לא הופתעתי כששמעתי על גל הפיגועים הנורא . הרבה זמן אני מדבר על זה שצפויה התפרצות כזאת או אחרת, אם במהומות רחוב ואם בפיגועים.

בתקשורת נשמעו אמירות כמו: בואו נחסל את דאעש, יש להם רק 19 חברים בארגון. בואו נפציץ את הבסיסים שלהם. כביכול יש איום חדש בישראל ושמו דאעש. חברים, זה לא איום חדש. דאעש זה עוד שם למאבק הפלסטיני הקיצוני שמתלבש בלבוש חדש. 

אני קורא לפיגוע בחדרה 'דאעש סאלח'. המחבל הזה מצולם עם ראאד סאלח. גם האידיאולוגיה של האחים המוסלמים היא שהאיסלם ישלוט על כל העולם, רק בדרך של הכשרת הלבבות על ידי הסברה, לעומת דאעש שרוצה להגיע לזה מהר על ידי אלימות רצח ועריפת ראשים. אבל המטרה זהה. גם חמאס אומר שכשתגיע השעה יהיה רצח ואלימות. 

המאבק הפלסטיני מאחד ברעיון בין כולם – חמאס, ג'יהאד ודאעש. אחיינו של מנהיג חמאס בעזה הצטרף לדאעש והשבוע חוסל בסיני על ידי המצרים שמבחינתם בוודאי אין שום הבדל בין דאעש לחמאס.

איך אני יודע שהפיגוע הזה הוא לא דאעש? בבוקר שאחרי הפיגוע נאסראללה השיעי בירך על הפיגוע הזה, למרות שהוא סבל ונלחם כל החיים שלו עם הסונים מדאעש. 

כשעשיתי את הסדרה שלי על האיסלאם בגרמניה, ראש המודיעין הגרמני הזמין אותי לשיחה ואמר שלפי הנתונים שלהם, יש בגרמניה רק 300 איש החברים באחים המוסלמים ולכן הוא לא דואג. 

מעט מאוד מערביי ישראל רוצים ותומכים בשני המחבלים מאום אל פאחם. אלא מה? משאלת לב של כל אחד מהם היא שהאיסלאם ישלוט. יש מליארד וחצי מוסלמים בעולם, שמהם יצאו בערך פרומיל של טרוריסטים. אבל הפרומיל הזה הפיל את מגדלי התאומים וקבע את סדר היום של האיסלאם. זה המילכוד של הערבים. הם לא יכולים באמת שלא להזדהות באיזשהו מקום עם המטרה הזאת. 

ח'ליפות איסלאמית היא החלום הישן של כל מוסלמי שרוצה שהאיסלאם יחזור לתור הזהב שלו. את זה הסביר לי השייח של דאעש בלוד וכך גם אמרו לי אנשי דאעש שפגשתי בגבול סוריה וטורקיה שבנו בעצמם את החלום המדמם. 

זה לא פסח על ישראל. ראיתי דגלי דאעש בהר הבית ובאום אל פאחם, והסיבה היא כי אין הבדל אמיתי בשורש בין האחים המוסלמים לבין הסלפים. המטרה היא אותה מטרה. ההבדל היחיד הוא שהאחים המוסלמים מתחילים בדרכי שלום, אבל ברגע שזה נתקע, כמעט שאין הבדל. 

מאות ערבים ישראלים יצאו במשך השנים לטורקיה ומשם המשיכו לסוריה כדי להצטרף לדאעש. משפחותיהם לא הבינו את ההיגיון שלהם וחלקם אף הסגירו אותם למשטרה בישראל. חלקם נהרגו בלחימה, חלקם חזרו והביעו חרטה וחלקם התחרטו רק למראית עין, כמו המחבלים שביצעו את הפיגוע בחדרה. דאעש הוא בעיקר רעיון רדום עד ליום פקודה. 

כל הדברים שמתרחשים בעולם נוצרים כדי שנתבונן בהם. בראייה לאחור, לא הייתי מבין את המציאות נכון לפני שהפכתי לאדם אמוני. אחת מהבעיות של העולם המערבי היא שמוציאים מהתמונה את העניין הדתי והאמוני. מי שמגדירים את עצמם עובדי ה' מתבוננים במציאות שסביבם ועם כוח חלוץ של ראייה של התעוררות, של התחדשות, ובעיקר לדעת את הכלל הראשון בקרב: מה עומד מולנו. 

בתור עובדי ה', רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים – אנחנו חייבים להסתכל על מה שקורה וגם לעזור למליוני מוסלמים שרוצים לחיות את דתם בשלום ולא יכולים לעשות את זה, בגלל אותו מילכוד של האיסלאם שכנראה מחכה לעזרה שלנו.

לאחר שידור מהדורת החדשות, כשירדתי לדווח על הפיגוע, אחד העורכים אמר לי: תשמע, אני ממש נעצב מכל מה שקורה פה. לא יכולתי לומר לו משהו ברמת המציאות, אבל אמרתי לו: זכיתי להיות תלמיד של רבי שאמר שאין יאוש בעולם כלל, וטוב שכך, כי כנראה שאחרת היינו מתייאשים. 

אז אין יאוש בעולם, יש לנו דרך נפלאה בתור עם, ולא סתם הכל קורה לנו בחודש של ההתחדשות שלנו, בראש החודש שבו אנחנו יוצאים מהמיצרים של המציאות אל אותו מרחב שה' רוצה אותנו שם.