יוסף מכונה בלעג ובקנאה 'בעל החלומות', וזוהי אכן מהותו הפנימית – חלום. הוא חולם, הוא מספר את חלומותיו, הוא מפרש אותם, ובסוף הוא עולה לגדולה בזכותם. בזכות החלום הוא מממש את תפקידו בעולם. בזכות העיסוק בנסתר שיש בחלום, הוא זוכה לגלות את כוחותיו שהיו נסתרים עד כה.
יוסף הצדיק יודע איך לשוט על כנפי הדמיון. הוא נע בתוך עולם דמיוני, בבהירות ובהתמצאות, כשהכל פרוס לפניו, בלי לאבד את דרכו. החלום נוגע בו עמוק, ומעורר אותו למפגש עדין עם נשמתו. מפגש שעוקף היגיון ושכל, מפגש שצולל פנימה אל תוכו.
מעניין שבשביל ר' נחמן גם חנוכה הוא סוג של מפגש כזה, דרך כנפי הדמיון.
באחת השנים בחנוכה, סיפר ר' נחמן סיפור על מפגש מסקרן בין אורח לבעל בית. אורח נכנס לפתע אל ביתו ואל עולמו של בעל הבית, וברגע שבעל הבית יוצא עימו מהפתח כדי ללוותו, חוטף האורח את בעל הבית ופורח עימו באוויר. הוא מעיף אותו, ומחזיר אותו הביתה. ושוב מעיף, ושוב מחזיר אותו הביתה. וכך לאורך כל הסיפור, בעל הבית מוצא את עצמו פעם עף, ופעם בבית.
ר' נחמן מגלה לנו שחנוכה הוא זמן שיש בו הזמנה לעוף. הדלקת הנרות שבפתח הבית, רומזת למעבר מבעל הבית אל האורח. יש בעל בית בתוכנו, שמרגיש בעלות על הבית הפנימי שבנינו באישיות שלנו, שיש בו היגיון וסדר מסוים. ואז באים הנרות וכאילו שואלים אותנו, האם אנחנו מעיזים לגשת לפתח? האם משהו אחר יוכל לקרות בחיינו אם קצת נצא מהפתח?
אבל כדי לצאת מהפתח, אל העולם ששם הכל אפשרי, צריך את האורח, צריך מלווה, צריך דמות פורחת באוויר שתעזור לנו לעוף למעלה, וגם תחזיר אותנו למטה כשצריך. ובשעה שיהיה לנו קר, תוכל אותה הדמות לכסות אותנו במלבוש מחמם: "וְאָמַר לוֹ קַח זֶה הַמַּלְבּוּשׁ וְיִיטַב לְךָ" (מתוך הסיפור).
האורח הוא אולי הצדיק שיכול להיכנס לחיינו, ולעזור לנו למצוא בתוכנו את אותם כוחות שיעיפו אותנו גבוה למקום אחר לגמרי ממה שהכרנו. ר' נתן מספר על שיחה שהייתה לו עם רבו, ר' נחמן: "וְאָמַר לִי, אֵיךְ אַתָּה יוֹדֵעַ מָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת מִמְּךָ, הַיּוֹם אַתָּה כָּךְ וּלְאַחַר־כָּךְ תִּהְיֶה וְכוּ'". כשיש מלווה נאמן, שתומך ומורה את הדרך, הוא יכול גם להעיף. הוא יכול לפתוח בתוך ליבו של תלמידו כוחות נסתרים שטמונים בעולם הדמיון, אם רק יעז לצאת עמו מן הפתח…
