יושב מול הכותל. מצב הלב קצת אדיש היום, ואני מנסה להעיר שם משהו בפנים, להכניס את עצמי לתפילה, להתלהב. אני אומר לעצמי: פה ממש יעקב אבינו ישן! כאן יונה הנביא קיבל נבואה, במקום הזה היה אברהם אבינו והעקידה…
הלב נשאר בשלו, אולי משום שזה קצת רחוק ותנ"כי.
אני משנה כיוון: אהרן, הבט. כאן לידך, הנה, איש זקן מחייך אל הכותל. שם מימין, חייל פצוע עם קביים עומד ובוכה. קצת לשמאלו, אברך מצמיד ידיים אל האבנים ולומד משנה ברורה…
אני מסתובב לאחוריי. ילדים שבאו עם אבא לתפילה משחקים עם הכיסאות, אולי מחבואים אולי תופסת…
לאט לאט נפתח לי הלב, נפתח לדבר עם ה'.
לא מזמן קראתי בעלון של הרב גינזבורג שליט"א חידוש שאמר בשם 'המגיד הגדול': כשם שבורא עולם מנהיג אותנו בהשגחה פרטית מופלאה, עד הפרט הקטן ביותר, כך יש לנו להידמות לבורא במובן מסוים, וגם כן לחיות בתודעה כזאת של תשומת לב לפרטים, להתבונן סביבנו.
כך עשיתי בכותל, ופתאום כל דבר הפך לפלא. כל דבר נהיה מרגש. אולי אנסה לאמץ את זה לתפילות העמוקות והארוכות של הימים הנוראים – ראש השנה, סליחות, ויום כיפור שלפנינו – התבוננות כזאת לשעת הצורך, כי כולנו חייבים להאיר אל תוך הלב שמחה, התחדשות, התלהבות.
הרב אהרן מ'קול רינה' דיבר פעם לקראת ראש השנה על המושג 'יום זיכרון'. זיכרון במובן הרבה יותר עמוק מהרגיל של 'שכחתי-נזכרתי'. הרי ה' לא שוכח כלום… זיכרון תרועה – זה הזמן בו עם ישראל, כל אחד מאיתנו, הוא 'שומר המסך' של בורא עולם. הנשמה שלי היא שומר המסך על 'שולחן העבודה' שלו. בראש השנה עולה זיכרוננו מה'דרייב', מה'ענן', וכך אנחנו שם למעלה כביכול במודעות גבוהה…
החסידים אומרים: "כי זוכר כל הנשכחות אתה" – מה שהאדם שוכח, "הנשכחות", זה מה שבורא עולם זוכר. אם אתה שכחת את העבירות שלך… אוי ווי, הקב"ה זוכר אותן. אבל אם אתה בא עם לב נשבר, לא מחשיב את עצמך ושוכח את המעלות שלך – בורא עולם יזכור אותן. הוא יציף הכל בחלל הרקיע, ומיד תרגיש שפע גדול שיורד עליך לכבוד השנה החדשה.
אגב, כשיצאתי מהכותל ראיתי אב ובנו הולכים, כיפה זמנית לראשם. האב מתכופף לעבר בנו הקטן, מביט לו בעיניים ואומר: "דע לך, עידן, שאני מאוד גאה בך. בזכות הבקשה שלך באנו, אני ואמא, אתך לכותל. אני רוצה לומר לך תודה!…"
המשנה הראשונה במסכת חגיגה דנה מתי האב צריך לקחת את בנו לעלות לרגל, האם מהגיל שהוא יכול ללכת לבד או מהגיל שאפשר כבר לשאתו על הכתפיים. לא דיברו שם על הדור בו השאלה היא מאיזה גיל הילד עתיד לקחת את אביו ואימו לעלות לרגל…
שנזכה לשנה של שפע גדול, עוז וענווה! שנה של גאולה!
