שומעים ודומעים, קוראים ומתרגשים, מהמפגש המרגש של יוסף אחיו.
ומה שמוסיף לפעימות הלב, זו דמותו האצילית של יוסף המתגלה במפגש הטעון הזה.
זה יכול היה להיות מפגש שכולו רווי ייסורי מצפון כואבים, התנצלויות אין סוף, הכאה על חטא וסבל נפשי בל יתואר של האחים שלא מסוגלים לעמוד מול יוסף אחרי מה שעוללו לו.
אבל יוסף, בגדלותו, דואג שהמפגש הזה ייראה אחרת לגמרי. דבר ראשון שהוא דואג לו, זה להסיר דאגה מליבם של אחיו. שוב ושוב הוא מנסה לשכנע אותם שזה כלל לא הם שעשו את המעשה, אלא זו ידו הרחומה של הבורא, ידה של ההשגחה שמשגיחה עליהם מלמעלה. יוסף הצדיק, לא רק שאינו כועס, לא רק שאינו עסוק בצערו שלו, אלא כל כולו מכוון לצערם של אחיו.
כשר' נחמן מתאר את מהותו של מנהיג אמיתי, הוא אומר: "מִי שֶׁהוּא רַחֲמָן, הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת מַנְהִיג… וְזֶהוּ עִקָּר הָרַחֲמָנוּת, לְרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ, לְהוֹצִיאָם מֵהַמַּשּׂאוֹי הַכָּבֵד שֶׁל עֲווֹנוֹת".
מנהיג אמיתי הוא מי שמרחם, מי שליבו כל כך רגיש לליבם של אחרים, שליבו כל כך חי, שכל נגיעה קלה בליבו מעוררת אותו לבכי. כמה פעמים בוכה יוסף, כמה התורה מדגישה לנו שהוא בוכה ובוכה, כמה זה חשוב לתורה לספר לנו על כך.
אבל הרחמים האמיתיים, אומר ר' נחמן, הם להרגיש כמה קשה וכבד לזולת לשאת את משא העוונות. זה להרגיש את גודל הצער שיש לו מרוב ייסורי המצפון שהוא נושא על גבו, מרוב החרטות שחורטים עצבות וכבדות בנפשו.
ויוסף, המנהיג הגדול, מיד מבין, מיד רואה, מיד מרגיש את כובד משא העוון שאחיו נושאים על גבם, וברחמנותו הרבה הוא עוזר להם להסיר מעליהם את גודל המשא.
"אָסַף אֱלֹקִים אֶת חֶרְפָּתִי", מהותו של יוסף המתגלה בשמו היא לאסוף חרפות. לתת כוח לאחרים לאסוף ולהתמודד עם חרפות הנפש, עם כאבים הצרובים בנפש. לאסוף את הכאב ולצמוח מתוכו. ואז יכולה להגיע מהותו השניה: "יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר", אחרי אספת החרפות, תגיעה הוספה של טוב, תבוא גדילה חדשה, ייפתח שפע.
לכן ילווה ארונו של יוסף את עם העבדים היוצא ממצרים. דמותו של אוסף החרפות תאסוף גם את חרפת העבדות. לכן לא יכול היה משה רבינו לצאת ממצרים, עד שלא לקח איתו את ארונו של יוסף, כי ידע שעם העבדים זקוק לליווי צמוד כל הדרך במדבר, ליווי שייתן להם רחמים של מנהיג המבין אל ליבם ואל כאבם, ושיוכל להקל מהם את עול המשא. רק ליוויו של יוסף יוכל להוליך אותם אל גדולתם, גדולה שתוסיף בתוכם בן אחר, שתוליד מתוכם עם של חירות, עוצמה חדשה.
