יום שני בשבת, הודעה באחת הקבוצות, מספרת גדולת מסובב הסיבות.
עוד יום מילואים ושיחת חברים מעבר לקו.
החבר מספר שכבר תקופה הוא אחראי על בית הכנסת בקיבוץ מגוריו, מספר איך בית הכנסת שעמד שומם בשבתות וחגים, מתחדש ומתמלא מתפללים.
החבר מהעבר השני של הקו מתרגש לשמע הנס, מדמיין את בית הכנסת השומם שזכה שוב שיתרוצצו הבנים בקרבו, שיישמע בו שוב קול תפילה,
הוא יודע כמה זה משמעותי דווקא שם, בבית הכנסת בקיבוץ מקבוצת השומר הצעיר.
החבר הראשון מסביר שהזמן שחלף הותיר את ספר התורה הספרדי ישן ושבור, מתאר את ספר התורה האשכנזי, שלא זכה לעדנה אחרי בלותו.
מבקש אם חברו יודע מי יוכל לעזור, למצוא ספר תורה כשר, לבית הכנסת המתחדש.
החבר השני שמעבר לקו עונה ברגש שישנו רב ששמו כשם המלך שהשלום שלו, שזה בדיוק מה שהוא עושה, מחזק באמונה קורות מקדש מעט, גם במקומות הנידחים ביותר. יש לו סבלנות לתהליכים, הוא יודע, כשמתחיל לבקוע אור, אין מי שיעצור את איילת השחר.
הסיפור היה יכול להסתיים כבר עכשיו. בקיבוץ מרוחק, מחדשים ימים כקדם, מכניסים ספר תורה.
אך מסובב הסיבות גדול מזה, קרוב מזה.
החבר מתקשר לעדכן, מתקשה לדבר, בקול רועד הוא מספר, שהרב שמע את הבקשה ושמח לעזור, אמר שהוא יטפל בזה ותכף יחזור.
הוא חזר, ושאל שאלה פשוטה, האם יש מישהו מהקיבוץ שנהרג במלחמה.
החבר השיב בחיוב, סיפר על הקצין הצעיר מהקיבוץ.
הרב שתק לרגע, מסביר שיש ספר תורה חדש ומוכן, שכתיבתו הסתיימה בימים האחרונים, ספר תורה שהכותב מבקש לתרום במיוחד, לזכר חייל.
הרב מבקש מהחבר, שישאל את הורי החייל אם יסכימו שייכנס ספר התורה לבית הכנסת לעילוי נשמתו.
החבר התקשר להורים לבקש את רשותם, האב ביקש להתייעץ עם אשתו לפני שיחזיר תשובה.
כעבור זמן קצר הוא חזר, מסביר בהתרגשות שדיבר עם אשתו והם מאוד מעוניינים, וכאן הוא ביקש לספר 'משהו מדהים': הוא סיפר שפתחו את בית הכנסת בקיבוץ, בדיוק בשבת בר המצווה של בנם החייל.
הוא הילד הראשון שחגג בר מצווה בבית הכנסת, הילד הראשון שעלה בו לתורה.
ובאותה השבת יחול יום השנה לעלייתו בסערה השמיימה,
שבת בה יזכו להכניס ספר תורה חדש לזכרו, ספר תורה חדש לעילוי נשמתו.
מגלה כמונה מעות, את הדיוק בהשגחת מסובב הסיבות.
באותה שבת בבית הכנסת קראו בתורה, בזכות חייל בר מצווה, מלאכים המוני מעלה וישראל קבוצי מטה, מבטיחים, שלא תישכח מפי זרעו.
אשרי העם שככה לו,
אשרי העם שה' אלוקיו.
