אמנם רק בסוף נגיע למכת בכורות, אבל כבר בהתחלה ענין הבכורה מופיע כחלק מתהליך הגאולה. הקב"ה מכנה את עם ישראל, "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל". התורה מקדימה את עניין הבכורה, ורומזת לנו שיש קשר בין גאולה לבכורה. הבכורה עוטפת את הגאולה, פותחת ומסיימת אותה. היא נטועה עמוק במהות שלה.
יש איזו חיבה מיוחדת שמסתתרת במילים האלו: "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל". גם יעקב אבינו, כשבירך את ראובן, למרות שגם גער בו, אמר לו בחיבה: "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה", אתה הבכור שלי.
ואז הוסיף: "כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי". כל כוח הראשוניות טמון בך. הרבה עוצמה מתנקזת בראשית של הדברים.
ענין הבכורה זו לא רק ההולדה הראשונה של ילדים, אלא זו כל לידה שמוליד אדם במציאות, כל פעולה שפועל בפעם הראשונה. המון כוחות טמונים בפעם הראשונה הזו.
רק ניזכר בכל מיני פעמים ראשונות שהיו בחיינו, כמה רגש עולה מתוך החוויות הראשוניות האלו, כמה חן טמון שם. כמה השתוקקות לפעמים אדם מרגיש, "לו רק הייתי יכול לחזור לפעם הראשונה…"
ר' נתן לוקח את העוצמה של הראשית, ומחבר אותה אל התפילה.
הנקודה הבסיסית ביותר של תפילה היא הראשוניות.
כי אדם שכבר עבר מה שעבר, שכבר חווה על בשרו אכזבות, שכבר כל כך הרבה פעמים קיווה וייחל, אבל נותר ללא מענה, ששפתיו כבר לחשו תפילות אין ספור, אדם כזה, מה יביא אותו להתפלל עוד תפילה? מה ימשוך אותו לבקש עוד פעם? מאיפה הוא ימצא בכלל רצון להמשיך להתפלל?
ואם ניזכר בעם העבדים ששנים רבות הולך כפוף, כשמשא הייאוש הולך ומכפיף את גבו, מאין הוא ימצא כוח לזעוק? מאיפה ישאב כוחות לתפילה?
והנה כאן, בתחילת התהליך, כשעדיין העם כורע תחת נטל העול, הוא זוכה לשם המתוק הזה, המלא חן: "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל". ואומר ר' נתן, שזוהי אכן מהותו של העם הזה, המהות של הבן הבכור, של דבר הנולד חדש לגמרי למציאות.
המהות הפנימית של עם ישראל היא הראשוניות. היא התחושה הלא הגיונית, שדברים יכולים פתאום להיות יש מאין, היא הדבר הלא מובן הזה, שמציאות יכולה להתחיל לגמרי מהתחלה. זו יכולת פלאית להאמין שמשהו חדש, שעוד לא היה כאן מעולם, יכול להיוולד. זו יכולת להאמין שיש טוב שעתיד להגיע, גם כשאין לכך שום סימן במציאות.
ומכאן נובע הכוח להתפלל. מכאן אדם יכול לשאוב כוח להתפלל שוב, גם אחרי שעבר אין ספור אכזבות. היכולת להתפלל, כאילו זו תפילה ראשונה, היא אמונה. אמונה שה' באמת מקשיב, שהוא באמת באמת שומע תפילה, שגם אם במציאות זה לא נראה כך, באמת עמוק עמוק בלב, אדם יודע שה' מקשיב לו.
והאמונה הזו היא פלא, והיא נקודת החן הכי עמוקה של עם ישראל, שלכן זוכה לשם המתוק, "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל".
עד
