הזמנה ללב חדש

הזמנה ללב חדש

שלום חברים! ב'פרשת החודש' שאנו קוראים השבת, אנחנו קוראים על המצווה הקולקטיבית הראשונה של עם ישראל – מצוות קידוש החודש.

ביחס לעניין של החודש, יש אבחנה יפה שעושים בחסידות, בין כתובה שמשמחת את כולם ומסמלת חתונה, לבין גט שמסמל את ההפך. בכתובה מופיע, לדוגמה, "בחמישי בשבת, י"ב לחודש סיוון" ואילו בגט לא כתוב "לחודש" אלא "לירח סיוון". בחסידות מוסבר שחודש מסמל התחדשות, והימים נמנים לפי המרחק ממולד הלבנה שהוא רגע ההתחדשות. לעומת זאת ירח מדגיש את הירח בעצמו, ולא את החידוש.

מ'פול-מון' אפשר רק לרדת

ראש חודש, הוא היום בו הלבנה נולדת מחדש. אחרי ימים שבהם היא הייתה בהסתרה כמעט גמורה, והיה אפשר לחשוב שכבר לא יהיה אור שיאיר בחשיכה, מגיע ראש חודש שהוא יום שמח. גם אם רואים רק מעט מהירח החדש, אנחנו כבר שמחים כי מרגישים שיש כאן התחדשות שעוד תלך ותגבר. האמת היא, שבכל התחדשות יש רפואה מסוימת למחשבות ייאוש. אם כשהלבנה פחתה עלתה לנו מחשבה שהיא לעולם לא תשוב ותאיר, פתאום בנקודת השפל הכי גדולה, נעשה היפוך גמור והופיעה ההתחדשות.

לעומת ההתחדשות של 'חודש', כשאנחנו מדברים על 'ירח' אז הדגש הוא על כוחות הטבע. מתי הירח הוא הכי מרשים ובולט? בזמן שהירח מלא. ב'פול-מון'. אם בן אדם כל כך אחוז בפוזה של הירח המלא, צפויה לו אכזבה גדולה. הירח המלא הוא מאוד זמני, ולמחרת הוא פוחת והולך.

הרעיון החשוב שלומדים מהמילים הנרדפות חודש-ירח, שמדגיש כמה בעם ישראל אין לטבוע בטבע ועד כמה ההתחדשות היא עבודה מהותית. אומר לנו הקב"ה: "החודש הזה לכם", ההתחדשות זאת העבודה שלכם! לא מדובר רק על תצפיות בטבע, לראות איך פעם ב28 יום או 29 או 30, הלבנה בשמים מתחדשת, אלא יש כאן לכל אחד מאתנו, נקודה מהותית, קריטית אפילו, של כל עבודת ה'. ללמוד את ההתחדשות.

לב חרש ולב שומע

אתם יודעים, שחסידים החשיבו מאוד את עניין ההתחדשות. השם-משמואל, הרבי הקדוש מסוכטשוב, אומר שפרשת החודש שקולה כבריאת אדם הראשון. ההתחדשות היא ממש "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" ובלעדיה אין לנו חיוניות. נשמת החיים שלנו טמונה בציווי להתחדש.  

לצער הלב, לפעמים בן אדם יכול לשכוח את ההתחדשות. על רבי אלעזר בן ערך, שהיה דמות מופלאה שהופיעה בדור של התנאים, והוא זה שלימד אותנו על מעלת ה'לב טוב', מסופר איך שהוא הפסיד את ההתחדשות. במדרש מסופר שבמשך כמה שנים, הוא התרחק מחברת ידידיו החכמים, וחי לו לבד בעיר שלא הייתה מקום תורה. כעבור זמן, באו פעם החכמים לדבר אתו דברי תורה, וכשהוא רצה לקרוא את המילים: "החודש הזה לכם", יצא לו במקום זה: "החרש היה לבם".

אז סתם ככה זאת נשמעת טעות גסה, אבל נראה לי שיש כאן מסר מדויק. הרעיון הוא, שאם אדם מעוות את "החודש הזה", את ההתחדשות, אז זה הופך ל'החרש היה לבם', והלב שלו פשוט לא שומע.

התחדשות היא דבר שצריך ללמוד אותו ולהעמיק בו. להבין מה המשמעות שלה, ולפתח בעזרתה לב-שומע. אם יש לנו לב שומע, אז כל דבר שנפגוש, הוא חדש לגמרי. כל מפגש בחיינו, גם עם אנשים שאני פוגש אותם יום יום או דברים שנראים טריוויאלים, אם נפתח, נראה שיש בהם התחדשות גמורה. אם חלילה שוקעים בשכחה, אז אנחנו מתרחקים מההתחדשות, ועלולים לקבל לב חרש.

כשהקב"ה שאל את שלמה המלך מה הוא מבקש, הוא ביקש את הדבר הכי גבוה שהוא רוצה: "וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ". ממילא מבון שההפך, הדבר הכי לא טוב, זה המצב של לב חרש, או לב 'כבד שמיעה'. לחיים חברים! תזכו להתכוונן בפרשת החודש, לזכור שהקריאה הזאת באה להפיח בנו חיים חדשים! נאחל לכולנו, שיהיה לנו לב שומע, בפרשת החודש וגם כל השנה כולה. לחיים!  

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן