שלום חברים, רציתי לדבר איתכם היום על הדרך הנכונה לטיפול בגמילה מהתמכרות. אמנם אני מניח שרוב המתוועדים איתנו אינם מכורים בהגדרה הרפואית, אבל מהנושא הזה ניתן ללמוד על המון תחומים בחיים שאנחנו מרגישים תקועים בהם בלופ בלתי נגמר – שיש דרך לצאת מהם לחיים חדשים.

אתם יודעים, בתוכניות גמילה עם מכורים לסוגיהם, לרוב נזהרים מלומר למטופל: זהו, החלמת. להפך, מזהירים אותו ואומרים לו: דע לך, ההתמכרות היא לכל החיים. אני יודע שקשה לכם עם הדיבור הזה שאומרים על מישהו שהוא מכור כל החיים, אבל בואו נסביר את הרציונל.

מבחינה נפשית, יש דברים שהם לא ברי שיקום. יש סוגי התמכרויות שבהם נוצרות במוח סינפסות – קישורים של תאי עצב שהם לא ניתנים להתרה, אי אפשר להשתחרר מהם. מאידך גיסא, אנחנו יודעים שתמיד יש מקום לאופטימיות, לתיקון ותקווה. מהי התקווה? ובכן, הנקודה היא שבמקביל לקישורים הקיימים אפשר ליצור קישורים חדשים במוח, וזאת באמצעות ההתנהגות החדשה וההרגל המתוקן מכאן ולהבא.

אבל – כאן מגיע אזהרת מסע חשובה ביותר: כל עוד האדם אוחז ומשמר את ההרגל החדש ומטפח אותו, הוא באמת יהיה פעיל ביום יום וההרגל הישן יושבת. אבל ברגע שהוא יזנח את ההרגל החדש – ההרגל הישן יחזור אל קדמת הבמה.

יש ביטוי אצל אלכוהוליסטים גמולים: "פעם אחת יותר מדי – אלף פעם לא מספיק". בן אדם אומר לעצמו – ואולי כי בטעות אמרו לו: זהו, החלמת, אתה נקי – "אני אקח רק כוסית אחת". ואז מה קורה מבחינה מוחית? זה מדליק את הקישורים הישנים, ואז כל העמל של הדרך החדשה עלול ללכת לאיבוד. אמנם לא תמיד, ולא בכל סוג התמכרות, אבל זה קיים.

מה שאנחנו לומדים היום הוא, אם כן, שאנחנו לא צריכים להילחם בהרגלים ודפוסי הפעולה הישנים; אנחנו צריכים לאמץ דרך התנהלות חדשה, ולשמר ולטפח אותה. זה סוד המוח האנושי.

תרגולי מוח על הדשא

ברשותכם, אקרא לכם שורות שסימנתי במרקר מתוך הספר 'המוח הגמיש'. זה סיפור על משורר מספרד שקראו לו פדרו. ב-1959, כשהוא היה בן 65, הוא עבר שבץ מוחי שגרם לו לשיתוק בפניו ובמחצית גופו והותיר אותו חסר יכולת דיבור.

אחד הילדים שלו שמע מהרופאים שאין סיכוי שאביו יחלים, ומוטב לאשפז אותו במוסד. אבל הבן, שהיה אז סטודנט לרפואה במקסיקו, החליט לקחת את אביו המשותק מביתו בניו יורק ולהביא אותו למקסיקו שיחיה איתו שם.

אותו בן, באותם ימים, לא ידע דבר בענייני שיקום, אבל למפרע התברר שהבורות שלו הייתה ברכה. הוא הצליח לטפל באביו ולשקם אותו – דווקא בגלל שהוא שבר את כל הכללים ולא היה כבול לתיאוריות של מנבאי שחורות.

הבן החליט שדבר ראשון הוא ילמד את אבא שלו לזחול. הוא אמר לאבא: בתור תינוק התחלת בזחילה, אז גם עכשיו נשקם אותך לפי הסדר. ובאמת, הוא השיג לו מגיני ברכיים, והוא התחיל לעבוד איתו בכל מיני תרגילים שמאפיינים תינוקות בתחילת דרכם. בין השאר, הבן ערך לאבא כל מיני תרגילים בחצר, והוא נאלץ להתמודד עם הביקורת של השכנים שאמרו לו שזה לא מכובד שהוא מאמן את אבא שלו לזחול על הדשא בגינה… אבל כשלעצמנו אנחנו יודעים שהבן כולו היה אהבה ומסירות לאביו.

בהמשך, הבן היה משחק עם אביו גולות, כשהאבא היה צריך לתפוס אותן. בקיצור, זה היה משטר אימונים ארוך, שעות ארוכות כל יום, כשלאט לאט מזחילה על ארבע האבא עבר להליכה על ברכיים ולבסוף להליכה של ממש עד שהלא יאומן קרה – אחרי שנה תמימה השיקום הסתיים בהצלחה, והאבא גם חזר ללמד במשרה מלאה במקום עבודתו במשך שבע שנים, עד לפרישתו.

אחרי שיצא לגמלאות, בשלב מסוים האבא יצא לטיול בהרים הגבוהים של קולומביה, ושם קיבל התקף לב ומת. לאחר מותו הרופאים עשו לו ניתוח, והם היו בהלם מהממצאים. הם הראו לבן שהפגיעה מהשבץ המוחי שאירע כמה שנים קודם לכן הייתה עצומה – ובעצם לא נרפאה מעולם, למרות שבזכות הטיפול המשותף תפקודים רבים של המוח השתקמו. מתברר שבעקבות העבודה שהבן עשה עם האבא המוח שלו ארגן את עצמו מחדש מן היסוד, בה בשעה שהפגיעה המקורית נותרה על כנה. עד לאותו רגע – סיפר הבן – הם לא ידעו עד כמה ההתאוששות שלו הייתה מופלאה.

להישאר על הסוס

חברים יקרים, אולי אתם זוכרים את הדיבור שלנו בעבר על התאריך שיחול בשבוע הבא – כ"ג בסיוון. מה אירע בו בהיסטוריה היהודית? נכון, מגילת אסתר מספרת שבתאריך זה נכתבו האגרות השניות בשם המלך אחשוורוש, על כך שהיהודים יכולים להתקומם נגד אויביהם – בה בשעה שהאגרות הראשונות הקוראות להרוג ביהודים, לא עלינו, עדיין היו בתוקף – "כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב".

כל שנה יש בי התלהבות פנימית מההבנה שעלתה בי בהקשר של הדברים הללו בהיבט הנפשי: לכל אחד מאיתנו יש דברים כואבים באישיות שלו, בחוויות שלו – דברים שהם בבחינת האיגרות הישנות שאי אפשר לבטל אותם. ובכל זאת, כיוון שהמסר שלנו הוא של תקווה והתחדשות, ובכן – אנחנו יכולים לכתוב איגרות חדשות: "כתבו על היהודים כטוב בעיניכם בשם המלך".

בתאריך הזה מדי שנה יש כוח מיוחד – וכמובן אפשר לעשות את זה גם לפניו ואחריו – וכולנו יכולים לכתוב לעצמנו איגרת חדשה: איזה התנהגויות חדשות אנחנו רוצים לאמץ. ולמרות שיש לנו ברקע אגרות ישנות, כל עוד נתחזק את האגרות החדשות אנחנו על הסוס, תרתי משמע.

חברים יקרים, לחיים! בואו נחליט שהדברים הללו לא יהיו עוד דרשה, אלא יהפכו לדיבור משמעותי ומעשי. למרות שבהיבט מסוים של הנפש אולי יש בנו דברים שהם לא ברי שיקום, ואם נקבל חוות דעת מקצועית היא יכולה לגרום לנו להתייאש – באות האיגרות השניות ומלמדות אותנו לפתח אסטרטגיות חדשות, ליצור קישורים חדשים במוח ולכתוב על עצמנו כטוב בעינינו. לחיים!