שלום חברים! ברוך ה', אנחנו זוכים כעת לימים גדולים ונפלאים. אלו ימים של המתקת הדינים. גם בזכות חג פורים הקדוש המתקרב ומורגש באוויר, וגם יש המתקה עם ירידת הגשמים המבורכת, שמבטאת רחמים וקרבת אלוקים. הימים הללו הם ימים מסוגלים מאוד לתפילות עמוקות ולשמחה גדולה.
שמחה דוחה פיקוח נפש
אני רוצה לספר לכם על יהודי שהיה חי בירושלים ושמו ר' נחמן בורשטיין. ר' נחמן זצ"ל היה חסיד ברסלב שורשי. הוא גדל כילד בירושלים, והכיר את זקני ברסלב מהדור הקודם. הוא נודע כבעל-תפילה מיוחד מאוד, ולשטיבל הקטן של ברסלב שהיה בקטמון התחילו להגיע אנשים רבים רק כדי לשמוע אותו מתפלל. כשבית הכנסת היה צר מלהכיל את המתפללים, הם עברו למבנה חדש שידוע כיום בשכונה בשם בית כנסת הכללי.
תפילת ליל שבת אתו הייתה משהו באמת מיוחד, והיה אפשר לראות אצלו במניין גם בעלי-בתים מן השורה ממש נכנסים לדבקות בזכות התפילה הנעימה שלו והניגונים המופלאים שהוא היה שר. ר' נחמן נפטר בפורים קטן לפני כמה שנים, ושבועות ספורים אחרי פטירתו פגשתי ברחובה של עיר את בנו, ר' נתן בורשטיין. ר' נתן סיפר לי שבקריאת המגילה שנה קודם לכן, אבא שלו התחיל לקרוא את המגילה בבית הכנסת, אבל באמצע הקריאה הוא הפסיק בגלל חולשתו. לאחר הקריאה אמר ר' נחמן שכבר כשניגש לקריאת המגילה הוא היה חלש, אבל הוא התאמץ בכל זאת לקרוא כי הוא רצה לשמח את האנשים שבאו בשבילו.
תבינו, לר' נחמן יצא שם בכל השכונה, וכולם ידעו שהוא שמח עם כולם ומקרב את כל הציבורים. התפילות אצלו בשבתות שלפני פורים היו מיוחדות בכך שהוא היה מתאים מנגינות פורימיות לכל בית של 'לכה דודי'. בכל בית הוא היה משנה מנגינה, והשמחה הייתה נפלאה! הוא היה רוקד על השולחנות ומרים את כולם. אבל באותו פורים הגבאי של בית הכנסת שראה בקריאת המגילה כמה ר' נחמן חלש, אמר לו מתוך דאגה: "ר' נחמן, עכשיו אין ריקודים. אין פורים!" הגבאי התכוון לטובתו, שישמור על כוחותיו. ר' נחמן בתגובה עשה לו פרצוף תמה כזה, שלא מבין מה הוא רוצה, אז הגבאי הוסיף ואמר: "הרי פיקוח נפש דוחה אפילו שבת!". ר' נחמן ענה לו: "פיקוח נפש אמנם דוחה שבת, אבל הוא לא דוחה שמחה". אני לא נכנס לגדר ההלכתי של הסיפור, אלא רוצה ללמוד את הדיבור החסידי שיש בו. ר' נחמן העביר לאותו גבאי, וגם לנו, מסר חשוב. השמחה בפורים היא העניין הגבוה מכולם. דרך השמחה הזאת אפשר להשיג כל-טוב, אפילו יותר ממה שיהודי יכול לשער לעצמו.
נדודי השינה של המלך
אתם ודאי יודעים שעבודת ההתבודדות בברסלב היא עניין גדול. כולם שמעו על כך שר' נחמן אמר להקדיש בכל יום כמה דקות כדי ללכת למקום פנוי, לבודד את עצמנו מכל הגירויים החיצוניים, ולהשיח את לבבנו לפני ריבונו של עולם. נקודה שפחות מוכרת היא שאצל חסידי ברסלב, הזמן המובחר ביותר להתבודדות, ההתבודדות הכי גבוהה והכי חשובה בכל השנה, היא ההתבודדות בחצות הלילה של פורים. החסידים כל כך החשיבו את ההתבודדות הזאת, עד כדי כך שהיו חסידים שכל השנה היו מתפללים על זה שהם יזכו להיות בהתבודדות הזאת של ליל פורים הקדוש. הם קישרו את העניין לפסוק שנאמר במגילה: "בלילה ההוא נדדה שנת המלך". כידוע, בכל מקום שנאמר במגילה "המלך" יש בזה רמז למלכו של עולם. אז בלילה ההוא – ליל פורים, המלך כביכול לא ישן, ויש עת רצון נפלאה. ובלילה הזה המלך גם שואל את אסתר המלכה, שמרמזת לכנסת ישראל: "מה שאלתך אסתר המלכה וינתן לך, ומה בקשתך עוד ותעש".
יש תורה נפלאה של השפת-אמת, שבה הוא מדבר על המילים "ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת". הוא מבאר שבזמנים רגילים, כדי להתקרב לקדוש ברוך הוא אנחנו צריכים הרבה הכנות. למשל, ביחס ליום הכיפורים אפשר לראות כמה הכנות משמעותיות יש עד שמגיעים אליו. בהתחלה ימי אלול, ואחר כך ראש השנה ועשרת ימי תשובה. יש דרך ארוכה שאנחנו עושים כדי להגיע לקרבת אלוקים ביום כיפור. לעומת זאת, בפורים יש עניין אחר: "אבוא אל המלך אשר לא כדת". גם אם לא עשיתי שום הכנה, וגם אם אני נמצא במדרגה מאוד נמוכה, אז בפורים כולו, ובעיקר בזמן הזה של ההתבודדות בחצות ליל פורים, אפשר לבוא אל המלך. גם אם אתם במסיבה, בעיצומם של ריקודים סוערים, קחו לכם אפילו רק רבע שעה. תפרשו הצידה, לאיזה חדר או גינה שקטה, ותדברו עם ה' יתברך.
בקשת הבקשות
אם זכיתם להגיע להתבודדות הזאת, כדאי לחשוב מה עושים שם. יש בעיה, לפעמים מרגישים שהזמן עכשיו כל כך גדול, וקצת נתקעים – 'על מה לבקש? האם להתפלל על עם ישראל? האם לבקש על השידוכים של הילדים, או אולי על הפרנסה והבריאות?'. אז קודם כל, אנחנו מרוויחים הרבה מעצם השאלה שממש עוזרת לנו להתמקד. אם שואלים אותי: 'מה היית הכי רוצה? מה הדבר שהכי יקר והכי משמעותי בעיניך?' זה מועיל מאוד ליישב את הדעת לגבי מה חשוב בחיים.
כתשובה לשאלה מה לבקש, חסידים סיפרו משל. כפרי אחד הציל פעם את המלך. לא משנה איך בדיוק, אולי הוא עצר את העגלה שהתדרדרה במדרון, או עזר למלך להחליף פנצ'ר בגלגל… בכל אופן, המלך שאל אותו: מה אתה מבקש? אז יש אחד שרוצה להיות שר, ויש אחר שרוצה לכסות את האובר-דרפט, ויכול להיות מישהו שיבקש רק שיסגרו את העסק שמתחרה בו. יש הרבה אפשרויות של בקשות מתוך קטנות מוחין כזאת. אבל אותו כפרי, שיה מיושב בדעתו, ביקש רק דבר אחד: "אני רוצה כל יום לפגוש את המלך לכמה דקות…".
לחיים, לחיים חברים! תזכרו שליל פורים הוא הזמן להתבודדות, והעיקר הגדול – לבקש בו מה' יתברך בקשה אחת: אני רוצה לפגוש אותך בכל יום. פורים שמח!
תגובה אחת
שלום הרב,
אהבתי מאוד את הרעיון של ההתבודדות בחצות ליל פורים, בזמן ש"בלילה ההוא נדדה שנת המלך".
בעז"ה רוצה לקחת על עצמי את המנהג.
שאלתי היא, למה עושים את ההתבודדות הנפלאה הזאות בליל פורים, כי אותו לילה הייתה ט"ז ניסן.
ואם עושים בליל פורים כדי לסמוך על ענייני הפורים, האם כדאי גם לעשות בנוסף בט"ז ניסן.
תודה וברכה.