שלום חברים! הפעם אספר לכם סיפור משליח חב"ד. אתם יודעים, הסיפורים של שליחי חב"ד הם הרבה פעמים מקור השראה לא רק לעניינים של חסידות, אלא גם לסוג של יכולת מופלאה להניע יהודים אחרים לפעולות חיוביות, ואני מאחל לכם ולעצמי שנזכה לאמץ את היכולת הזו.
הסיפור הזה הוא על אחד מזקני השליחים – הרב משה פלר ממינסוטה. הרב פלר ידוע כשליח פעלתן במיוחד, ובמשך שנות השליחות שלו זכה לקרב יהודים רבים, ביניהם פרופסור בעל שם עולמי – זאב (או בכינויו המוכר יותר לחסידים: וועלוועל) גרין. פרופסור גרין היה חוקר באקדמיה במינסוטה, בשלב מסוים החל לעבוד בנאס"א, עד שעלה לארץ למשרתו באוניברסיטת בן גוריון.
בתחילת ההיכרות ביניהם, פרופסור גרין היה רחוק לגמרי משמירת תורה ומצוות. בכל זאת, כשהרב פלר שמע שהפרופסור עומד לצאת לנסיעה ארוכה לצורך המחקר שלו, הוא התקשר אליו וביקש ממנו שבטיסה הקרובה שלו יזמין לעצמו אוכל כשר.
פרופסור גרין די התפלא ושאל: "הרב, אתה הרי יודע שאני עדיין לא שומר תורה ומצוות?" (אגב, את המילה 'עדיין' מן הסתם הוא לא אמר, אבל היא מתאימה לתפיסה החב"דית שכל יהודי יגיע לשמירת תורה ומצוות באיזשהו שלב). הרב פלר ענה שהוא לא התבלבל, אבל הסביר למה זה כן חשוב: "נכון שאתה לא שומר כשרות, אבל אם יראו אותך – פרופסור מכובד ובעל שם כמוך – מזמין אוכל כשר, יהיה בזה עידוד ליהודים אחרים לאכול כשר. יהודים אחרים לא צריכים להפסיד מכך שאתה עוד לא ממש נוהג ככה בעצמך…" פרופסור גרין לא התלהב, אבל הסכים: "אם זה ישמח אותך, אז אעשה לך טובה ואזמין מנה כשרה".
כשעלה הפרופסור לטיסה והתחילו לחלק אוכל, הדיילת שאלה מה בשבילו, והוא ענה שהוא הזמין מנה כשרה. הנוסעים מסביב היטו את ראשם לראות מי הוא המזמין מנה כשרה, וכשהוא אמר את שמו, מיד ידעו כולם במי מדובר. הדיילת הלכה לבדוק, וכשחזרה היא התנצלה ששכחו להעלות את המנה של האוכל הכשר לטיסה.
בשלב הזה הפרופסור המכובד די הסתבך. אחרי שכולם מסביב יודעים שהוא מחכה למנה הכשרה, הוא לא יכול פתאום לומר לה שתביא לו אוכל לא כשר… הוא נשאר כך רעב, עד שהמטוס עצר לחניית ביניים בשיקגו. הוא ירד מהמטוס כשהוא מלא כעס – על חברת התעופה הרשלנית, על הרב פלר שהציע לו רעיון משונה כזה, ועל אלוקים – שעד שסוף סוף הוא רוצה לעשות מעשה טוב, לא רק שלא עוזרים לו מלמעלה, אלא עוד מקשים עליו. תוסיפו לכל הרשימה את העובדה שהוא היה רעב, ותוכלו להבין מה היה מצבו…
מלכודת עכב"ר
כאן המקום להעיר, חברים, שלא מעט פעמים אדם לא מודע לעובדה שהוא כועס פשוט בגלל רעב. יותר טוב, כדי לשמור על איזון בריא ויכולת לתקן את המידות, לשים לב למילה עכב"ר – ראשי תיבות: עייפות, כעס, בדידות ורעב. הרבה התנהגויות שליליות יכולות להימנע אם אנחנו דואגים לרביעייה הזאת.
בכל אופן, למרות שהשעה הייתה מאוחרת בלילה, פרופסור גרין התקשר אל הרב פלר מטלפון ציבורי בשיחת גוביינא (– הסיפור אירע בשנות השישים, עוד לפני עידן הטלפונים הניידים, כמובן), וכשהרב ענה, הפרופסור פרק עליו את רשימת הכעסים שלו. את השטיפה שלו הוא סיים באמרו לרב פלר, שהוא עומד ליד דוכן נקניקיות לא כשר, וכשהוא יסיים לדבר איתו הוא הולך לקנות לעצמו נקניק עסיסי. אמנם בטיסה הוא לא רצה לעשות פדיחות אחרי שכולם ידעו שהוא הזמין אוכל כשר, אבל עכשיו אף אחד לא ידע מכלום…
הרב פלר שתק למשך כמה שניות, ואז אמר לו כך: "וועלוועל, פעמים רבות שאלת אותי מה היא יהדות. אז אומר לך מהי היהדות בתמצית. יהדות פירושה – לעבור ליד דוכן נקניקיות לא כשרות, ולא לקנות. יהדות, זה אומר לעלות לטיסה הבאה כשאתה רעב, אבל לא לאכול אוכל לא כשר. כל השאר – הוא פירוש לעניין הזה!"
השיחה הסתיימה, והפרופסור העצבני נעמד בתור לדוכן הנקניקיות. כשכבר הגיע תורו ושאלו אותו איזה רוטב לשים לו בלחמניה עם הנקניקיה, בהחלטה של רגע הוא התהפך והחליט לא לקנות. אותו רגע היה נקודת מפנה בחיים שלו, שממנה הוא הוא הבין מהי יהדות ממש מפנימיותו. אתם יודעים, יש אפשרות להבין דברים בשכל, אבל יש תובנות שמגיעות ממקום אחר. אלה נקודות שינוי שמגיעות ללא תכנון והתראה מראש. תובנות שמגיעות בהבנה עמוקה ופנימית, בהן מרגישים איך השינוי מתרחש בעומק הנפש.
אנשי קודש
בפרשת יתרו הקב"ה בוחר בעם ישראל להיות "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ". בהמשך, בפרשת משפטים התורה אומרת איך נהיה קדושים: "וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ". הרבה מההזדמנויות שלנו להיות אנשי קודש, קשורות להתגברות ולהמתנה בסבלנות. כשאנחנו מוותרים על מה שנוח ונותן תמורה מיידית, למען דברים יותר גדולים וקדושים, אנחנו מתקדשים.
גם אם לפעמים נראה לנו שאנחנו יותר חלשים מנקניקיה כזאת או אחרת (ונקניקיה, כמובן, היא רק דוגמה), צריך לדעת שהאהבה שלנו לקב"ה גדולה יותר, והיא יכולה לגלות בנו כוחות שירימו אותנו להיות במועדון היוקרה של "אנשי קודש". לחיים!
