אל תשנו את ימיכם

אל תשנו את ימיכם

שלום חברים! אנחנו נמצאים כעת בישורת האחרונה לפני ראש השנה. זה הזמן להכין את הלב, ולהתכוונן לקראת קבלת הברכה של השנה הבאה עלינו לטובה. אתם יודעים שלרבי נחמן יש כמה עצות ממוקדות, איך להכין את עצמנו לראש השנה. בשיחות הר"ן הוא אומר כך: "בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה צְרִיכִין לִהְיוֹת חָכָם שֶׁיַּחֲשֹׁב רַק מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, שֶׁיֵּיטִיב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמָּנוּ". מסתבר, שאדם חכם הוא אחד שיודע לחשוב מחשבות טובות, על כמה ה' יתברך יכול להטיב אתנו.

בשלב ראשון, אפשר לחשוב על כל שלל ביטויי הטובה שאנחנו מכירים מברכת המזון: "הוּא הֵטִיב לָנוּ, הוּא מֵטִיב לָנוּ, הוּא יֵיטִיב לָנוּ". לאחר מכן, לחשוב על כל הטובות שהיו בשנה האחרונה, על אלו שבהווה, וגם על כל הטובות שאליהם אנחנו מצפים בעתיד. כדאי מאוד לקבל את העצה הזאת עוד לפני ראש השנה, וכבר לנסות להתחיל לתרגל אותה כבר מעכשיו.

משולש השינה

לרבי נחמן יש עוד עצה לראש השנה, שקשורה לעניין השינה. בליקוטי מוהר"ן יש לרבי נחמן ביטוי שכזה: "כִּי יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁיְּשֵׁנִים אֶת יְמֵיהֶם". לצער הלב, לא מדובר בשנת לילה בריאה, אלא בשינה שתופסת גם את זמן הערנות – הימים. אמנם הביטוי הזה נאמר בהקשר אחר, אבל הוא מתאים לדברי הירושלמי, שאדם שישן בראש השנה, גם מזלו יישן. זאת הסיבה לכך שנהגו ישראל לא לישון במהלך היום של ראש השנה, ולפחות במחצית היום הראשונה.

נראה לי, שאפשר גם לדרוש את הדברים הללו בהקשר של עבודה רוחנית. בראש השנה, צריך להימנע משינה רוחנית. רבי נחמן מסביר באותה תורה, שיש שלוש דרכים לאנשים לישון את ימיהם. אפשרות אחת היא, שאדם נמצא כל הזמן במוחין דקטנות. עבודת ה' שלו היא בלי דעת, וממילא בלי חיות. יש אפשרות אחרת לישון, והיא על ידי השקיעה בתאוות ובמעשים רעים. האפשרות השלישית, שקשורה בעצם לשנייה, היא נפילה לשינה בעקבות האכילה.

כל שלוש הדרכים הללו יכולות לבוא לידי תיקון בראש השנה. המהות של חיים במוחין דקטנות, פירושה להיות כל הזמן בתדר של תודעה מצומצמת, בלי שום יכולת ללמוד ולהתבונן באופן מעמיק. אדם כזה לא מסוגל להעמיק בחלקים של התפילה, וגם לא להתפעל ממאמר חסידות פנימי. התיקון של המצב הזה נעשה על ידי תודעה הפוכה – מוחין דגדלות. יהודי שרוצה להתעורר, יכול לקחת בראש השנה כמה רגעים שבהם הוא משקיע זמן התבוננות – בתפילה או בלימוד, ומתפעל מהעומקים שיש בהם. הוא מאמץ תודעה רחבה, וקונה יכולת להתבונן באופן שכלי מעמיק, כך שנוסף אצלו טוב חדש על גבי הטוב המוכר.

את השינה שבאה בעקבות תאוות ומעשים רעים, אפשר להפך על ידי מידת ההסתפקות במועט. לשמוח במה שיש לי וכך להרפות ממרוץ התאוות, ויותר מכך – במקום מעשים רעים לעשות מעשים טובים. לא להסתפק רק בהסתפקות, למרות שהיא מידה נפלאה, אלא לחפש הזדמנויות בראש השנה איך לתת לזולת. עיקר המעשים הטובים, היא הנתינה לאחר.

את הנפילה לשינה שבאה על ידי אכילה, ניתן למנוע על ידי אכילה במידה. כל אחד צריך לשער באמת מה הכמות של האכילה שממנה הוא שבע, ומה שייך לתחום שכבר מפיל אותו לשינה ובא על חשבון התוכניות שלו – להשלים את הדף היומי, לומר תהילים או כל דבר טוב אחר.

חסד ומשמעת

בעניין המעשים הטובים שמעוררים אותנו לחיים, נזכרתי בסיפור שקראתי לא מזמן על הרבנית בת שבע קנייבסקי ע"ה. אתם יודעים, ר' חיים קנייבסקי זצ"ל אמר, שהסיבה האמתית לכך שאנשים באים אליו, היא הרצון לבוא להתברך אצל אשתו הרבנית. רק שהיות והיא לא יכולה לקבל את כולם, אז מי שלא מצליח להתקבל אצלה, בא אליו. ברור שהוא, בענוותנותו, התכוון לכך לגמרי ברצינות. בכל אופן, הרבנית הייתה דמות מופת של מעשים טובים.

הסיפור שקראתי מספר על אחת השכנות שחלתה, ולא יכלה לתפקד בבית. אחת הבנות של הרבנית קנייבסקי התנדבה לעזור במשך שנה שלימה (!), ולעשות ממש הכל עבורה. היא ארגנה את הילדים לבתי הספר, הכינה ארוחות, ועוד. הרבנית סיפרה, שיום אחד המתין לה לאחר התפילה (כידוע, הרבנית הקפידה על שלוש תפילות ביום במניין) מנהל הסמינר של הבת שלה – הרב וולף, שהיה מהמתפללים הקבועים בבית הכנסת לדרמן. הוא פנה אליה ואמר: "הרבנית, אמנם בתך מצטיינת בלימודים, אבל בזמן האחרון היא מאחרת הרבה בגלל החסדים עם השכנים. צריך קודם כל לחנך לסדר ומשמעת, ורק אחר כך לעשות מעשים טובים!" הרבנית חייכה וענתה בנחת: "הרב וולף! אצלנו, חסד לפני הכל!"

עד כאן הסיפור, ואתם ודאי שואלים מה כל כך תפס אותי בסיפור הקצר הזה. אז חוץ מהמסר של חסד לפני הכל, נהניתי לראות איך כל אחד מביא אתו את הרקע ממנו הוא הגיע. הרב וולף הגיע מהעיר קלן בגרמניה. סבתא שלי ע"ה הכירה אותו באופן אישי, וסיפרה לי ששניהם היו שותפים בייסוד תנועת 'עזרא' בעיר קלן. כידוע, אצל יהודי גרמניה, הבסיס לעבודת ה' היה סדר ומשמעת. אינני מציין את העובדה הזאת בציניות, יש כאן אמירה רצינית. אם יש סדר ומשמעת בחיים, אפשר לעמוד בכל האתגרים בצורה טובה ואדם יכול לבנות בניין משמעותי של קדושה. לעומת הרב וולף, השורשים של הרבנית קנייבסקי נטועים בירושלים העתיקה – הרי היא הייתה נכדה של הסבא הגדול – ר' אריה לוין זצ"ל, שכידוע, אצלו החסד היה לפני הכל. בתור ילדה, היא הייתה הרבה עם ר' אריה וזכתה ללמוד ממנו ולהיות שותפה במעשי החסד שלו. רבים וטובים אמרו שהיא קיבלה ממנו את כוח החסד.

נראה לי שאפשר לעשות שלום, ולראות ששני הכיוונים נכונים ומשלימים אחד את השני. היות ואין בכוחנו להכריע מי צודק, הרי שעלינו לקבל על עצמנו לעשות חסד מתוך סדר ומשמעת. לא באתי לתת מוסר, אלא לעורר אותנו שלא לישון בראש השנה. שנזכה לא לישון את ימינו – לא בראש השנה, ולא בכל השנה הבאה עלינו לטובה! לחיים!

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן