בס"ד

להיפתח למשהו חדש

להיפתח למשהו חדש

שלום חברים. אתם יודעים, אחד הזמנים הכי טובים להתחדש מבחינה נפשית, זה כשאדם זוכה לקום בחצות לילה או לפנות בוקר ולפגוש את נשמתו. אני מקווה שלא תיבהלו, אין כאן הנחיה עבורכם באופן אישי לקום בחצות הלילה, אבל באמת חז"ל הקדושים מספרים לנו שזה היה הסוד של דוד המלך, שהיה מתעורר לשיר ולנגן לה' בשעת חצות.

חצות הלילה היא שעה שמסמלת את עומק החשכה. זו יכול להיות חשכה פיזית, או שינה רוחנית עמוקה, או שיא של מועקה נפשית או מחשבתית, ובתוך הנקודה הזאת אדם יכול להתעורר מהשינה העמוקה או מהרגשות הקשים ולפגוש את ריבונו של עולם, לפגוש את הנשמה. דוד המלך ביטא את זה במילים "אזכרה נגינתי בלילה". לפעמים, בגלל כל המצוקות, העדכונים והחדשות שסובבות אותנו אנחנו שוכחים את הניגון שלנו, אבל דוד המלך זכר גם זכר.

אגב, כשמדברים על המעלה של חצות הלילה, הכוונה תמיד שעומדים כבר מהצד השני של השינה… אין הכוונה שנשארנו ערים עד מאוחר, כשאנחנו כבר לא צלולים. אז לא יוצאת מנגינה חדשה ולא דברים חיוביים אחרים… כאמור, "אזכרה נגינתי בלילה" מטרתה – כמו שממשיך הפסוק – "עם לבבי אשיחה". זו הזדמנות לדבר עם הלב היהודי, האישי, שלנו; "ויחפש רוחי" – לדבר, להיזכר בהשראה שפעם הייתה לנו ואנחנו מבקשים אותה מחדש.

למה הוא לא מגיע?!

איך דוד המלך התעורר מתוך התרדמה העמוקה של הלילה? חז"ל מתארים במסכת ברכות שכינור היה תלוי מראשותיו, ובאמצע הלילה רוח צפונית הייתה מנשבת ומיתרי הכינור היו משמיעים צלילים, וכך הוא היה מתעורר. מכאן אנחנו לומדים שזה חשוב וטוב לישון עם חלון פתוח…

רבי נחמן מוסיף ואומר שחוץ מאשר רוח צפונית, שכנראה הייתה מנשבת כפשוטה, הכוונה גם לרוח ה'צפוּנה' בליבו של האדם. בכל אדם יש רוח פנימית הצפונה בתוכו, נסתרת וגנוזה, והרוח הזו מעוררת כל אחד בשעה מוקדמת יותר ממה שהוא צריך לקום. כך שיש לנו הזדמנות לבחור בין להקשיב לרוח הצפונית שמעוררת אותנו או לחזור לישון… וכשאנחנו מתעוררים וקמים לפני הזמן שאנחנו צריכים לקום, זו הרוח הצפונית שמעירה אותנו, הרוח של דוד המלך. אלו כמה שניות של בחירה, ואנחנו צריכים להשתדל לזכור שיש לנו כעת הזדמנות של כמה דקות לעצמנו.

טוב, חברים יקרים, כל מה שדיברנו היה כהכנה לכך שכשאנחנו מתעוררים מהסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו או מהשינה העמוקה או מהרגשות העמוקים, אנחנו יכולים להיפתח למשהו חדש.

אני רוצה לתת דוגמה למשהו חדש שאפשר להיפתח אליו, בהקשר לתקופה האחרונה: שמעתי בשבועות האחרונים לא מעט אנשים שמהרהרים בצער על כך שהנסיעה הקבועה שלהם אל רבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעומר לא יצאה לפועל. יש אנשים שקיבלו את זה בשוויון נפש, ויש אנשים שזה ממש טורד את מנוחתם ויוצר אצלם איזושהי עצבות. כמובן, אני מאחל לכולנו שכל המצב המתוח הזה ייפתר לטובה והביטחון יחזור לצפון והחיזבאללה יובס, אבל בינתיים אני רוצה לשתף אתכם בכמה מילות חיזוק למקרה והמצב יישאר עוד קצת זמן כמו שהוא עכשיו.

המסר הוא מסיפור קצר על רבי אושר פריינד זצ"ל, הצדיק הירושלמי, שדיברנו עליו לא מעט בטורים האחרונים. זה היה לפני עשרות שנים, בימים שהנסיעה למירון הייתה מורכבת הרבה יותר מאשר בזמננו. לפעמים ר' אושר היה נוסע עם התלמידים שלו למירון דרך בני ברק, והסיפור שלנו אכן התרחש כשהוא נסע פעם מירושלים למירון ועבר דרך בני ברק, שם היו אמורים להצטרף לרכב כמה מהתלמידים שלו. כשהגיעו לצומת קוקה קולה, עלו כמה חברים לרכב אבל חבר אחד לא הגיע. מה עושים? ר' אושר אמר שיחכו לו. בתקופה המדוברת עדיין לא היו פלאפונים, ולא היה ניתן לאתר אותו. חיכו חצי שעה-שעה, ובינתיים מישהו כבר הלך לחפש טלפון באחד הבתים כדי לצלצל לביתו. אשתו ענתה לטלפון ואמרה: "כן, כן, הוא יוצא מהבית". ואכן, אחרי שעתיים המתנה הוא הגיע…

הקמצן הנדיב

כל התלמידים כבר היו על קוצים. מה זה צריך להיות? מה פשר ההמתנה הזאת לחבר אחד? אבל איכשהו הם נרגעו וקיוו שסוף-סוף יוכלו לצאת לדרך. לתדהמתם, פתאום ר' אושר אמר להם: "מבחינתי, אפשר לחזור הביתה…" והוא הסביר ביחס לעצמו: "אני פעלתי כבר את הישועה של מה שאני צריך אצל רבי שמעון, וזאת באמצעות העמידה בניסיון הזה – שלא להקפיד על אותו חבר שמאחר ומעכב את כולם, ולדעת בכל רגע שלא הוא עושה את העיכוב הזה אלא השם עושה את זה…"

לר' אושר הייתה ממש שיטה עקבית, שבה הנחה והדריך ביחס לכל דבר – לראות מעבר לאירוע החיצוני את נוכחותו של הקדוש ברוך הוא. הוא אמר לתלמידים: "למה אנחנו נוסעים לקברי צדיקים? כדי להתעורר ולפגוש את ריבונו של עולם. נוסעים לרשב"י כדי לפגוש את תורתו שתראה לנו את נוכחותו של השם בכל דבר. אז הנה, בכך שזכינו לעמוד בניסיון ולא לכעוס על אותו תלמיד שאיחר – לא רק שעשינו כאן עבודת המידות אלא ממש ראינו את ההשגחה האלוקית בעניין הזה – זה עצמו כבר פעל את הישועה!"

חברים, עכשיו, אם אתם דואגים שאולי התלמידים של ר' אושר התבאסו מכך שר' אושר אמר להם שהוא כבר פעל את הישועה ולא תהיה נסיעה, יש לסיפור הזה סוף טוב… אחרי שהוא אמר להם את הדיבור הזה על עצמו, הוא הוסיף ואמר: "אמנם בשבילי כבר פעלתי את הישועה, אבל בשבילכם אני אסע! אבל תדעו לכם, רבי שמעון לא סתם רוצה שתבואו אליו, אלא הוא רוצה עבודה על המידות!" וכך הם נסעו ביחד…

הסיפור הקצר הזה מלמד את כולנו. ר' אושר מזכיר לנו לעשות עבודת המידות ביחס לנסיעה למירון, כמו גם ביחס לכל דבר. והכוונה היא לא רק להתאזר בסבלנות, מבחינה טכנית, אלא להשתדל לראות את הפנימיות שמאחורי העיכובים והמניעות. כך נזכה לברכותיו של רשב"י ולכל השמחה שהנסיעה אליו הייתה מביאה לנו בימי שגרה, ועוד תביא לנו בעזרת השם.

אגב, ר' אושר סיפר על עצמו שכל ימיו הוא עובד הפוך מהטבע שלו. למשל: הטבע שלו זה לכעוס, אז הוא עובד על הסבלנות. הטבע שלו להאשים אחרים, והוא אומר: אני רוצה לראות את ההשגחה האלוקית שמאחורי המעשים שלהן. כך גם הוא העיד על עצמו שהוא קמצן… הוא אמר: נכון שאתם רואים אותי כל כך נדיב, אבל אין לכם מושג כמה קמצן אני, ואני עובד על עצמי להיות בנתינה. אז חברים, שאף אחד לא ירגיש שאלה מדרגות לא אנושיות, יש כאן פשוט הזמנה לכל אחד, ביחסיות שלנו, לעשות משהו הפוך מטבעו למען שמו באהבה. ועל כל פעם שנעשה משהו הפוך מטבענו, על כל התגברות קטנה, נוכל להגיד 'לחיים' – למען שמו באהבה! לחיים!

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן