שלום חברים! אני לא יודע אם שמעתם פעם על הפסיכיאטר החסידי הרב ד"ר אברהם טברסקי זצ"ל. הוא היה יהודי מיוחד, צאצא לאדמו"רי צ'רנוביל, שחי את מרבית שנותיו בארה"ב, שם עסק שנים רבות בתחומים שונים של רפואת הנפש.
מספרים שבצעירותו הוא שלח מכתב לסטייפלר זצ"ל, שבו הוא שאל אם מותר לו ללכת ללמוד רפואה. הסטייפלר עצמו בא ממשפחה חסידית, ואביו היה חסיד של הרבי מהורנוסטייפל – הסבא של הרב טברסקי. במשך השנים הם היו בקשר חם, כשהסטייפלר מצידו כיבד מאוד את בני משפחת טברסקי. כנראה שהרב טברסקי הרגיש מספיק בטוח להתייעץ עם הסטייפלר בנושא הזה, כי הוא ידע שיש אצלו איזון בריא בין הצדדים הליטאיים לבין אלו החסידיים, שהושרשו בו דרך הקשר למשפחת האדמו"רים.
בכל אופן, הסטייפלר השיב לו, שאכן יש צורך ברופאים יראי שמים, ומתוך ההיכרות האישית ביניהם הוא סומך עליו שהוא יוכל לעמוד בניסיונות שמזמנים לימודי הרפואה. בתוספת תנאי, שעליו לקבוע עיתים לתורה, הסטייפלר עודד אותו לצאת ללימודים.
הרב טברסקי בחר ללמוד פסיכיאטריה, והתמחה בענייני גמילה. במשך 60 שנות פעילותו, הוא כתב יותר מחמישים ספרים (!) פעם הוא אמר, שכל הספרים שלו הם בעצם ספר אחד, שכתוב בחמישים דרכים שונות. בכל הספרים שלו הוא חוזר על כך שאדם צריך לטפח שני דברים: מודעות עצמית והערכה עצמית. כל השאר – רק פירוש לנקודה הזאת.
הרב עופר גיסין שליט"א האיר על כך ששני הדברים הללו מקבילים לשתי התורות המפורסמות של רבי נחמן – 'איה' ו'אזמרה'. 'איה' היא תורה ידועה בברסלב, שעניינה הוא חיפוש אחרי ה', וממילא גם חיפוש אחר העצמיות ופיתוח המודעות העצמית. 'אזמרה' היא התורה של מציאת הנקודות הטובות ופיתוח הערכה עצמית. באופן אישי, אני אוהב תמצות כזה של שיטה לשתי נקודות. כך הרבה יותר קל לעבוד עם השיטה, ולא לצאת בתחושה שאולי שמעת שיעור מעניין עם רעיונות יפים, אבל לא באמת הצלחת לקחת משהו לחיים.
ללחוץ ולגדול
אחרי כל ההקדמות על הרב ד"ר טברסקי, רציתי לספר לכם על סרטון שלו, באורך דקה וחצי, שבו הוא מתמצת בבהירות רעיון ממש נפלא. הוא מדבר שם על התפקיד של הלחץ בחיים שלנו, ועל הדרך הנכונה שבה צריך להתבונן על הזמנים הלחוצים בחיים.
הוא מספר שפעם הוא ישב בחדר המתנה במרפאת שיניים, ועלעל בעלון שפרסם מאמר בנושא: "כיצד לובסטרים גדלים". לובסטר הוא שרץ ימי, מעין סוג של סרטן. בדרך כלל לובסטרים לא עניינו את הרב טברסקי, והוא גם מעולם לא הקדיש מחשבה לשאלה איך הם גדלים. זאת חיה לא כשרה, ובכלל הוא לא התעניין בתחום. בכל זאת, יצר הסקרנות התעורר אצלו, וכנראה גם זמן ההמתנה הארוך תרם את שלו. כידוע, לפעמים תור שמתעכב הופך אנשים לאינטלקטואלים שמרחיבים אופקים גם בנושאים שלא ממש שייכים אליהם…
בכל אופן, הוא קרא באותו מאמר שהלובסטר הוא חיה רכה ומעיכה, שחיה בתוך קליפה קשה. כיוון שהקליפה הקשה שסביבו לא מתרחבת, ללובסטר יש בעיה – הקליפה חוסמת אותו מלגדול. לעומת האדם והחיות שהעצמות שלהם נמצאות בתוך הגוף, הקליפה הקשה של הלובסטר היא חיצונית לו. הקליפה הזאת היא קשיחה ועוצרת את הגידול. הפתרון לבעיית הלובסטרים מתחיל ברגע שהם מתחילים להרגיש שהם נתונים בלחץ. כשהלובסטר מרגיש שלא נוח לו, הוא נכנס מתחת לסלעים כדי להגן על עצמו מדגים טורפים, שם הוא משיל מעליו את הקליפה הישנה שלו ויוצר לו אחת חדשה. זהו תהליך שחוזר על עצמו כמה פעמים בחייו של לובסטר ממוצע, פעם אחר פעם – הקליפה החדשה נעשית גם היא לא נוחה ללובסטר, ושוב הוא חוזר מתחת לסלעים ומצמיח קליפה חדשה.
מהות חדשה
בשלב הזה בסרטון שלו, הרב ד"ר טברסקי מסביר בהתלהבות גדולה שהגירוי שהלובסטר זקוק לו כדי לגדול, הוא דווקא התחושה של חוסר הנוחות. דרך אגב, הסרטון הזה מומלץ אפילו רק בשביל לראות את פניו המאירות, שממש מעוררות השראה של קדושה. הוא היה צדיק ובנם של קדושים, יחד עם העובדה שהוא היה פסיכיאטר נודע. בכל מקרה, הוא ממשיך ואומר שם, שאם ללובסטרים היו רופאים שיטפלו בהם, מסתבר שהם לא היו גדלים אף פעם. ברגע שהלובסטר היה מתחיל להרגיש לא נוח הוא היה רץ לרופא ומקבל וואליום, או כל סוג כדור אחר, חוזר להרגיש טוב במצבו הנוכחי ולעולם הוא לא היה משיל את הקליפה…
הסיפור של הלובסטרים הוא משל נפלא עבורנו. אנחנו צריכים לדעת ולהפנים שתקופות הלחץ בחיינו הן גם התקופות שמניעות אצלנו צמיחה. אם נדע להשתמש בלחץ ובמצוקה בצורה נכונה, נוכל דווקא לצמוח מהם. יש כאן מבט אחר על הצרה והמצוקה שנותן להן פשר, ככאלה שנועדו לגדל אותנו למקום טוב יותר. אחרי פורים, שבו השכרות 'עד דלא ידע' עזרה לנו לקלף מעצמנו הלבושים הישנים, אנחנו פנויים כעת לקבל מהות חדשה בחג הפסח שהולך ומתקרב עלינו לטובה.
