לגלות אמפטיה לתסכול הילד: ״קשה למצוא עיסוקים מעניינים!״ וחשוב לאפשר מרחב לגילוי רצונו על פי גילו. ניתן להתבונן עם ילד צעיר במגוון המשחקים וחומרים בבית ולשאול אותו מה ״מושך אותו״ ולעודד אותו לחשוב על זה לבד או אתכם. ניתן לשאול ילד גדול יותר מה ירצה להספיק עד סוף החופשה, מה היה רוצה ללמוד, מה מעניין אותו וכן הלאה. עלינו להתאפק מלספק פתרון ועל ידי ההשתהות המשותפת בתחושת הריקנות אנו מספקים מענה רגשי עמוק יותר, הזדמנות לילד למלא ריק זה בעצמו ובכך לעורר מחדש התהוות וצמיחה.