שלום חברים! רציתי הפעם לדבר אתכם קצת על יעקב אבינו, שאתו אנחנו זוכים ללכת במהלך השבועות הקרובים.
התורה מתארת את יעקב אבינו בתור "איש תם יושב אוהלים", ורש"י מסביר את הביטוי 'איש תם', במילים הבאות: "שאינו חריף לרמות". לצער הלב, כיום, בעלמא דשקרא, יש מעט אנשים תמימים. יש מסביב כל כך הרבה ציניות, שקרים וערמומיות של נסיונות הטעיה, עד שקשה להמשיך לתפקד בתמימות. יעקב אבינו מזכיר לנו את המעלה של התמימות.
אתם בוודאי מכירים גם את הסיפור של רבי נחמן, 'חכם ותם', שבו הוא מאיר את הדמות של התם. ההגדרה של אדם כאיש 'תם', נשמעת כהגדרה לאדיוט שימושי כזה, שלא יודע להסתדר עם מרפקים כמו שצריך בעולם הזה. אבל האמת היא, ש'תם' זו מדרגה רוחנית משמעותית. משמעות המילה ת"ם בראשי תיבות, היא 'תמיד מרוצה'.
בסיפור של רבי נחמן, לעומת התם שמוצג באור חיובי, ישנה הדמות של החכם שמוצגת באור שלילי. בדרך כלל התואר 'חכם' הוא חיובי, אבל במקרה הזה, רבי נחמן בא להדגיש את הסכנה שיש ביכולות האינטלקטואליות של האדם לחנוק את שמחת החיים. אותו חכם שבסיפור, חי כל הזמן במרמור וחוסר אמון כלפי העולם. בצורה מאוד מתוחכמת ועמוקה, הוא מוצא בכל סיטואציה מגרעות, ומפרש אותה איך בבירור הכל רק נגדו.
מי שרוצה לעבור קורס ולהתעמק בשיטת החכם, ישים לב לשלושה מרכיבים: המטרת תלונות בכל מצב, הטלת ספקות בטוב של המציאות, ולבסוף גם מציאת פגמים בעולם ובבני אדם. נראה לי, שאם באמת היו פותחים קורס שכזה, אף אחד לא היה נרשם אליו, מהסיבה הפשוטה שכל אחד יודע שהוא יכול להעביר קורס כזה בעצמו. כל מה שילמדו בקורס הזה, כל אחד יכול לקבל אפילו דוקטורט…
משפט המפתח שרבי נחמן נותן לתם – תמיד מרוצה – הוא המשפט הבא: "ומנהגו היה, שהיה תמיד בשמחה". להיות בשמחה תמיד, זאת עמדה נפשית שאולי נראית מתאימה לנאיביות, אבל באמת נתינת האמון, והתחושה שכל מה שקורה הוא בהשגחה פרטית ובא רק לטובה, היא נקודת החיים הכי חשובה.
אתה לא אתה
בהקשר הזה, נזכרתי באירוע שקרה לנו לפני כמה שנים, שבו פרצו לחשבון המייל של חוות יישוב הדעת, והתחילו להפיץ מיילים כוזבים ברשימת התפוצה. הפורץ כתב עם השם של השותף שלי, בקשת עזרה מזויפת – שהוא נמצא בקפריסין, ונעלמו לו כל המסמכים, והוא ממש מבקש עזרה שישלחו לו 800 יורו וכו'. הפלא בעיניי היה, כשניסינו ליצור קשר עם גוגל כדי לחסום את הפורץ, הם קודם כל חשדו בנו שאנחנו המתחזים… ארך כמה ימים עד שהם הסכימו לתקן את הבעיה, ובינתיים הרבה אנשים טובים פנו ושאלו אם להעביר כסף לפנייה הכוזבת.
חשבתי אז על כך, שזאת תופעה קשה לעיכול. העולם עובר תהליך כזה, שמשאיר את כל האפשרות לאותנטיות בסימן שאלה. המצב הזה ממש לא יאומן – אתה פונה ואומר: "גנבו לי את הזהות! תעזרו לי!", והאמת כל כך נעדרת, עד שאומרים לך אולי אתה זה בכלל לא אתה…
מן הסתם אתם מכירים את הוורט של הרבי מקוצק, שאמר כך: "אם אני אני כי אתה אתה, ואתה אתה כי אני אני, אז אתה לא אתה ואני לא אני. אבל אם אני אני כי אני אני, ואתה אתה כי אתה אתה, אז אתה אתה ואני אני". אדם שחי כל הזמן בספקות, בכלל לא זוכר מי הוא, וכשהכל מעורער, גם אין לו שמחה. לעומתו, מי שחי באמון, הזהות הפנימית שלו שלימה ושלווה, והוא שמח ומרוצה תמיד.
בכי פורימי
שמעתי פעם מהרב בזנסון שליט"א סיפור שממחיש את אותה נקודה. הוא סיפר, שבטיש פורים אצל ר' יואליש מסאטמר זצ"ל, הופיע בדחן, כנהוג בחצרות חסידים. אותו בדחן חיקה את הרבי ר' יואליש בצורה יוצאת מן הכלל, עד שפתאום הרבי התחיל לבכות.
למרות שהבדחן עשה את עבודתו, ומדובר היה בטיש פורים, בכל זאת כשראו את הרבי בוכה, היה חשש גדול מהקפדה שלו. גם בפורים, לך תסתבך עם הרבי. צריך סייעתא דשמיא גם בפורים לא לעבור את הגבול. מצד אחד יש עניין במילי דבדיחותא, אבל מצד שני צריך להיזהר בכבוד תלמידי חכמים. כמובן, אותו חסיד הפסיק מיד הכל, וניגש בחשש אל הרבי לבקש מחילה. הרבי הרגיע אותו ואמר לו שהוא בסדר גמור. הוא הסביר שהוא פרץ בבכי כיוון שהחיקוי היה כל כך טוב, עד שהוא התחיל לחשוב שמא הוא עצמו הוא חיקוי של מישהו אחר…
יעקב אבינו, איש תם שאינו חריף לרמות, מלמד אותנו שני דברים: א', קודם כל להסכים להיות מי שאנחנו באמת. לשאול את עצמנו בכנות 'מי אני?', אבל לא במובן החפרני שבא לייאש. פשוט להיזכר מי אנחנו, וכמה אנחנו באמת טובים. ב', מתוך הזהות האמתית שלנו, להיות מלאים אמון ושמחה. לצאת תמיד מנקודת הנחה שכל מה שקורה הוא טוב, וכל מה שנשאר לעשות זה להבין איך באמת המצב הוא לטובתנו.
המתלונן המקצועי, יוצא תמיד מתוך נקודת הנחה הפוכה – המציאות היא רעה, וצריך למצוא סיבות טובות להתלונן ולהסביר למה הכל גרוע. לעומת זאת הת"ם – תמיד מרוצה, והולך עם תפיסת העולם של יעקב אבינו. קודם כל שמחה ואמונה שהכל טוב, ובעזרת ה' אחר כך למצוא את המילים המתאימות כדי להסביר שאכן כך פני המציאות. שנזכה כולנו להיות תמיד מרוצים! לחיים!