חודש תמוז, שבוע שעבר התשפ"ה, חצר תלמוד תורה בירושלים, ילדים בגבהים שונים וחולצות לבנות הגיעו למסיבה, לחתום תקופה, רגע לפני שעולים קומה.
חלק מהבנים מלווים בהורים, חלק הגיעו לפניהם, ממתינים במבט שגם הוריהם יגיעו, כדי שיוכלו להמשיך לפטפט ולצחוק עם לב זקוף יותר.
גם אנחנו מגיעים, שמחים לפגוש את ההורים, השלום קצת אחר, המבט בעיניים מזכיר לייקר את המפגש המשותף הזה, לחתום יחד את המסע.
אנחנו מתיישבים, אני מסתכלת סביב, רואה אותם יושבים משפחות משפחות והלב מתרחב. חושבת לעצמי אם כך זה נראה גם במדבר, כשראה המברך בעל כורחו את ישראל שוכן לשבטיו.
הזכרונות מאיימים להופיע, לשטוף את ההווה בהודיה. אני מנסה להחזיק אותם חזק, להיות ברגע, להיות בעכשיו.
לעיתים זה מצליח, לעיתים רגעי העבר מצליחים להתגנב. תמונות עוברות לאט, כמבקשות מהזמן לא לחלוף מהר מדי.
ואני, מתגעגעת סדרתית, אוספת אותם לחיקי, מודעת שברגעים אלו ממש נוצרים אוצרות, רגעים יקרים מפז.
אני רואה אותם, את החברים של הבן שלי, אלו שאני מכירה מצוין, ואלו שליוו כל השנים מרחוק, בכיתה, בטיולים, בסיומים, במסיבות.
דרכם אני מצליחה לראות כמה הבן שלי גדל.
אני מצליחה לחוות עוד רגעי קסם של הווה, מחזיקה בו חזק שלא יברח,
לזכרונות ולרגשות העולים אני מבטיחה לתת מקום, לתרגם אותם למילים, לברכות.
לא כל מה שרציתי לומר כתבתי, יש דברים שאומרים בארבע עיניים, או במכתב הכתוב בדיו הנקרא בלב. אותם אשאיר בד' אמותיי כנאמני הרוח, מכסי דבר.
אך הבטחה היא הבטחה, אז כתבתי כמה מילים לרגשות, לזכרונות, לזמן הזה שחולף בלי לשאול אם הספקנו לחוות, אם אנחנו מוכנים לתת להווה להפוך לעבר ולעבר להפוך לעתיד.
אז כתבתי כמה מילים, לתרגם את התפילות שעלו בליבי לברכות הניתנות להיקרא, אותיות, אותות, סימנים, צידה לדרך חדשה.
אז אותך, בני-בוני, רציתי לברך, שתזכה לדעת לייקר רגעים של סיום ורגעי התחלה, שתוכל תמיד להביט לאחור ולראות איך כל רגעי חייך שווים לטובה.
שתזכה לתום, לא כזה שלא מבין את העולם, אלא כזה שמאפשר לך להסתכל עליו בנקיות, באמונה.
שתזכה לעין טובה, שלא תשפוט, שלא תיעצר בחיצוניות של הדברים, בלבושים.
שתזכה לבטוח בכוחותיך, יחד עם ההבנה שהם ניתנו לך במתנה מה' יתברך, להוסיף אור בעולם.
שתזכה לדעת שאתה מתהווה, לומד את העולם, שעוד נכונו לך רגעים יפים, מלמדים.
שתזכה להיות תלמיד של החיים, תלמיד חכם.
שתזכה לענווה, וכשתזכה בה תדע שיש בה עוד מדרגות, ושתזכה לעלות גם בהן בבטחה.
שתזכה לצד הענווה לדעת שבשבילך נברא העולם, ויש מי שמשגיח עליך כל רגע ורגע.
שלא תאכזב את עצמך, שתמיד תזכה להתאמץ להשיג את מטרותיך, ושאחרי המאמץ תזכה לדעת שכל מה שהשגת הוא מאת ה' יתברך במתנה.
שתזכה לכבד הורים, מורים וחברים וגם אדם שנראה פשוט ברחוב, שתצליח לראות בכולם אלוקות.
שתזכה למילים טובות, לרהיטות ובהירות, פתח פיך, יאירו דבריך.
שתזכה למאור תורה, שתאיר לך מאורה, שתזכה להרגיש את הקשר החי הזה ביניכם, שהיא תגלה לך סודותיה, תהיה לך סם חיים.
שגם ברגעי עצמאות תדע לסמן לך באותיותיה, גבול, קו המפריד בין טוב לרע, המאפשר לאור להופיע.
שתזכה לנצל את צלם אלוקים שניתן לך לבחירות נכונות, שבכל צומת בחיים תזכה לראות את דמות דיוקן בית ילדותך שיציל אותך מנפילות.
שנזכה להיות לך מקור גאווה, שתדע תמיד שאתה לנו נחת, כמה אנחנו גאים בך.
שתזכה למורים טובים על פי מידות נשמתך הקדושה, שתדע להעריך את מוריך, ללמוד מהם באמת, לדלות ממי נסיון חכמת חייהם, להיות כמעין המתגבר.
ושבכל דרך שתבחר בעתיד, בין אם זה בשדה העשייה או בחברת מחצדי חקלא, תזכה לקדש שם שמים, וכל רואיך יכירו כי שם ה' נקרא עליך, איש ברך ה'.
שתזכה לכל השפע הצפון לצדיקים, ועוד כמה שנים תזכה בתורך ללוות בלב נרגש מלא הודיה ילדים גדולים עם חולצה לבנה, להתחיל דרך חדשה.
באהבת עולם ובהערכה רבה
אמא
