שלום חברים יקרים. השבת הקרובה, כ' כסלו, היא המשך של חג הגאולה. ולכן מי שלא הספיק להשתתף בהתוועדות בי"ט כסלו, מוזמן להתוועד בליל שבת עם בני ביתו או עם חבריו ליישוב ולשטיבל או למצוא את בית חב"ד הקרוב, ולקחת עוד ועוד מהאור הגדול של היום הזה.

כיוון שבתורת החסידות עסקינן, אשתף אתכם בסיפור מיוחד: מסופר על הגאון מרוגצ'וב רבי יוסף רוז'ין, בעל 'צפנת פענח' שהיה מגאוני הגאונים, שבצעירותו הגיע אל רבי צדוק הכהן מלובלין וביקש להתפלפל איתו בדברי תורה. כבר באותם ימים הוא נודע כגאון יוצא דופן, שמרוב חריפותו לא החשיב כמעט את הלמדנים הרגילים, וכיוון ששמע על רבי צדוק שהיה מבוגר ממנו ב-35 שנה ונודע כתלמיד חכם מופלג, חריף ובקי מאין כמותו, רצה הרוגצובר להיפגש איתו.

רבי צדוק קיבל אותו בסבר פנים יפות, אבל נמנע מלהיענות למבוקשו של האורח. וכך, על פי המסורת החסידית, הוא אמר לו: "מה יצא לנו מהפלפול הזה? הרי אני אשתדל להראות שאני יודע יותר מכבודו, וכבודו ישתדל להראות שהוא יודע יותר ממני, ומה ירוויח הקב"ה מזה?…" כשהרוגצובר המשיך להפציר בו, השיב לו רבי צדוק: "ברי לי שברכת "אתה חונן לאדם דעת" שתיקנו אנשי כנסת הגדולה אינה מכוונת למי שיש לו כוח בפלפול, אבל אם כבודו בא אליי הרי בוודאי "מה' מצעדי גבר כוננו". יכול אני לומר לכבודו, שגם אני הייתי עילוי בנעוריי וניצחתי לכל הגדולים ממני בפלפול, ובכל זאת ראיתי אחר כך שאי אפשר לזכות לכתרה של תורה עד שלא מגיעים אל פתחם של תלמידי הבעל שם טוב…"

הסיפור המופלא הזה מעורר אותנו לשמוח עוד יותר במתנה הגדולה של תורת החסידות שיצאה לחירות עם אדמו"ר הזקן, ואפשרה לכולנו לדרוך על פתחם של הבעש"ט ותלמידיו לדורותיהם.

פרו ורבו

כאן המקום להזכיר שרבי נחמן סיפר לרבי נתן מברסלב, תלמידו המובהק שזיכה אותנו בתורות של רבו, שלאדמו"ר הזקן היה תלמיד שבמשך שמונה שנים חידש ועיין בתורה אחת ששמע ממנו, מאדמו"ר הזקן, והוא רמז לרבי נתן שכך ישתדל גם הוא לחדש בתורתו שלו. בעיניי זהו סיפור כל כך יפה, שרבי נחמן כל כך מייקר את תורתו של אדמו"ר הזקן ומשתמש בה כדוגמה למשהו שאפשר לפרות ולרבות עימו. גם אנחנו יכולים ללמוד מכך שכאשר לפעמים נראה שאין בידינו דברי תורה חדשים, תמיד אפשר לחזור על מה שכבר ידוע לנו, להעמיק בו ולגלות מתוכו עוד ועוד דברים.

בקשר לתורתו של אדמו"ר הזקן, אספר לכם משהו מדברי הרב נריה זצ"ל על הרב קוק זצ"ל. כידוע, היארצייט של הרב נריה חל בי"ט כסלו. הרב נריה כל כך אהב את הרבי מלובביץ' זי"ע, וגם היה מזמין את חסידי חב"ד ללמד תניא בישיבתו, למרות שהוא לקח בחשבון שיהיו מהתלמידים כאלה שהדברים כל כך ידברו אל ליבם עד שיבקשו ממש להידבק בדרכי החסידות…

בכל אופן, כך כותב הרב נריה בספרו 'מועדי הראי"ה': "מסר לי איש חב"ד, הרב שמעון גליצנשטיין ז"ל [שהיה מזכיר של הרב קוק זצ"ל]. היה זה בלונדון בימי הפסח, נכנסתי לחדר לימודו של הרב ומצאתיו צועד לאורך החדר בהתרגשות. על השולחן היה מונח ה'לקוטי תורה' של האדמו"ר הזקן, כשהוא פתוח במאמרי שיר השירים. כשראה אותי הרב אמר לי לגשת לשולחן, הראה לי באצבעו על קטע במאמר 'שחורה אני ונאווה', המאמר השני, ואמר: כאן רוח הקודש בגלוי".

חברים יקרים, חשבתי להציע שבשבת זו יש לנו הזדמנות להגות בתורתו של בעל השמחה. לא צריך לחכות לחג כזה או אחר או לזמנים מיוחדים, אלא פשוט ללמוד את המאמר בלקוטי תורה, שבהשגחה פרטית נודע לנו מפי הרב נריה כמה הרב קוק התלהב ממנו.

בוקר טוב!

אם נחזור לרגע לדיבור של רבי נחמן לרבי נתן, על אותו תלמיד של אדמו"ר הזקן שחידש ועיין שמונה שנים בתורתו, ישנה מסורת ברסלבית שאותו תלמיד היה לא אחר מאשר רבי אהרון מסטרשלה, אחד מתלמידיו הוותיקים. באחד המקומות בספרות הברסלבית מסופר בנוסח הבא: "… רבי נחמן סיפר מהרב הקדוש רבי שניאור זלמן מלאדי שיש לו תלמיד אחד, רֶבּ אהרן מסטרשלה, שאומר כבר שמונה שנים תורה על תורה אחת מרבו. וזה סיפר רבנו לרבי נתן, שירבה לחדש בתורתו".

מצאתי גם אגרת מאדמו"ר הזקן שנכתבה בשנת תקס"א, לאחר ששוחרר ממאסר נוסף – שנתיים לאחר המאסר המפורסם בשנת תקנ"ט – בה הוא כותב אל תלמידו רבי אהרן: "שהחיינו וקיימנו לזמן הזה להודיע לתלמידי יקר לי כבן הנסים שעשה אתי השי"ת, גדול הנס האחרון מן הראשון. ידוע כי נתנוני בכלא מיוחד ביום ד' כסלו, וכמעט שבעה ימים ישבתי בלא נטילת ידים, ולא נתתי שינה לעיני בימים ובלילות, עד שברוב רחמי השי"ת הביאו לי מים, וזה אירע ביום טו"ב כסלו, והנה לעת ערב בא אלי האחראי… והסיר מעלי הנחושתיים מעל ידיי ורגליי והרשה ליתן שמן למאור, ובלילה נפל שינה עלי, והנה בחלומי כי בא לחדר כלאי כ"ק אדמו"ר הרב המגיד זי"ע נ"ע בלוית בנו [רבי אברהם המלאך]… ואמר לי בזה הלשון [בתרגום מאידיש]: זלמינקא יקירי, תדע שזזנו מגן עדן ואנו לא נחזור להתיישב במקומנו עד שהשם יתברך לא יוציא אותך מכל הצרות שלך מיד ולתמיד, ועל כן זלמינא אהובי תתחזק. ואיקץ, וכמעט שראיתי [אותם] נ"ע עוד בעינים פתוחות, ונטלתי ידי וברכתי ברכות התורה ולמדתי משניות בעל פה".

למרות שזה לא המסר העיקרי בסיפור, בכל זאת תחשבו איזו זכות זו להתעורר כל בוקר מחדש עם נטילת ידיים ליד המיטה. ככה זה בסיפורי חסידים – לצד המוטיב העיקרי שבהם, לפעמים מקבלים דברים חשובים מהצד. לחיים! שנזכה להתחדש בלימוד החסידות ובדרכי החסידות, ולהודות לה' יתברך על שאדמו"ר הזקן שוחרר מכלאו והמשיך בהפצת המעיינות ביתר שאת וביתר עוז מאשר לפני כן – רק למעננו. לחיים, לחיים!