שלום חברים יקרים! לחיים! בחסדי ה', אנחנו כבר ממש בזמן של "משנכנס אדר – מרבין בשמחה!" אמנם כבר זכינו השנה גם לאדר א' שהביא אתו שפע ברכות משלו, אבל עכשיו אפשר כבר להרגיש שבכניסה של אדר ב' ההכנות לפורים עולות בעוד רמה. החג הפלאי כבר בפתח, והוא קרוב יותר ומוחשי יותר.
כמבוא לעבודת השמחה, כדאי להתבונן בוורט שחסידים אומרים, שמהמילה "בשמחה" בהיפוך אותיות יוצאת המילה "מחשבה". הרבה מאוד פעמים, המחשבות של האדם הן אלה שגורמות לו למצב רוח לא טוב, של דאגה ועצב או אפילו סתם חוסר שביעות רצון. צריך להבין, שאותו כלי של המחשבה עצמה, אם יודעים לכוון אותה כראוי, היא יכולה דווקא לחלץ אותנו מהעצבות ולהביא אותנו להיות בשמחה. הנקודה היא, שהשינוי לא קורה מעצמו אלא צריך לכוון אותו.
רבי נחמן מדמה את המחשבה שלנו לסוס. בעזרת סוסים אפשר להגיע למרחקים גדולים הרבה יותר מאשר בהליכה רגלית, ומובן שהיכולת הזאת מביאה ברכה גדולה. אני לא מדבר על רכיבה ספורטיבית או רכיבה טיפולית שנפוצה בימינו, אלא על היכולת הפשוטה של הסוס להגיע למרחקים גדולים הרבה יותר מאשר ברגל. עד כאן דיברנו בשבחו של הסוס ועל תרומתו לחיינו.
אלא שכאן מגיע ה'אבל' הגדול, או כמו שהחבר'ה אומרים: "אממה…" כל הברכה שהסוס מביא תלויה בכך שיש מנהיג שמכוון אותו. צריך שיהיה יעד ברור, ואחיזה איתנה במושכות. עם כל הכבוד לכוח הסוס, הוא לא יוכל להביא את הרוכב ליעד שלו סתם כך מעצמו. אולי הסוסים של הבעל שם טוב כן יכלו, כך לפחות על פי הסיפורים, אבל הם באמת היו יוצאי דופן. בכל אופן, אם בן אדם לא שולט במחשבות שלו, סביר להניח שבאופן טבעי הן ייקחו אותו למקומות לא רצויים. היהודי נתקף במחשבות שלא מוסיפות טוב אלא רק מפילות אותו.
רבות מחשבות
כדי לכוון את הסוס שלנו היטב, אנחנו צריכים לפתח מיומנויות של רכיבה. במשל הזה של רבי נחמן יש חידוש גדול, שהמוח שלנו בסופו של דבר הוא בסך הכל סוס. אמנם היכולות שלו הן אדירות, אבל בעצם הן כלי שמשתמשים בו – מעין סוס לרכב עליו. הרוכב, האדון, צריך לעבוד איך לפתח נכון את המחשבות, כדי שלא יהיה מצב של "עבד כי ימלוך", שבו הוא מובל ולא מוביל.
ההגדרה של רבי נחמן בנקודה הזאת לדרך העבודה היא: "שֶׁמְּקַשֵּׁר הַשִּׂמְחָה לְמחוֹ וְדַעְתּוֹ". בהגדרה הזאת יש תרגול פשוט, שהוא טוב גם למתחילים. צריך לנסות לשים לב, במשך כמה דקות בכל יום, במה המחשבות שלנו עוסקות ולקטלג אותן לאחת משלוש האפשרויות הבאות: מחשבות מורידות (כמו דאגות, תאוות ועוד), מחשבות ענייניות (להוציא את הילדים מהגן בזמן, רשימת קניות וכדומה) שהן לא מעלות ולא מורידות, ומחשבות מעלות. אמנם יש אנשים שבשבילם קניות ממש נותנות להם חיות, והרשימה לסופר ממש מרוממת אותם, אבל בנוהג שבעולם, המחשבות המעלות הן מחשבות על תכניות טובות ורגשות חיוביים, וכמובן דברי תורה וחכמה שמוסיפים הרבה טוב. האתגר שלנו הוא, להתבונן במצב המחשבות שלנו, ולראות איפה רוב הזמן המחשבות נמצאות ולהיכן הן מושכות אותנו. עצם המודעות למחשבה, נותנת תוספת כוח לאחוז במושכות של הסוס.
לדהור אל השמחה
אחרי שרבי נחמן שכנע אותנו להיות רוכבים מיומנים, ואמרנו לעצמנו שמהיום והלאה נאחז היטב במושכות וגם נהיה מובילים ולא מובלים, הוא מוסיף לנו טיפ חשוב. כדי להישאר על הסוס, צריך להיזהר מעצבות: "אַך דַּע, שֶׁעַל יְדֵי מָרָה שְׁחוֹרָה אִי אֶפְשָׁר לְהַנְהִיג אֶת הַמּחַ כִּרְצוֹנוֹ וְעַל כֵּן קָשֶׁה לוֹ לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ. רַק עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה, יוּכַל לְהַנְהִיג הַמּחַ כִּרְצוֹנוֹ".
העצבות והמרה שחורה גורמות לחולשה ביכולת להנהיג את המוח כראוי. לעומתן, השמחה מגיעה מעולם החירות, ועל ידה המוח משוחרר מכבלי הדאגה והעצבות. השמחה, היא גם הכלי וגם התכלית. על ידה המוח נעשה בן חורין, וממילא מסוגל לזהות להיכן הוא רוצה להגיע, ולפעול כפי רצונו.
החלק המעודד בסיפור הוא, שהשמחה באמת נמצאת כל הזמן באיזה שהוא מקום ברקע. אנחנו לא צריכים לייצר אותה, אלא רק לקשר אותה אל הדעת. כמו צלחת שיש בה מזון, ואפשר לבחור אם לקשר את המזון עם הפה או להשאיר אותו כמות שהוא. בכל מקרה, המזון קיים כבר. הוא נמצא בכוח, ולנו יש היכולת לבחור אם להתעלם ממנו או להשתמש בו. אדם עלול אפילו להתכחש לקיום של האוכל, אבל בפועל הוא קיים.
השמחה נמצאת בנו, רק – הושט ידך וגע בה. חברים! אנא מכם, שכל אחד ייקח מהדברים הללו מה שיועיל לו להיות שמח. אם יעזור לכם לדמיין שאתם דוהרים על סוס בחופים קסומים, אל עבר השמש השוקעת באופק – לכו על זה. העיקר שתזכרו שיש לנו הכוח להחזיק חזק את המושכות, ולהגיע בעזרת ה' אל כל הטוב ושפע הברכה והשמחה שחודש אדר מזמן לנו. עלו למעלה עלו! לחיים!
