שלום חברים יקרים. יום הכיפורים הגיע, "אחת בשנה", וזה הזמן לדבר על האמירה של רבה שאמר "כל המעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו, שנאמר 'נושא עוון ועובר על פשע'. למי [הקב"ה] 'נושא עוון'? למי ש'עובר על פשע'".
באמת, המעביר על מידותיו הוא גיבור כל כך מיוחד. זו הזדמנות עבורנו להתבונן ולעיין במפרשים בפשר המשמעות של "המעביר על מידותיו", כי ישנן בנושא הזה מדרגות על גבי מדרגות. החל מהמדרגה הבסיסית – לוותר על הקפדנות כשמשהו לא הולך לפי התוכניות שלנו, ועד למחול ולסלוח למי שפגע בנו.
האורח הפלאי
אני רוצה לספר לכם על תלמידו הגדול של הבעל שם טוב, רבי יעקב יוסף מפולנאה. מסופר שלפני שהתקרב לבעל שם טוב, הוא היה נוהג בקפדנות. הייתה לו ישיבה עם תלמידים רבים, ובאחת ההזדמנויות הזמין אותו אחד התלמידים להיות סנדק בברית מילה שערך לבנו. בעל התולדות, שכאמור היה קפדן ודייקן, אמר לו שהברית צריכה להתבצע בשעה מסוימת, והוא מקציב לעניין רק עשרים דקות, כשהכל צריך להיות מוכן – מניין ומוהל, בלי עיכובים מיותרים.
ביום המיועד הגיע בעל התולדות בשעה המדויקת אל המקום, ובאמת הכל היה מוכן. רק דבר אחד היה חסר – עשירי למניין… בעל התולדות הרצין והקפיד על בעל השמחה: "הרי אמרתי לך שהכל צריך להיות מוכן!", ואחרי זמן מה החליטו הנוכחים שאם הם תשעה אנשים, כל אחד יצא לרחוב אחר לחפש עשירי למניין, שהרי חייבים לקיים את הברית במועדה.
כך היה, וגם בעל התולדות יצא לשוטט באחד הרחובות לחפש עשירי. עוברים כמה רגעים, והנה צועד מולו יהודי בעל הדרת פנים. ניגש אליו בעל התולדות ושאל: "אולי כבודו רוצה להשתתף בברית מילה? אנחנו תשעה אנשים וחסר אחד, האם כבודו יסכים להשלים מניין?" ענה לו אותו יהודי, ביידיש: "זאל זיין אזוי" – שיהיה כך.
הם חזרו למקום הברית, ובעל התולדות שהבחין שהיהודי נראה איש מעלה שאל אותו האם אפשר לכבד אותו באיזה כיבוד, ושוב ענה אותו יהודי כמקודם: "שיהיה כך". לאחר מכן, כשהברית נערכה כדת וכדין, פנה בעל התולדות ליהודי ושאל אם יואיל לכבד אותם ולהצטרף לסעודה, ושוב ענה היהודי: "שיהיה כך".
בעל התולדות כבר הבין שיש דברים בגו. הרי אותו יהודי לא אומר שום דבר חוץ מ"שיהיה כך"… שאל אותו, אפוא, בעל התולדות: "האם כבודו מסכים שאחרי הסעודה נשב ונדבר?" כצפוי, ענה היהודי: "שיהיה כך", אלא שמיד לאחר הסעודה פרח לו איש האמת…
לבעל התולדות כאבה מאוד העובדה שהיהודי הנכבד נעלם מפניו, עד שגילו לו מן השמיים שהיה זה אליהו הנביא שנשלח אליו כדי ללמד אותו שדרך הקפדנות אינה ראויה, ואילו יהודי צריך להתרגל להסכים לכל המתרחש עמו בהשגחה פרטית ולומר תמיד "שיהיה כך". אפשר גם להביא ראיה לכך מדוד המלך שאומר בתהילים "אשרי העם שככה לו". מה עושה את העם הזה מאושר? כי הוא יודע לענות לעצמו על השאלה 'למה?' – ככה. והיה גם מי שאמר ש'ככה' הוא ראשי תיבות "כתר כל הכתרים"…
תובנה בראשיתית
בסיפור היפה הזה נתקלתי בימים האחרונים בספר 'שיחות קודש' של הרבי מספינקא, שמלא דיבורי התחזקות מכריכה לכריכה. דרך אגב, הרבי מספינקא היה תלמיד מובהק של רבי אשר פריינד זצוק"ל, שכאן המקום להזכיר שהיארצייט שלו חל במוצאי יום הכיפורים.
הרבי מספינקא אומר שהוא שמע את הסיפור על בעל התולדות בשם רבי אהרן יוסף לוריא, שהיה מחסידי סלונים הנודעים. והוא מוסיף שכשר' אהרן יוסף עצמו שמע את הסיפור הזה לראשונה, הוא לא היה מסוגל להירגע. הוא הרגיש שהסיפור כל כך מדבר אליו, עד שחסידים שאלו אותו והתעניינו מדוע הוא שרוי בהתפעלות רבה שכזו, ולמה הדברים כל כך נגעו בו. דרך אגב, חברים יקרים, זו יכולה להיות הזמנה נאה לעבודה עצמית: כשיש סיפור שנוגע בנו או מותיר עלינו חותם, כדאי לברר מה בדיוק נגע בנו שם, כי כך אנחנו יכולים עוד יותר להעצים את הסיפור ואת ההשלכות שלנו לחיינו.
בכל אופן, כשר' אהרן יוסף שמע את הסיפור, זה היה בשבת פרשת בראשית, והוא אמר שעכשיו הוא מבין מה שכתוב בפרשה, לאחר כל דבר שהקדוש ברוך הוא ברא, "ויהי כן" – בדומה לביטוי שחזר על עצמו בסיפור: "שיהיה כך"; חוץ מבריאת האדם – שם לא נאמר "ויהי כן". ולמה? כי זה בדיוק תפקידו ועבודתו של האדם – לעבוד ולהכיר ביחס לכל אירוע בחייו ש"ויהי כן", שיהיה כך, בלי קפדנות ובאמונה תמימה.
תקוע? שחרר!
כיוון שהזכרתי את ר' אשר פריינד, נוסיף נקודה שאמר הרבי מספינקא בשמו: יהודי אחד הגיע לבית המדרש המקומי בערב יום הכיפורים, וכשהתחילו לומר את הנוסח שלפני "כל נדרי" – "על דעת המקום ועל דעת הקהל, בישיבה של מטה ובישיבה של מעלה, אנו מתירים להתפלל עם העבריינים", אמר אותו יהודי לעצמו: יש כאן בעיה, הרי בבית המדרש הזה אין עבריינים, ואם כן איך יוצאים ידי חובת התפילה ביום הכיפורים?… ר' אשר סיפר את זה בהקשר לתובנה לפיה אין לנו לחפש נקודות חסרות אצל אחרים, אלא עלינו לנצל כל הזדמנות להסתכל פנימה לתוכנו ולבדוק היכן יש בנו דברים הדורשים תיקון.
אולי אפשר להוסיף ולבאר, כמו שאומרים ש"עבריינים" זה במובן של אנשים כאלה התקועים בעבר. הם אינם מוכנים לשחרר אותו ולהתפנות למתנה נפלאה שנותן להם הקב"ה בזמן ההווה, והרי בכניסת יום הכיפורים אנחנו מברכים "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". לעומת זאת, העבריינים הם אלו שכל כך עסוקים בעברם ולא פנויים להודות ולברך על הזכות שהגיעו לזמן שיכול לחדש אותם לחלוטין.
חברים יקרים, יהי רצון שבכל פעם שנזהה את הקפדנות בתוכנו, נדע שגם היא חלק מהעבודה להעביר על מידותינו ולהמליך את הקב"ה על מציאות חיינו, וזה המתכון הנפלא שבכוחו להעביר את כל פשעינו. כך גם כשאנחנו אומרים את הנוסח ש"אנו מתירים להתפלל עם העבריינים", ראוי שנסכים לשחרר את העבר ולומר בלב שלם: ריבונו של עולם, הנני לקבל את מתנת השנה המתחדשת כפי שאתה רוצה להעניק לי אותה, ואני מוכן לקבל אותה ולשחרר את כל אותו עבר שמעיב ומעיק בזכרוני מלקבל את מתנתך. לחיים לחיים, גמר חתימה טובה
