שלום חברים! אמנם זאת זכות גדולה להתוועד אתכם כאן כל שבוע כאן דרך הכתב, אבל כדאי לזכור שבאמת אין כמו התוועדות אמיתית במציאות. מספרים שפעם בא חסיד לרבי שלו וטען שאין לו כוח להגיע לטיש בליל שבת. לצורך העניין, אפשר להתאים לעצמנו את הרעיון ולהחליף את המילה 'טיש' במילה התוועדות או עונג שבת קהילתי. בכל אופן, היהודי הסביר לרבי שלו שאין לו טעם להגיע לטיש, מכיוון שהוא ממילא נרדם שם. הרבי שמע את הטענה וענה לו כך: "כשבן אדם נוסע ברכבת והוא יושב וצופה בנוף, הוא יכול מאוד ליהנות מהנסיעה ולראות נופים קסומים ומיוחדים. אלא שגם אם הוא נרדם ולא רואה שום דבר בדרך, בסופו של הדבר הנסיעה תסתיים והוא יגיע ליעד שלו…"
הדיבור הזה נכון כלפי התוועדות או טיש, ובוודאי גם כלפי מי שנרדם בשיעור דף יומי. זהו רעיון שכדאי לקחת אותו לכל מיני מקומות טובים – לא כדאי לבן אדם לוותר על השתתפות באירוע משמעותי בגלל עייפות או אפילו חשש להירדמות. בסופו של דבר, גם אם אין מודעות מלאה למה שקורה מסביב, תמיד זוכים לעוד איזו שהיא נקודה חדשה בנפש שמתחילה להאיר בזכות אותו אירוע. לחיים!
טעות עצמאית
הפעם רציתי לספר לכם על שלושה ציירים שהוזמנו לפאר ביצירותיהם את הטרקלין המלכותי בארמונו של המלך. הבקשה מאותם אמנים הייתה שהציור יהיה כמה שיותר ריאלי ומדמה חוויה מציאותית. הציירים קיבלו על עצמם את האתגר ויצאו לדרך.
הצייר הראשון החליט לצייר בוסתן עם עצי פרי. העבודה שלו נראתה כל כך ממשית, עד שבמהלך העבודה פלשה ציפור לתוך הטרקלין וניסתה לנקר ולנגוס באחד הפירות המצוירים. הצייר השני צייר תמונה של נוף, כאשר באמצע התמונה הוא צייר וילון שמסתיר חלק מהנוף. אמנם גם הווילון היה חלק מהציור, אבל הוא נראה כל כך מציאותי עד שהמבקרים שהגיעו ביקשו להזיז את הווילון כדי לראות את שאר הנוף שמסתתר מאחוריו. הצייר השלישי צייר בדרך עוד יותר מיוחדת. הוא צייר סלון עם ריהוט – ספות, שולחן ושידה עם מגירות. הציור היה מאוד אמנותי וגם מאוד ריאלי. בשלב מסוים, לקראת סיום העבודה, אותו צייר נכנס לעבוד כשהוא מחזיק ביד כוס קפה. הכוס החמה הפריעה לו להתרכז בעבודה, אז הוא רצה להניח אותה איפשהו. בלי לשים לב, הוא ניסה להניח את הכוס בשידה שבציור – ניסיון שכמובן הסתיים בכישלון…
מעניין לשים לב, איך בסיפור־משל הזה כל אחד משלושת הציירים עולה במדרגה. הראשון הצליח להטעות בעלי חיים, השני הצליח להטעות בני אדם, ואילו השלישי הצליח להטעות אפילו את עצמו. בכל אופן, משלושת הציירים האלו אפשר ללמוד משהו על האמירה של חז"ל שגם הקב"ה מצייר. על הפסוק "אין צור כאלוקינו" דורשת הגמרא: "אין צייר כאלוקינו". המלבי"ם מסביר את ההבדל בין צייר רגיל לבין הציורים של הקב"ה: צייר אנושי, ברגע שהוא סיים את היצירה – הוא והיצירה שלו מתנתקים זה מזו ואין לו שום קשר איתה. אולי הוא חתום על היצירה ויש לו קרדיט עליה, אבל היא עומדת כדבר בפני עצמו, עד כדי כך שהוא יכול להתבלבל ולשכוח מה המהות שלה. לעומת זאת, כשהקב"ה מצייר את הבריאה, הקיום שלה ממשיך להיות מותנה בכוח היצירה שפועל בה ללא הפסק.
מעבר לידיעה החשובה שהקב"ה מחיה אותנו כל הזמן, יש משמעות נוספת לזה שהקיום של הבורא פועל בנו. אנחנו צריכים לזכור שהקב"ה שוכן בקרבנו, וממילא אנחנו יכולים להביא ברכה, אור ושפע לכל מה שסביבנו. אנחנו חלק מציורו של הבורא, ולכן יש בנו כוח להשפיע בלי גבול.
אהבה סגולה
ישנה סגולה ידועה שמובאת בשם האלשיך הקדוש בספר 'ערבי נחל'. האמת היא, שכשאומרים "סגולה ידועה" חשוב להוסיף שהכוונה היא שהסגולה ידועה למי שמכיר אותה… האלשיך נתן עצה טובה למי שזקוק לישועה, וכך מובא בשמו: "אם יתחברו שני אנשים באהבה אמיתית בלב שלם, שכל אחד ייטיב לשני, ויהיה כל כך אהבה ביניהם שכל אחד מהם לא יחשוב טובת עצמו, רק כל מגמותיו הם טובת ותועלת חברו, אזי ממשיכים הנהגה זו לעצמם מה' יתברך, וכביכול הוא נפנה מכל עסקיו לחשוב רק להיטיב לאלו האנשים. וכן על מאמר שאומרים 'ה' צלך' – כמו שאתה מתנהג, כך ה' מתנהג אליך". כלומר, השפעת אור וטוב לאחרים ממשיכה עלינו שפע גדול.
את הפעולה של הסגולה הזאת אפשר לראות במגילת אסתר שקראנו לא מזמן. כשמרדכי שומע שרוצים להרוג את אחשוורוש, הוא מחזיק ביד ידיעת זהב מודיעינית שמי שמביא אותה יזכה לקבל כבוד ויוקרה גדולים בתמורה. למרות שכנראה גם למרדכי הייתה גישה לאחשוורוש, בכל זאת הוא בוחר להעביר את הידיעה לאסתר כדי להיטיב לה. אסתר מצידה, באותה מידה חושבת רק על מרדכי, ומוסרת את הידיעה הזו למלך בשם מרדכי. הם גם מביאים לידי ביטוי את עניין "ונהפוך הוא" המפורסם של חודש אדר, שבמסגרתו אדם יוצא מהטבע שלו לחשוב רק על עצמו, ומתחיל לחשוב על אחרים. ההשפעה לזולת מביאה בסופו של דבר שמחה גדולה, ומזכירה לאדם שהוא באמת הציור של הקב"ה וממילא הוא מלא כוחות להמשיך שפע ברכה לזולתו.
חברים יקרים! אני מאחל לכם ולי שלא נתנתק מהפנימיות של היצירה, ותמיד נזכור שאנחנו מלאים בחיות של הצייר הגדול שמצייר אותנו כל הזמן. שנזכה לראות כך את כל הברכה הטוב והשפע שיכול לעבור דרכנו לכל מי שמסביב. כמובן, אפשר ורצוי להתחיל כמו בשיעורי בית שקיבלנו מהאלשיך הקדוש, ולבחור דמות אחת שבה נתמקד בנתינה ובאהבה המטיבה, וממנה להמשיך גם הלאה להטיב לכל העולם. לחיים!
