שלום חברים יקרים, בשעה טובה נכנסנו לחודש אייר, החודש המיוחד בו בכל יום ויום אנחנו זוכים במצווה היקרה של ספירת העומר. אתם יודעים, לחודש אייר יש שני ראשי תיבות, שהם ציטוטים מן המקורות הרומזים לחודש הזה. אלא שפעם נכתב אייר עם י' אחת – איר – ובפעם אחרת עם שתיים, ושתיהן אפשרויות מקובלות.
ראשי התיבות של אייר עם י' אחת הם "אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ". המחשבה על השם כ"רופא כל בשר" וכ"רופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם" מזכירה לנו ימים כואבים כמו שחווינו השבוע – יום הזיכרון לכאב על השכול, על הפצועים, ועל כל אלו שעדיין אינם ישובים בבתיהם. יש כל כך הרבה אתגרים הקשורים לרפואת הנפש והגוף שאין לפרט אותם מחמת הכאב שהם גוררים איתם, ולכן כדאי להיזכר תמיד בדיבור הזה שבחודש אייר "אני השם רופאך". כלומר, כמה שאנחנו מנסים בידי בשר ודם ועושים את כל ההשתדלות הנדרשת לרפואה – ואנחנו מצווים על ההשתדלות הזו – אחרי הכל ולפני הכל צריך לזכור ש"אני השם רופאך" זה לא רק משהו סמנטי. זה דבר אמיתי, הכי אמיתי, שאפשר לבנות עליו.
הפסוק השני המייצג את ראשי התיבות של חודש אייר, והפעם עם שתי יו"דין, הוא בספר תהלים. דוד המלך אומר "אֹיְבָי יָשֻׁבוּ יֵבֹשׁוּ רָגַע" – האויבים שלי יתביישו בכך שהם היו נגדי והם ישובו מדרכם הרעה, וזה יכול לקרות ברגע אחד. אינני יודע אם הוא התכוון לאויבים העדכניים בני ימינו, יכול להיות שהאויבים של דוד המלך היו עדיפים יותר, אבל גם זה מהווה מעין אופטימיות חיונית לחודש אייר. עלי לזכור שבעזרת השם "אויביי ישובו" מדרכם השלילית – בין שהם ירצו בכך ובין אם לא – ויתביישו בושה גדולה על כל מה שעשו לי. אני מציע לכם לרשום לעצמכם את שתי האפשרויות של ראשי התיבות של אייר ולהשתמש בשתיהן.
אבן על הלב
כיוון שאנחנו חברים ותיקים, אתם כבר יודעים שהמדור שלנו לא יכול להתקיים בלי הסיפור השבועי… ובכן, בפעם הקודמת הזכרתי את הצדיק הירושלמי רבי אושר פריינד זצ"ל, וגם המעשה שאני רוצה לספר לכם הפעם הוא ממנו. רבי אושר לימד את תלמידיו דרך ייחודית בעבודת השם המשלבת בין שני צדדים, שלפעמים אנשים קצת מתבלבלים בשילוב ביניהם. מצד אחד, לקבל את המציאות ולא להיאבק בה, ובכל דבר לראות את השגחת השם; בה-בעת, מצד שני, לראות כיצד ובאילו דרכים אפשר לעזור ולסייע לאחרים.
יודעי דבר אומרים כי תלמידיו של ר' אושר הגיעו למדרגות נפלאות בזכות ההדרכה שלו. אחד התלמידים, בכל פעם שהיה שומע איזו הדרכה ממנו, הוא היה יוצר ממנה סיפור, סוג של 'סיפורי מעשיות' ברוח ר' אושר. לענייננו, מה שאני אספר לכם זו מעשייה קצרה שהכותרת שלה היא "מעשה באחד שהייתה לו אבן בליבו". לא מדובר פה על אנשים עם לב של אבן – מה שלפעמים מבטא אטימות וקהות חושים – אלא שהייתה אבן בליבו. כלומר, קורה שמשהו מאוד מעיק על הלב, וכתוצאה מכך שמחת החיים נפגמת, ואז באופן טבעי מחפשים בכל דרך ובכל מחיר להיפטר ממנו…
הנה המעשייה לפניכם:
מעשה באחד שהייתה לו אבן בליבו והייתה מעיקה עליו מאוד. ביקש לזורקה ממנו ולא ידע כיצד, ניסה תחבולות שונות ולא הצליח בהן. וכך היה מתמרמר ושואל על זה אנשים מאנשים שונים, בהם גם אנשי מקצוע שאמרו לו עצות שונות כדרך העולם. אך לשווא, דבריהם לא הועילו כלום, והייתה האבן מעיקה עליו יותר ויותר. התייסר האיש וחשב לעצמו: מה עלה בגורלו שעליו לשאת עמו אבן כזאת בליבו, וכיצד זה יוכל לזורקה ולסלקה ממנו.
הלך האיש אצל החכם ושאל ממנו, איך יוכל לזרוק את האבן שבליבו. ענה לו החכם בלשון זו: אל תזרוק את האבן, שא אותה…
חברים יקרים, גם אתם מתרגשים? לעניות דעתי, יש כאן מהפכה של ממש בסוף המעשייה הקצרצרה והחביבה הזאת. ההוראה הפתאומית "אל תזרוק את האבן" היא כמו טוויסט בעלילה! אל תזרוק אותה, להפך: תישא אותה "כאשר יישא האומן את היונק". זאת אומרת, שבעצם הדבר הזה שאתה כל כך רוצה להיפטר ממנו, תשכיל לראות שיש בו איזה שיעור בשבילך, יש פה בינתיים איזה לימוד – עד שיגיע הזמן שהיא תתמוסס מאליה, או שאפילו תגלה שהאבן הזו היא בעצם אבן טובה ולא אבן שראוי להיפטר ממנה. כמו אדם שנפטר מחפץ כלשהו, ובסוף מתברר שזה היה דבר-מה יקר ערך ונפלא מאוד. והוא אומר: אוי, למה זרקתי את זה? למה נפטרתי מזה?
ראש פינה
יש כמה אפשרויות איך יסתיים הסיפור עם האבן שלנו. או שהיא תתמוסס, או שהיא תינטל מאיתנו, או שנגלה איזו ברכה עצומה היא הביאה לחיינו. בכל מקרה, מתאים מאוד לחתום את הדברים בפסוק שאומרים בהלל: "אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה". האבן שהבונים מאסו בה והניחו אותה בצד כחסרת ערך, היא בדיוק זו שהייתה חסרה לראש הפינה.
אם נעבוד עם המעשייה הזו, בהשראת ר' אושר, בעזרת ה' נגלה שמכל האבנים שיושבות לנו על הלב בנינו מבנה יקר ערך באישיותנו.
חברים, נרים כוסית לחיים לבעל המעשייה שרצה להיפטר מהאבן, ולכל מי שקורא את הדברים ותוהה בליבו האם באמת מתאים לו לשאת את האבן במקום לזרוק אותה – לכולנו נאמר לחיים לחיים, שנישא את האבנים והן ינשאו אותנו מעלה מעלה.