שלום חברים, רציתי להתוועד איתכם הפעם על אחד המשלים הקצרים של רבי נחמן ושמו "העני והיהלום", ובחלק מהספרים הוא מופיע תחת הכותרת "מעשה באבן טוב".
הסיפור הוא על אותו עני שהתפרנס מחפירת טיט וחמר. יום אחד הוא הולך בדרך ומוצא אבן טובה ומתלהב כולו, הוא מבין שזהו יהלום השווה הון רב. העני רץ עם האבן למומחה לאבנים טובות וזה אומר לו: "שמע, האמת היא שאינני יודע לאמוד כראוי את מחירה של האבן, את זאת תדע רק אצל המומחים בעיר לונדון הרחוקה".
כמובן, העני מוסר את קו חלוקת החמר שלו לאחרים, מוכר את רכושו ויוצא למסע לעבר עיר הנמל. הכסף הספיק רק לנסיעה אל הנמל, אבל בהגיעו לשם הוא ניגש אל רב החובל ומראה לו את היהלום. רב החובל מבין שזהו אדם בעל אמצעים, ולכל הפחות יש לו את היהלום כבטחונות, ונותן לו חדר במחלקה ראשונה ובו חלון המשקיף לים.
על סף אבדן הדעת
אותו עני נוסע בספינה ומשתעשע עם היהלום שלו, במיוחד בעת הארוחה. רבי נחמן מזכיר שם שהיהלום גורם לשמחה והשמחה מועילה לעיכול המזון.
יום אחד העני משתעשע עם היהלום ונרדם תוך כדי הארוחה הטובה – מחלקה ראשונה או לא… – כשהיהלום נותר על השולחן. אל החדר מגיע מלצר שאינו מודע ליהלום כמובן, ומנער דרך החלון את המפה עם הפירורים וכל מה שעליה היישר אל גלי הים…
כשהעני גיבור סיפורנו מתעורר ומבין מה קרה, הוא לא ידע את נפשו מרוב צער. כל תקוותיו, כל עולמו וכל חלומותיו היו סביב היהלום הזה. למרות שעד עכשיו סיפרתי את הסיפור בשפתי החופשית, כדאי להזכיר כאן את הביטוי שמופיע במקורו: "וכשהקיץ מהשינה והבין כל זה, היה לו לצער גדול כמעט שיצא מהדעת".
בתוך השבר הגדול שהעני חווה, רבי נחמן מכניס בתוך התסריט פרט נוסף: פתאום עלה בליבו של העני פחד גדול – מה יהיה כשרב החובל יגלה שאין לו במה לשלם על הנסיעה. בימים עברו, רב החובל היה כמו מנהיג ממלכה. ספינה בלב ים היא כמו טריטוריה בפני עצמה, והוא גם יכול להרוג או להשליך למים את מי שלדעתו ראוי לעונש כזה. ואז, בדיוק בנקודה הזו של שיא הלחץ והחרדה לחייו, העני מחליט שהוא יעשה את עצמו שמח "כאילו אינו יודע" מאומה, כביכול המידע על אבדן היהלום טרם הגיע אליו.
במהלך ההפלגה, מדי יום רב החובל היה משוטט בין תאי הנוסעים ומפטפט איתם. כך הוא מגיע גם אל העני ומתחיל לדבר איתו, והעני עושה את עצמו שמח – למרות שהדבר עולה לו במאמץ רב ובתוכו פנימה הוא נמצא בחוויה אחרת לחלוטין. בתוך כך, רב החובל מתרשם ממנו לטובה ואומר לו: "רצוני לעשות איתך עסקה. אני מעוניין לקנות בדרכנו כמות גדולה של חיטה ולמכור אותה בלונדון במחיר יפה, אבל אני חושש שיחשדו שמעלתי בכספי הצי". העני שומע ומסכים לסייע לרב החובל בכך שירשמו את החיטה על שמו. זה עצמו כבר תחילתה של בשורה, כאשר פתאום רב החובל מוצא בעני עניין ורוצה להיעזר בו.
בסופו של דבר, כשהגיעו ללונדון קיבל רב החובל שבץ פתאומי ומת, וכיוון שכל החיטה הייתה רשומה על שמו של העני הוא הלך ומכר אותה, וקיבל בשוויה פי כמה מאשר רצה וציפה לקבל תמורת היהלום…
איך זכה העני להגיע לסוף הטוב הזה? רבי נחמן אומר שהכל התרחש בזכות שהוא החזיק מעמד ברגע הקושי, בכך שהצליח לעשות את עצמו שמח. שימו לב: זו אינה חוויה פנימית של הודיה שהכל לטובה, "כל דעביד רחמנא לטב עביד" ו"גם זו לטובה"; מדובר במעשה הישרדות שמביא אותו לעטות על עצמו פנים שמחות "כאילו אינו יודע", אבל בזכות זה הוא הגיע לאן שהגיע.
מוסר ההשכל שרבי נחמן לומד מהסיפור הוא כביכול מאוד פשטני, אבל עמוק עמוק מי ימצאנו: היהלום לא היה שייך באמת לאיש העני, והראיה לכך – שהוא אבד לו. אבל החיטה הייתה שייכת לו, והראיה – שהיא נשארה בידו. וכיצד הגיע לכל זאת? רק בגלל שהחזיק את עצמו שלא ליפול.
החולייה המקשרת
בסיפור הזה יש כמה נקודות שאפשר להאריך בהן. אחת מהן זו ההתמודדות עם תחושות אשמה. תחשבו בעצמכם אילו מחשבות עולות במוחו של העני כשהוא מבין שהיהלום אבד ונפל למים: למה לא סגרתי את החלון? למה הייתי צריך לצאת מהבית? למה לא הסתפקתי במשרה שהייתה לי בחפירת טיט? למה הייתי צריך את כל התאווה לגדולות?
חברים יקרים, הנה הזמנה להעלות את הסיפור והשאלות הללו בשיח משפחתי, בשיח זוגי או אפילו בינינו לבין עצמנו, ואחרי שנותנים לשאלות את מלוא את תשומת הלב, זה הזמן לומר: נכון שאלו המחשבות האנושיות והטבעיות, אבל כך גלגלה ההשגחה העליונה את הסיטואציה עד לכאן. ומה עושים עכשיו? אנחנו יכולים לראות שבעצם היהלום לא הלך לאיבוד. למה? כי היהלום הוציא את העני מביתו אל הספינה, שם הוא היה צריך ליצור את ההיכרות עם רב החובל ולהגיע למצב שהחיטה נרשמת על שמו.
גם בחיים שלנו, אנשים לפעמים עושים צעדים שנראה כלא־מוצלחים ומיד עולה המחשבה: למה עשיתי את זה? איזו שטות! אבל זה רק קול ראשוני, וכשמכניסים את הקול הנוסף האומר שהכל משמיים, אנחנו יכולים להבין או להזמין את עצמנו להאמין ולחוש את האמת העמוקה שהכל הוא חלק מהשגחתו יתברך כדי שנבוא אל השלב הבא של חיינו. היהלום היה בעצם החולייה המקשרת והמתווכת בין המציאות בה העני תקוע בכפר שלו, כשמשמיים רצו שהוא כבר יצור את המפגש עם רב החובל ויחולל שינוי בחייו. ואכן, לאחר שהיהלום סיים את תפקידו הוא נפל למצולות.
חברים, לפני שנחתום את התוועדותנו כדאי להזכיר שרבי נחמן אמר שישנם שלושה מצבים בהם הרעיונות שלו באים לעזרתנו: 1) כשהסיפור או הרעיון שאני שומע מתאימים לי ומתיישבים היטב עם הדברים שאני מתמודד איתם עכשיו. 2) כשהרעיונות אמנם נועדו עבורי, אבל לזמן אחר. עוד תהיה לי סיטואציה בחיים שאגיד: וואו. אני אזכר ברעיון ששמעתי, והוא ממש יבוא לעזרתי באותו רגע עתידי. 3) כשהרעיונות לא נועדו עבורי באופן ישיר, אבל יבוא יום ואפגוש חבר במצוקה ואוכל לסייע לו באמצעות הסיפור והרעיון ששמעתי. לחיים לחיים. חברים יקרים, כדאי לנו לזכור את שלושת המצבים בהם סיפור חסידי ורעיון מעורר יכול לבוא לעזרתנו. שנזכה לעשות את עצמנו שמחים עד כדי כך שהשמחה תבוא פנימה מן החוץ ותחזור מן הפנים חוצה, ותעורר לשמחה והודיה את כל סביבתנו. לחיים!
