שלום חברים יקרים! השבוע זכינו לעבור את פסח שני, ואחריו את ל"ג בעומר. העניין של פסח שני זאת הנקודה של ההזדמנות השנייה, לחזור ולתקן. באותה נקודה יש גם קשר ישיר בין פסח שני לל"ג בעומר. אתם ודאי יודעים שהרבי של רבי שמעון בר יוחאי, היה רבי עקיבא. בספירת העומר מרבים להזכיר את רבי עקיבא בהקשר של 24 אלף התלמידים שהיו לו, שמתו במגיפה בין פסח לעצרת. כולם מכירים ומדברים על הלקח שצריך ללמוד מהם, וממה שקורה כשיהודים לא מכבדים איש את רעהו. אבל אני רוצה לדבר על הסיפור הזה מזווית קצת אחרת.
נסו לחשוב רגע על רבי עקיבא עצמו. פשוט מזעזע לחשוב איזה אובדן הוא חווה ברמה האישית. בן אדם שהקים מפעל חיים, ואחרי כל כך הרבה שנים של עמל והשקעה, מפעל החיים שלו קורס לגמרי! פשוט לא נשאר ממנו כלום. רוב בני האדם בסיטואציה כזאת היו נכנסים לייאוש גמור, ומאבדים כל טעם ועניין בחיים. ודאי שלא היו מוצאים כוח להמשיך הלאה ולחדש את המפעל שלהם.

רבי עקיבא, המורה הגדול של עם ישראל, מלמד אותנו לקום מהמשבר. רבי עקיבא מקבל באהבה ובאמונה שכל מה שקרה הוא רצון ה'. ודאי שחשוב לתת מקום לפשפש ולבדוק על מה צריך לעשות תשובה, אבל לא פחות חשוב מזה צריך להיזהר לא ליפול למקום של האשמה עצמית, או להאשים אחרים, אלא להבין שכך רצון ה', ומתוך כך אדם צריך לשאול את עצמו 'מה הלאה?'. רבי עקיבא מתרומם מהאסון, ומקים את התורה מחדש על ידי חמישה תלמידים.
שמעתי פעם בשם אחד מרבני ברסלב, רבי יעקב מאיר שכטר, שאמר כך: רוב בני האדם מבזבזים את המחצית הראשונה של חייהם, ובמחצית השנייה הם מבכים את המחצית הראשונה… זאת אומרת, שאם בן אדם מבזבז את המחצית הראשונה של חייו זה לא נורא. הפספוס הזה הוא חלק מהפרוטוקול. השאלה הגדולה היא אם הבן אדם, כמו רבי עקיבא, מקבל את מה שעבר עליו באהבה. השאלה היא אם הוא מצליח להתרומם ולהבין שזאת הייתה התוכנית האלוקית, ומכאן הוא מנסה לראות מה הלאה.

• המחבר חיבורים

כידוע, אחד מתוך אותם חמישה תלמידים, היה רבי שמעון בר יוחאי. השמחה ביום ההילולא של רבי שמעון היא האירוע היהודי הכי גדול שיש כיום, שמושך אליו הכי הרבה אנשים מארץ ישראל ומהעולם בכלל.
כולם מגיעים למקום אחד, ביום אחד, בחיבור נפלא ומעורר השתאות. באמת, הגילוי הגדול של רבי שמעון בר יוחאי, הוא הסוד של החיבור. אחד הביטויים הידועים בספר הזוהר משתמש במילה 'חיבור' ביחס לזוהר: "בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזהר, יפקון ביה מן גלותא ברחמי". כלומר, על ידי החיבור שלך – ספר הזוהר, עם ישראל יצאו מן הגלות. בעצם, כל מי שכותב ספר נקרא 'מחבר', הוא 'מחבר' הספר. כי בכתיבת ספר, האדם מחבר רעיונות שונים. ספר הזוהר הוא החיבור הגדול, עיקר עניינו הוא לחבר. הזוהר הקדוש מחבר בין עבר לעתיד, בין הגוף לנשמה, ובין היהודי לאלוקיו. רבי שמעון בר יוחאי מלמד אותנו
את עומק נשמתו של כל יהודי, ואת עומק החיבור של כל יהודי לארץ ישראל. אם לומר במילה אחת – הזוהר מלמד אותנו את הפנימיות. את הסוד.
חסידים מספרים על הבעל שם טוב שאמר על עצמו, שהוא אוהב הרבה אור. התלמידים לא כל כך הבינו מה הכוונה, אז מישהו מזקני החבורה הסביר ש'אור' בגימטריה שווה 'רז'. רז זאת מילה נרדפת למילה סוד. כשמתגלה הפנימיות, כשמבינים את הסוד של הדברים, אז יש התפעלות והתעוררות גדולה. לכן השמחה העצומה שיש בל"ג בעומר – הכל בגלל שעם ישראל חזר אל הסוד שלו. חזר אל הגילוי הכי פנימי שלו.

שיתהפך הכול לטובה!

חלק מאוד משמעותי מגילוי הסוד, זאת היכולת לראות טוב. להתבונן גם על סיטואציות שנראות לך שליליות, ולדעת מתוך אמונה ברורה שהן באמת חיוביות, ורק צריך לגלות איך. לפני זמן מה קראתי סיפור אצל רבי אלימלך בידרמן. בחוברת שלו הוא כתב את הסיפור כאילו הוא קרה למישהו אחר, אבל לבי אומר לי שהסיפור קרה אצלו. בכל אופן, הוא סיפר על מגיד שיעור, שבאחד השיעורים שהעביר בשבת הוא ראה שני אנשים שיושבים בירכתי האולם ולא מפסיקים לדבר ביניהם.

אינני יודע אם חוויתם חוויה כזאת בימי חייכם, אבל אני יכול להעיד בתור מעביר שיעורים, שזה לא כל כך נעים… מיד אתה מתחיל לחשוב שלא מעריכים את מה שיש לך לומר, ואפילו מזלזלים בך. כשהסתיים השיעור, שהיה ברוך השם שיעור טוב, אנשים באו לומר "יישר כוח", וגם אותו צמד אנשים ניגש אל הרב. אחד מהם אמר: "יישר כוח הרב!" הרב שאל אותם בנימוס, "על מה אתם אומרים תודה?" אז היהודי ענה: "מה זאת אומרת? על השיעור! הנה, חברי היקר שאינו דובר עברית מאוד רצה להשתתף בשיעור שלך. כדי שהוא גם יוכל להבין קצת, תרגמתי לו באופן סימולטני את כל השיעור…".

חברים, בסוף סיפור כזה צריכים לומר וואוו! מדהים איך ברגע אחד הסיטואציה נראית לך ממש שלילית, וברגע הכול מתהפך. האדם הזה שדיבר לך כל הזמן בשיעור מרגיז אותך מאוד! גם אם אתה מצליח להבליג על החוצפה, בלבך אתה עדיין מלא כעס וחושב: 'איזה חוסר דרך ארץ! איזה חוסר נימוס!' אבל כשאתה מגלה את הסוד ומבין באמת מה הייתה הסיטואציה, לא רק שאתה מפסיק לראות את האדם מולך באופן שלילי, אלא אתה אפילו מעריך אותו הרבה יותר ממשתתף רגיל
בשיעור.

הסיפור הזה הוא גם דוגמה טובה לכל החיים שלנו. דברים שנראים חסרי ערך, ואולי אפילו דברים שנראים לנו לא לטובתנו, הם באמת נראים כך רק בחיצוניות. כשאנחנו מגלים את הסוד ומודעים לפנימיות, הדברים הללו מתהפכים לגמרי. לכן יש שמחה גדולה בל"ג בעומר, כי רבי שמעון בר יוחאי מחבר אותנו. הוא מחבר את תורתנו ואת נשמתנו אל הפנימיות שלה. כשמתגלה הסוד, זאת סיבה לשמחה שאין כמותה