שלום חברים! בשבוע הבא נחגוג בעזרת ה' את יום ירושלים. אתם יודעים שירושלים היא לא עוד עיר, ירושלים היא העיר של הקב"ה. בשבועות האחרונים המצב בירושלים לא פשוט, וכך לצערנו המצב בירושלים לא מעט פעמים. פעם דיברתי מתוך כאב עם אבי היקר על המצב המדיני הבעייתי, באחת התקופות הקשות של ירושלים. אחרי שאמרתי את אשר על ליבי, אבא שלי הסתכל עלי ואמר לי: "האם שכחת שירושלים היא עירו של הקב"ה? הרי אנחנו אומרים בכל יום 'וְלִירוּשָׁלַיִם עִירְךָ (הוא אמר לי בהגייה אשכנזית – עִרְכוֹ) בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב'. אל תשכח!" אז כדאי לנו לזכור שירושלים זאת העיר של הקדוש ברוך הוא, ומלבד מה שעלינו לעשות אל לנו לשכוח שגם הוא ידאג לה. אנחנו חוזרים על הנקודה הזאת שלוש פעמים ביום כדי להפנים – ירושלים היא של הקב"ה.
הגדולה מכולן
יצא לי פעם, בהשגחה פרטית, ללמוד בספר 'חק לישראל' כמה ימים לפני יום ירושלים. שם ראיתי פסקה נפלאה שמתאימה מאוד ליום ירושלים. אתם יודעים שהאר"י הקדוש הוא שייסד את התקנה של 'חק לישראל', שבה יש קטעי לימוד לכל יום – מהחומש, מהנביאים, מהכתובים, מהמשנה, מהגמרא ומהזוהר. אחריו, רבי חיים ויטאל פיתח את התקנה, והחיד"א הרחיב אותה עוד יותר.
בכל אופן, בפסקה של הזוהר, ביום שני של פרשת במדבר, נאמר כך (בתרגום):
"שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם וְגִילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ" (אתם אולי מכירים את השורה הזאת מהשירים, אבל המקור הוא פסוק מדברי הנביא ישעיהו), משום שחדוה לא נמצאת בעולם אלא בזמן שישראל עומדים בארץ הקדושה, ששם מתחברת אישה בבעלה. ואז זוהי שמחת הכל – השמחה שלמעלה ושלמטה. בזמן שישראל לא נמצאים בארץ הקדושה, אסור לאדם לשמוח ולהראות שמחה. כמו שכתוב: "שמחו את ירושלים וגילו בה" – "בה" דווקא.
כוונת הזוהר היא, שרק כאשר יש בירושלים שמחה, אז יכולה להיות שמחה בעולם. הזוהר עוד מוסיף שם בהמשך: "כתוב אחד אומר 'עבדו את ה' בשמחה', וכתוב אחד אומר 'עבדו את ה' ביראה'. מה בין זה לזה? אלא כאן בזמן שישראל שרויים בארץ הקדושה, כאן בזמן שישראל שרויים בארץ אחרת".
באופן אישי, התרגשתי מאוד לראות את הזוהר הזה, שמתאים כל כך לשבוע של יום ירושלים. הזוהר בעצם בא ללמד אותנו מהי השמחה הכי גדולה והכי אמיתית לפי סולם הערכים היהודי. גם אם, ברוך ה', יש הרבה סיבות לשמוח במהלך השנה, אנחנו לומדים כאן שהשמחה הגדולה מכולן היא השמחה שאנחנו שמחים בשמחתה של ירושלים. הייחודיות של השמחה הזאת היא כל כך גדולה, עד כדי כך שאם יש משהו שמצדיק לשמוח בו, מיד אנחנו מקשרים אותו ל"גילו בה", ב"ירושלים עירך".
הניעור של הנשמה
הזוהר הקדוש משתמש בביטוי, שהייחוד שיש בירושלים הוא כמו קשר בין אישה לבעלה. בקשר בין עם ישראל לירושלים מופיעה השלמות הכי גדולה שיכולה להיות. מן הסתם, גם אתם זכיתם להיות שותפים בריקודים נפלאים של חתונה. בין אם זאת הייתה החתונה שלכם ובין אם של חבר קרוב, בוודאי חשבתם על מאמר חז"ל "כל המשמח חתן וכלה כאילו בנה חורבה אחת מחורבות ירושלים". הקשר העמוק ביותר שיש בחיים שלנו – הזוגיות בין איש לאשתו – הוא המשל לחזרתו של עם ישראל לירושלים. ובאמת הוא לא רק משל, אלא הוא ממש אותו עניין. לכן כל אחד מישראל מעלה את ירושלים על ראש שמחתו בחתונה, ומכניס בשמחתו ואהבתו לקשר הפרטי שלו את הרצון להיות כלול בקשר המובנה של כל עם ישראל לארץ הקדושה. זאת גם הסיבה לכך שבשמחת החתונה, אחת מהברכות שמברכים בחופה היא ברכת "שוש תשיש ותגל העקרה, בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה".
אחת הדרכים לעורר את האהבה בקשר זוגי, היא הזיכרון של יום החתונה. יום ירושלים הוא היום של ההזדמנות שלנו לשוב ולשמוח בחסדי ה'. לשוב ולפתוח את הלב אל אותה שמחה מיוחדת של כ"ח אייר תשכ"ז – יום שחרור ירושלים. באופן אישי, אני שואל לא פעם אנשים מבוגרים ממני, כאלה שהיו לפחות בגיל של מודעות למה שקורה, מה עבר עליהם באותו זמן. איפה הם היו ומה הם חשו באותם רגעים בהם התבשרו על שחרור ירושלים והכותל המערבי. אתם יודעים חברים, זה פשוט מדהים. עד היום, כמעט כל האנשים שאני שואל אותם, עוברת להם צמרמורת אפילו רק מהזיכרון שמתעורר אצלם. האירוע הזה היה טלטלה רבת עוצמה, שממש הרעידה את העם היהודי כולו. להבדיל, גם במצבים שליליים הנפש מיטלטלת. אבל החידוש הוא, שגם מבשורה טובה רבת עוצמה אפשר לקבל ניעור משמעותי. הרבי מלובביץ' אמר, שמלחמת ששת הימים היא הנקודה הכי משמעותית לעם ישראל בדורות האחרונים. אמנם כמו תמיד, אחרי זמן מה אנשים הורידו את הגובה הזה והפכו את כל הניסים והישועות לדיבורים פוליטיים ולניתוחים צבאיים דלים. אבל עדיין, מול ההופעה הנפלאה של ריבונו של עולם בתוך המציאות שלנו, אי אפשר באמת להישאר אדישים. היום הזה מזכיר לכולנו: "שמחו את ירושלים וגילו בה" – זאת הסיבה הכי טובה והכי נפלאה לשמוח.
כאשר דוד המלך בורח משאול, הוא הולך אל אכיש מלך גת. יכול להיות שלא קראתם על זה בחדשות, אבל היה אירוע כזה… על המרדפים אחריו מקונן דוד "כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה'". חז"ל לומדים מהפסוק הזה שכל הדר בחוץ לארץ, דומה כמי שאין לו א־לוה, וממילא מובן שמי שגר בארץ ישראל, כאילו כן יש לו א־לוה. כמה מהמפרשים שואלים על כך שאלה גדולה: הרי גת של הפלישתים נמצאת גם היא בתחומי ארץ ישראל! התשובה שלהם ממש פשוטה, אבל גם ממש חשובה: כיוון שגת לא הייתה אז תחת שלטון יהודי, היא לא בגדר של "נחלת ה'". מכך נבין שכל חלק בארץ ישראל שחוזר להיות תחת שלטון יהודי, חוזר להיות "נחלת ה'".
לחיים חברים! אני מקווה שעוררתי בכם חשק ועניין לשמוח בשמחתה של ירושלים. אני מאחל לכם ולי שבשנים הבאות נזכה לשמוח ביום ירושלים בתוכן פנימי של התגלות אלוקית חדשה בעולמנו, לאין ערוך ממה שזכינו עד היום. לחיים!
