לשאול את בלעם ולעשות הפוך

לשאול את בלעם ולעשות הפוך

כתוב בגמרא "משה כתב ספרו ופרשת בלעם". "פרשת בלעם"?! מוזר, הרי הוא כתב את כל התורה…

בהתבוננות קצרה נראה משהו מרגש. עם ישראל כביכול כלל לא יודע מכל הסיפור הזה בזמן שהוא מתרחש. הוא לא 'קורה לנו'. רק אי שם, רחוק מעינינו, בהררי מואב, יש איזה מלך גוי ששולח שרים להביא איזה נביא גוי אחר, הוא מסרב, הוא מסכים, מסרב, מסכים. אחר כך האתון, המלאך, המזבחות, ובסוף בלעם מגיע, עומד על ההר, פותח סידור 'תפילת כל פה' נוסח עדות המזרח בדף הראשון, ומשורר לראשונה את המילים "מה טובו אוהליך יעקב"… רק לפני שהוא עוזב בבושת פנים הוא נותן עצה להזנות את ישראל, וכך אנו שומעים, במהדורת החדשות של 'קול ישראל במדבר', על בלעם לראשונה.

זה מלמד אותנו משהו חשוב. כמה נסים בורא עולם עושה לנו בלי שכלל נדע עליהם. אולי אנחנו צריכים לעצור ולהודות לה' על דברים שלעולם לא נדע שהוא עושה עבורנו. תודה אבא!

איך עובדת הטכניקה של בלעם? הוא איננו יכול להמציא קללה או ברכה. הוא משקיף על העם שהוא התבקש לקלל, ואז אם הוא רואה נקודה רעה, הוא יכול לפתח אותה. ואם הוא מוצא נקודה טובה, עליה הוא ממשיך את הברכה. במקרה שלנו הוא חיפש וחיפש, עמד בזווית זו ובזווית אחרת, אבל לא הצליח לראות משהו רע.

הרב קרליבך סיפר שפעם הוא היה בשדה תעופה והיה צריך עצה, הוא התלבט על עניין חשוב ביותר. מה עושים אם אין בסביבתך אדם חכם לשאול? אמר ר' שלמה'לה: פשוט! שאל אדם טיפש – ותעשה להפך! (חח) טיפשים תמיד יש…

למה נזכרתי בזה? כי אפשר ללמוד מבלעם שבירך – מה הוא רצה לקלל.

נתבונן קמעא: מה יש בברכות שלו? רק דברים רוחניים, וזה מדהים! בשונה מהברכות בקריאת שמע או בפרשת בחוקותי, בלעם לא מזכיר "גשמים בעתם", לא "אכלתם לשובע" לא "דיש ובציר"… רק קרבת ה' – "ה' אלוקיו עמו"; צניעות ומשפחה – "מה טובו אוהליך"; חוסן פנימי – "עם לבדד ישכון"… בלעם גם מבין את הסיפור שלנו בין כל העמים – "ובגויים לא יתחשב!"; כמו כן, "לא הביט און ביעקב" – הוא מבין שה' קשור אלינו בצורה מיוחדת ורואה את הטוב שיש בכל אחד ואחד מבניו, גם אם כלפי חוץ יש בו עוון. וכמובן, איך שכחתי? "עם כלביא יקום", אומר בלעם, וזו היכולת שלנו להתחדש ולקום כל פעם בזריזות, וכמו שאומר על כך השפת אמת (תרנ"ב) "איש יהודי אין לו בעולמו אלא עבודת הבורא, ולכן בשכבו ובקומו הוא מקבל כל פעם חיות חדשה".

אתם יכולים לדמיין מה היה קורה אם הוא היה מצליח לקלל אותנו ולקחת מאיתנו את הדברים המהותיים האלה? רחמנא ליצלן, ברוך ה' שהפך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' אלוקיך.

עם כלביא קם – זכינו לראות את זה רק לאחרונה, ובעזרת ה' עוד נמשיך בגדול!

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן