שלום חברים! יום י"ט כסלו הבא עלינו לטובה הוא יום מיוחד ושמח עד מאד. הוא יום שבו יש לנו הזדמנות להתחיל התחלות חדשות. לומדי התניא מתחילים את הלימוד השנתי בספר הקדוש הזה עוד פעם מההתחלה, ומתחילים בחלק הנעים של קריאת עמוד השער של התניא. כמה יפה הרעיון של נתינת כבוד ויקר ותשומת לב ללימוד של עמוד השער, כשבדרך כלל מדלגים על עמודים כאלה בלי תשומת לב כלשהי.
בעמוד השער של התניא נאמר על הספר כך: "מלוקט מפי ספרים ומפי סופרים קדושי עליון נשמתם עדן, מיוסד על פסוק כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". במילים הללו אדמו"ר הזקן מתמצת את העניין של ספר התניא, שבא "לבאר היטב איך הוא קרוב מאד, בדרך ארוכה וקצרה בעזרת ה' יתברך".
חברים, גם מי מכם שמהסס לקחת על עצמו התחייבות מכאן ואילך ללמוד את הלימוד היומי של התניא, אז שלפחות בי"ט כסלו יקרא את עמוד השער עם ההקדמה של אדמו"ר הזקן. וכאן המקום גם להודות לאכסנייה שדרכה אנחנו מתוועדים, העלון 'קרוב אליך', שהשם שלו מגיע גם הוא מאותן מילים של פתיחת התניא: "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו". לחיים!
לכוון הרבה
עם השמחה של י"ט כסלו, מצטרפת השנה תחושה לא קלה של ימים מאתגרים מאוד, שבהם כבוד ישראל מושפל בעולם. במאורעות הכל כך קשים שעברנו, יש ממד קשה של חילול ה'. חז"ל מספרים לנו, שאחרי חורבן בית ראשון תיקנו אנשי כנסת הגדולה לומר את תפילת הקדיש: "יתגדל ויתקדש שמיה רבא" בה אנחנו מייחלים ומתפללים לכך שכבוד שמים שנחסר בעולם יחזור לגדול ולהתרבות.
אתם יודעים, לקבל ביקורת זה דבר לא דבר נעים בכל גיל, ולקבל ביקורת מאבא – לא משנה מתי – זה נעים עוד פחות. אך האמת היא, שביקורת נועדה לתת לנו אפשרות לעבוד איתה בצורה נכונה ומקדמת, ולא כהתנגדות סתמית. בכל אופן, אשתף אתכם באתגר שהיה לי בנקודה הזאת.
לא מזמן הייתי בשמחה משפחתית בבני ברק, ובשבת קודש התפללתי יחד עם אבי מורי באותו מניין. בזמן הקדיש עיינתי באיזשהו ספר, כמו שאני נוהג לעשות מדי פעם… במאמר מוסגר נאמר שבאמת זה הרבה יותר טוב מאשר לפטפט בזמנים האלה של קדיש או קריאת התורה, כי זהו לפחות עיסוק שבשתיקה, אבל גם בזה יש מקום לשיפור. בכל אופן, בסוף התפילה, אבא ניגש אלי ושאל אותי: "אתה לא מכיר את המשנה ברורה? הוא אומר שכשהחזן אומר קדיש, אסור אפילו להרהר בדברי תורה, מפני שצריך לכוון הרבה בקדיש!"
באופן טבעי, בהתחלה לא הייתי פנוי לשמוע את הביקורת, ועלה בי הקול המתנגד. אבל אז הזכרתי לעצמי שזאת עוד הזדמנות לראות את ההשגחה פרטית של הקב"ה עלינו, ובסגנון הבעש"ט, ללמוד מכאן איך להתפתח ולהשתנות.
בעקבות המחשבות הללו התחלתי לעיין במקורות של הקדיש, והגעתי בסייעתא דשמיא לדיבור של אדמו"ר הזקן שמופיע בלוח 'היום יום' החב"די הנפלא, לתאריך י"ז אדר א', שם מופיע כך: "הרבה שנים קודם פטרבורג (הכוונה היא, לפני המאסר שממנו השתחרר אדמו"ר הזקן בי"ט כסלו), יצא פעם האדמו"ר הזקן לקהל ואמר: בגן עדן חשים את היוקר של העולם הזה. לא מיבעי מלאכי השרת, אלא אפילו נאצלים הראשונים היו נותנים הכל עבור 'אמן יהא שמיה רבא' של יהודי כשהוא אומר בכל כוחו, וכפירושו: בכל כוונתו. זה היה כל המאמר, אבל הוא פעל כזאת התפעלות והתלהטות אצל השומעים, שכל השנה אמרו 'אמן יהא שמיה רבא' בהתלהבות".
אחרי שראיתי גם את דברי האדמו"ר הזקן נכנסתי עוד יותר לעניין, למרות שלפעמים יש לי הפרעות קשב בתפילה ובמיוחד בזמנים של אמירת הקדיש. הרעיון הוא ממש להניח הכל, ולהתרכז במילים הכל כך חשובות הללו. במיוחד עכשיו, בזמנים שכבוד ישראל כל כך הושפל, זה הזמן להתפלל ולבקש על עילוי כבוד שמים.
אלפי לבבות ישראל
בקשר לזה, קראתי מאמר של יהודי שסיפר על פגישה שלו עם הגאון המופלא רבי אברהם גנחובסקי זצ"ל. הוא כותב ששאל את הרב גנחובסקי מה כוונת חז"ל במימרה ש"כל האומר אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו, קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה" – וכי יש רבע כוונה או חצי כוונה? מה הכוונה בלשון הזאת "בכל"?
התשובה הייתה במילה אחת: "אחיעזר". הכוונה שלו הייתה לספרו המפורסם של רבי חיים עוזר גרודז'נסקי זי"ע, רבה של וילנה לפני השואה. אותו מספר הסביר, שהעידו על רבי חיים עוזר שהיה יכול לעשות כמה דברים בבת אחת, ואף על פי כן בזמן הקדיש הקפיד להיות שם בכל כוחו. זהו זמן שבו לא עושים ולא חושבים על שום דבר אחר, חוץ מאמירת "אמן יהא שמיה רבא". לא לחשוב בלימוד ולא לקפל תפילין, אלא פשוט להיות בכל רמ"ח האברים עסוק בדבר האחד והמיוחד, של אמירת "אמן יהא שמיה רבא".
יש כאן המלצה לכולנו: לקחת את המדיטציה היהודית הזו, וללמוד להניח לכל הדברים שמסביב כדי להיות בריכוז, בנוכחות מלאה ובשתיקה במשך הזמן הלא ארוך הזה – כאורך אמירת הקדיש. לפעמים דווקא באי בתי הכנסת בקביעות מתקשים בזה יותר, אז הנה אדמו"ר הזקן פותח לנו שער גם בעניין הזה.
אדמו"ר הזקן אומר על היום של י"ט כסלו: "זה היום יוקבע למועד תמידי לישראל, אשר בו יתגדל ויתקדש שמיה רבא, ויתעוררו אלפי לבבות ישראל בתשובה ועבודה שבלב, כי [סיפור] המעשה חקוקה בלב ישראל דלעילא, וכתובה בלב ישראל דלתתא". כמו בעניין של מעלת הקדיש, אדמו"ר הזקן מלמד על י"ט כסלו שחלק ממהותו של היום הזה כחג הגאולה שייך לאמירת "יתגדל ויתקדש שמיה רבא".
לחיים חברים יקרים! תזכו להתחלות חדשות ונפלאות, ולשנה טובה תיכתבו ותיחתמו בלימוד החסידות ובדרכי החסידות. לחיים!
