שלום חברים! ראיתי פעם מימרה מיוחדת של רבי חיים מאיר ה'אמרי-חיים' מויז'ניץ. הוא סיפר שר' שמלק'ה מניקלשבורג אמר שיש דבר אחד שיהיה חסר לו בעולם הבא. זה דבר שקיים רק בעולם הזה – חודש אלול. התשובה של חודש אלול, זאת איכות שזוכים לה רק כאן על הארץ ולא בעולם האמת. לימי המועדים הקדושים יש איכות שמיימית שאסור לפספס, וראוי שנייקר אותם מאוד.
אתם בוודאי מכירים את המעשה הראשון בסיפורי מעשיות של ר' נחמן מברסלב – מעשה מאבדת בת מלך. רבי נחמן אומר גם באופן כללי על סיפורי מעשיות, שיש בכוחם לעורר אדם משינה של שבעים שנה. המספר שבעים בא לתאר זמן של תקופת חיים, שאדם עלול לישון את כולה.
במעשה מאבדת בת מלך ישנו פתיח של רבי נחמן, שאמר משפט אחד לפני תחילת הסיפור. המילים של הפתיח אומרות כך: "עָנָה וְאָמַר: בַּדֶּרֶךְ סִפַּרְתִּי מַעֲשֶׂה, שֶׁכָּל מִי שֶׁהָיָה שׁוֹמְעָהּ, הָיָה לוֹ הִרְהוּר תְּשׁוּבָה". ולפני שנים רבות, כשלמדתי את המעשה הזה עם הרב בזנסון שליט"א, הוא הראה לי שאפשר לדייק מהמילים של רבי נחמן שיש עניין דווקא לשמוע את הסיפור. כמובן אפשר גם לקרוא סיפור, ויש ערך גדול לקריאה הזאת, אבל שמיעת הסיפור היא במדרגה יותר גבוהה.
בתקופה שבה שמעתי ממנו את הרעיון הזה, הייתי עסוק בפעילות של הבית היהודי בהודו. במסגרת הפעילות הזאת, נסעתי כמה ימים לאחר מכן לאיזה חוף בגואה שבהודו. בחוף הזה היה אתר של פעילות, שהתכנסו אליו ישראלים רבים. התאספנו שם לארוחה משותפת, כשהמשימה שלקחתי על עצמי הייתה, כמו בתקיעת שופר, קודם כל להשמיע את הסיפור בקול. חשבתי אז שזאת דרך לפדות ניצוצות שהיו שבויים באותו מקום. פשוט להקריא את הסיפור בקול, בלי לבאר ובלי להסביר כמעט כלום. המשימה הצליחה ברוך ה', והייתה שם הרגשה של אור מיוחד שנכנס ללבבות בזכות הסיפור של רבי נחמן. באמת בעקבות אותו אירוע חד פעמי התפתחה פעילות באותו מקום, שנמשכה לאורך כמה שנים.
שלושה ענקים ואי"ש אחד
במעשה מאבדת בת מלך מסופר על בת המלך שהלכה לאיבוד, ובעיקר על המשנה למלך שיצא למסע ארוך של חיפושים כדי להשיב את הבת האובדת אל בית אביה. במשך שנים הוא מחפש, מוצא ומאבד אותה שוב, עד שיום אחד היא משאירה לו מכתב שנכתב בדמעותיה על גבי מטפחת, שיחפש אותה במקום שנקרא "הַר שֶׁל זָהָב וּמִבְצָר שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת".
בעקבות המכתב, המשנה למלך מחדש את החיפושים, ולאחר שכבר עבר בכל העולם המיושב הוא יוצא למסע חיפושים במדבריות, שם הוא פוגש שלושה ענקים שנראים אנשים מרשימים מאוד, וכל אחד מהם בתורו מנסה למנוע אותו מהמשך החיפושים. הם אומרים לו כך: "רְאֵה שֶׁשְּׁטוּת סִפְּרוּ לְפָנֶיךָ! אִם תִּשְׁמַע, שׁוּב לַאֲחוֹרֶיךָ, כִּי בְּוַדַּאי לא תִּמְצָא, כִּי אֵינֶנּוּ בָּעוֹלָם!" המשנה למלך לא מוותר. מתוך בכי עמוק הוא אומר להם: "אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּוַדַּאי!" בסופו של דבר, הבכי שלו נושא פרי והוא מגיע למקום המבוקש, הר של זהב ומבצר של מרגליות.
בת המלך שאבדה היא משל לנשמה שירדה לעולם הזה, והמשנה למלך הוא האדם שמחפש את מקומה, בעומק פנימיותו. היהודי מקבל מסר מהנשמה, לחפש ולמצוא אותה אי שם. הרבה פעמים בן אדם יוצא למסע האישי שלו, ואנשים מסביב, אולי אפילו כאלה שהם גדולים ומרשימים, מייאשים אותו. אדם עמל לגלות את הדרך בעבודת ה' שתדבר אליו, או למצוא את הזיווג שלו כמו שנפשו מבקשת, ותמיד יימצא מי שיחליש את הרצון שלו. רבי נחמן מספר לנו, שלאדם כדאי לתת אמון בקריאה הפנימית של הנשמה.
בהקשר לזה, קיבלתי פעם מסרון קצר מחברי היקר הרב יהושע וידר שליט"א, שהמילה 'איש' היא ראשי תיבות של המילים 'אין שום יאוש'. המילה 'אישי', מוסיפה עוד עניין, כי היא ראשי תיבות של המילים של המשנה למלך: 'אני יודע שבוודאי ישנו' (אמנם בנוסח של הסיפור המילים כתובות בשינוי קל מראשי התיבות האלה, אבל העיקר הוא הווארט, גם אם יש שינוי של אות אחת או שתיים…) במקום שאין אנשים צריך להיות אי"ש, כלומר: גם אם כולם סביבך התייאשו, אתה תמשיך ותאמר שאין שום ייאוש! תזכור כל הזמן את הגעגוע והתקווה. תהיה מנהיג, ותאחז באיכות הפנימית הזאת שתמיד כדאי להמשיך להתגעגע ולבקש. בנוסף, תהיה 'אישי', ותפעל מתוך מודעות של: "אני יודע שבוודאי ישנו".
לאיזה שבט אתה שייך?
במקום אחר, רבי נחמן מדבר על כך שיש שלוש סיבות ראשיות לריחוק מה' יתברך. הראשונה היא, שלאנשים אין התעוררות. הסיבה השנייה היא, שהם לא יודעים מה הנתיב האישי שלהם בעבודת ה'. והסיבה השלישית היא, שגם אם הם יודעים מהו אותו נתיב, הנתיב שלהם סגור. במאמר מוסגר נוסיף, שרבי נחמן אומר שיש מ"ט נתיבים שונים לעבודת ה'. לא רק שיש מ"ט מדרגות לעלות, מדרגה אחרי מדרגה, אלא יש גם מ"ט אופציות לרוחב, של דרכים בעבודת ה'.
בכל אופן, כשפוגשים אנשים שמייאשים אותנו מהאופציה למצוא את הנתיב שלנו בעבודת ה', אסור לשמוע להם. חסידים אמרו על הפסוק: "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ", שהכוונה היא לאבא שמונע מהבן שלו לזהות לאיזה שבט הוא שייך, ולא מאפשר לו לצאת המסע הייחודי שלו. על שלושת הגורמים המייאשים הללו – חוסר התעוררות, אי ידיעת הנתיב האישי, והחסימה של הנתיב אחרי שיודעים מהו, אומר רבי נחמן שהם נמסים בפני אמירת תהילים.
חברים יקרים! אם תשאלו מה הם שיעורי הבית מכל מה שדיברנו, הרי שהעיקר הוא לתת אמון בקול הפנימי שהנשמה משמיעה. יש לה געגוע, ואסור לכבות אותו. צריך להתגבר על כל המבלבלים והמייאשים למיניהם, ולהמשיך לרצות ולהתגעגע. בסופו של דבר, יום אחד הנקודה הפנימית תתגלה. אסיים בברכת "אני יודע שבוודאי ישנו" ו"אין שום ייאוש". על דרך החידוד, אפשר גם לחבר את המילה 'אישי' למילים שפותחות את פרק התהילים של חודש אלול: "לְדָוִד, ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי". אז אמנם ב'ישעי' יש ע' במקום א', אבל אני מקווה שתהיו גמישים ותראו איך המילים האלה שייכות לעניין אחד, ו'אני יודע שישנו בוודאי' יביא לישועה גדולה. לחיים!
