בס"ד

הסבר פניך לאזרח

הסבר פניך לאזרח

שלום חברים! שיהיה לכם המשך חודש אלול מבורך! אתם יודעים, חלק חשוב בעבודת ה' של חודש אלול נמצא בהכנת הלב לשיחה עם ריבונו של עולם, בעבודת התפילה. ישנו דיון ישן בין חסידים לכאלה שאינם חסידים, על מה שמים דגש בעבודת התפילה. האם הכי חשוב להתפלל בזמן, או שהכנת הלב כראוי חשובה יותר, גם אם היא באה על חשבון זמן תפילה.

בילדותי, למדתי בתלמוד תורה ליטאי בבני ברק, בשם 'תורת אמת'. המייסד שלו היה הרב חיים פרידלנדר זצ"ל. למרות שהחיידר היה ליטאי, היה שם גם מלמד חסידי, שאביו היה באותה עת הרבי מזוועהיל – רבי מרדכי גולדמן מזוועהיל זצ"ל. שמו של אותו מלמד חסידי, הוא רבי דוד גולדמן שליט"א, שכיום הוא משמש כרב הקהילה של חסידי זוועהיל בבני ברק. באחד הימים סיפרתי לו ששמעתי מאבא שלי, עד כמה חשוב להתפלל תפילה בזמן. אבא אמר משל לעניין הזה, שלפעמים יהודי מאריך בהכנות לתפילתו ומפסיד את זמן התפילה. משל למה הדבר דומה? לאדם שצריך לנסוע ברכבת ומתכונן כמו שצריך, הכנות טובות ומוצלחות, אבל בסוף, כשהוא מגיע לרציף, אומרים לו שהרכבת כבר יצאה לפני חמש דקות… זאת אומרת, ההכנות לא מועילות אם מפסידים את זמן התפילה.

כל זה סיפרתי לרבי שלנו בתלמוד תורה. דרך אגב, בתלמוד תורה לא היינו קוראים למורה 'מלמד', אלא קראנו לו רב'ה. זה אמנם כינוי לאדמו"ר, אבל גם כינוי למורה בחיידר. כאמור, הרב גולדמן גם היה רב'ה בתלמוד תורה, וגם בן של הרבי מזוועהיל. אני יכול לומר בהחלט, שהאישיות המיוחדת שלו ממש הותירה אצלי חותם לטובה. בכל אופן, למרות שהיינו אז ילדים קטנים – בכיתה ג' או ד' – משום מה הסיפור הזה נחרט אצלי בזיכרון, גם המשל של אבא, וגם התשובה של הרב'ה. הרב גולדמן אמר כנגד המשל של אבא, שמצד שני, אדם שלא מתכונן לתפילה דומה לאדם שכותב צ'ק אבל לא דואג שיהיה לו כיסוי בבנק. לתת צ'ק בלי כיסוי זהו מעשה חסר ערך, ובדומה לזה ההכנה לתפילה גורמת לכך שיהיה משהו בחשבון.

אני זוכר שבתמימות ילדותית עוד העברתי את הדיבור הזה בחזרה לאבא, אבל את שאר הדיון אני כבר לא זוכר… העיקר הוא שנשארה לי תובנה מאותם ימים, ששני הדברים חשובים – צריך גם לבוא לתפילה בזמן, וגם להכין את הלב.

פנים יפות, פנים שוחקות

האמת היא שיחד עם הכנת הלב וההגעה בזמן לתפילה יש עוד היבט לחשוב עליו, והוא נוגע לשאלה איך התפילות יכולות יותר להתקבל אצל ה' יתברך. כאן נכנס לתמונה המשל הידוע של האדמו"ר הזקן (שיום ההולדת שלו, ח"י אלול, יחול בשבוע הבא), על כך ש'המלך בשדה' בימי אלול.

בדרך כלל, אנשים יודעים לצטט רק את החלק הראשון של המשל, שהמלך יוצא לביקור בשדה. אפילו נהגו ישראל לזמר ולזמזם את המילים של משל 'המלך בשדה', במנגינה המקובלת. לטובת מי שלא מכיר, נזכיר בקצרה: המשל של המלך בשדה בא לומר, שבזמנים רגילים מי שרוצה לראות את המלך צריך להגיע לארמון, ולנסות להתקבל אצל המלך על פי הסדרים המיוחדים של ארמון המלוכה. בודקים כל בקשה, ואם תיאמו לך ראיון, צריך לבוא לבוש כראוי ועוד תנאים נוספים. לעומת זאת, יש זמנים שהמלך יוצא לשדה ואז כל אחד ללא יוצא מן הכלל, ללא תיאום והכנה מראש, יכול לפגוש אותו.

בכל אופן, כשמתבוננים במאמר המקורי של האדמו"ר הזקן, רואים שמעבר לעניין שהמלך בשדה הוא מוסיף עוד כמה מילים חשובות ואומר כך: "והוא [המלך] מקבל את כולם בסבר פנים יפות, ומראה פנים שוחקות לכולם". כלומר, לא רק אפשר לפגוש את המלך, אלא המלך מצדו גם מקבל את כולם בסבר פנים יפות. תחשבו על התחושה הנפלאה שאתם מקבלים כשאדם גדול מראה לכם פנים שוחקות. כשמישהו כזה מראה לי פנים שוחקות אני מרגיש אהוב ורצוי. לעומת זאת, אם חלילה מישהו מראה לי פנים זועפות, אני מתמלא בתחושה שאני לא בסדר. גם אם הפנים הזועפות שלו הן מסיבות אחרות לגמרי – אולי הוא לא מרגיש טוב או שיש לו נזילה בבית – עדיין התחושה שלי היא שאני לא בסדר. ובחודש אלול, הקב"ה נותן לנו תחושה נפלאה של פנים שוחקות.

יש לנו במשל הזה הזמנה לדמיון מודרך, לחזק בנו את התחושה שאנחנו אהובים אצל ה', וכך להתחדש בכוחות נפש רעננים ולהתמלא במוטיבציה להשתנות. כשבן אדם מרגיש אהוב ורצוי, הוא מסוגל להתחבר למשאבים הפנימיים שלו ולכוחות הנפש שגנוזים בו. החיבור הפנימי הזה, יכול לשנות אותנו לטובה הרבה יותר מכל דבר-תוכחה. מעניין, שדווקא כאשר מקבלים את האדם כפי שהוא ושמחים בו, לא גורמים לו לאדישות ולרצון להישאר במצבו אלא להפך. כך מחברים אותו עוד יותר לכוח לעשות שינויים באישיות שלו.

כשהעברתי פעם שיעור בנושא, ביקשתי מהמשתתפות שיכתבו מה התחושה שעולה להן כשהן מדמיינות סיטואציה שיש אדם שמקבל אותן בספר פנים יפות ושוחקות. אחת רשמה את המילה "ביטחון", מישהי נוספת כתבה: "שמחה והתרוממות הלב", ואחרות כתבו: "ערך עצמי", "פתיחות", "התעוררות הנשמה", "קרבה", "תחושת חיות" ו"שאני טובה".

ראה פניו מאירים

האמת היא, שצריך לעבור לשלב נוסף בתרגול הזה, והוא העבודה להאיר בעצמנו פנים למישהו אחר. כלומר, שבחודש אלול אנחנו בעצמנו נראה פנים שוחקות כלפי כל מי שנפגוש. כשאני מראה למישהו אחר פנים שוחקות של חודש אלול, באותו רגע אני הופך להיות שליח של ריבונו של עולם להאיר יהודי.

בהקשר הזה, קראתי פעם סיפור על שליח חב"ד בהולנד – הרב דניאל מאיירס זצ"ל. הוא היה חסיד דגול, והשליח הראשון של הרבי מלובביץ' באמסטרדם, ובהולנד בכלל. הסיפור הוא, שבשנים הראשונות של השליחות שלו שם, הרבי הדריך אותו להסתובב ברחובות העיר עם בת שחוק על הפנים. לכאורה זאת הייתה הנחיה מאוד תמוהה – הרבי לא שלח אותו לפגוש אף אחד, אלא פשוט להסתובב עם הארת פנים ברחוב. אבל אתם יכולים לתאר לעצמכם שהגיעו אליו הרבה אנשים בעקבות הפעולה הטובה שהפנים המאירות השפיעו עליהם.

אז אמנם הרב מאיירס קיבל הוראה כזאת מהרבי לזמן ובמקום מסוים, אבל נראה לי שיש לנו הזדמנות, גם בעקבות המשל של האדמו"ר הזקן, לתרגל בימי אלול שעוד נותרו את הארת הפנים. ללכת בשליחותו של המלך ולהראות פנים שוחקות לכולם – כולל מי שעקף אותך בתור או לא החזיר לך סמס וכדומה. מה הוא מראה פנים שוחקות לכולם, אף אתה תראה פנים שוחקות לכולם. לחיים חברים, לחיים!

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן